בעינן כנף בשעת פתיל — בשעה שפותלו שתולה בו הפתילים בעינן כנף אחד ולא שנים:
לעולם — ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור וקשיא לרב:
וסיכך על גבן פסולה — ול"ג בברייתא אם היה סיכוך הרבה מהן או שקצצן:
דשלפינהו שלופי — פשחן מן האילן עד שניתקן ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן לא הוי עשיה מעלייא:
מ"מ תלאן ואח"כ פסק קשיא לרב — דמכשר:
כתנאי — אי אמרינן קציצתן זו היא עשייתן או לא:
עבר וליקטן — ענבי ההדס דתנן לקמן (סוכה ד' לב:) אם היו ענביו מרובין מעליו פסול דהוה ליה מנומר ולא הדר הוא ואם מיעטו כשר ואין ממעטין בי"ט דמתקן מנא להכשיר את הפסול וקתני בברייתא עבר על דברי חכמים שאמרו אין ממעטין בי"ט ולקטן בי"ט פסול:
סברוה — רבנן דבי מדרשא דבעו למישמע מינה דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן פליג:
דכולי עלמא — תרוייהו הנך תנאי סבירא להו:
לולב צריך אגד — לאגוד שלשה המינין כאחד ושייכא בה עשיה:
וילפינן לולב מסוכה — בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפסול אף לולב כן:
לא ילפינן לולב מסוכה — לפסול בה את העשוי:
ואיבעית אימא — אם הוה סבירא להו לתרוייהו לולב צריך אגד ושייכא ביה עשיה דכולי עלמא דילפינן לולב מסוכה למיפסל ולקיטתן לאו זו היא עשייתן:
ר"ש סבר לולב צריך אגד — לאגוד שלשה המינים ושייכא ביה עשיה ועל כרחך מבעוד יום אגדו עם ענביו וכי לוקטו בי"ט הוה ליה מן העשוי:
לא ילפינן — לא למדוה ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו אלא א"כ למדו מרבו ורבו מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו:
ואנוהו התנאה לפניו במצות — סוכה נאה לולב נאה ציצית נאה:
ואד יעלה מן הארץ — שמע מינה עננים גידולי קרקע נינהו וסוכה מעננים ילפינן שהרי זכר לענני כבוד הוא כדכתיב כי בסוכות הושבתי ומתרגמינן ארי במטלות ענניי:
אין מקבל טומאה — דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם וזה איננו אחד מאלה:
ענני כבוד היו — סוכות שאמר הכתוב שהושיבם במדבר:
סוכות ממש — מפני החמה בשעת חנייתן היו עושים סכות:
מאי איכא למימר — מי יאמר לנו שלא היו מסוככות בכלים ובגדים ועורות:
כי חגיגה — כל בהמה לרבי יוחנן גדולי קרקע הן שמן הקרקע גדילים וניזונין אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות לאו גידולי קרקע נינהו וגבי מעשר קרינן להו לבהמות גידולי קרקע דאמר קרא (דברים י״ד:כ״ו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו' ומיהו כיון דלא קמה מילתייהו דרבי יוחנן דהא פרכינן עלה אי מה חגיגה בעלי חיים וכו' וילפינן טעמא מגרנך ומיקבך לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים (ב"מ ד' פט.) פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ וגמר מלא תחסום שור בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו' יצא החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא:
