יורדין לידי טומאה במחשבה — מי שחשב עליו שזה יהא גמר מלאכתן כגון שעיבדו לדרגש או לדולבקי כיון שעיבדו מקבל טומאה ואלמלי עיבדו לרצועות וסנדלין אין מקבלים טומאה עד שיגמרו למלאכת הסנדלין:
ואין עולים מטומאתן — ממחשבת תורת קבלת טומאה אין עולין במחשבה כגון עיבדו לשלחן ולדרגש וחישב עליו לרצועות וסנדלין אין מחשבתו מבטלתן מתורת קבלת טומאה:
אלא בשינוי מעשה — עד שיתן בו איזמל:
מעשה מבטל מידי מעשה — אפילו עשה בו מעשה מוכיח מתחילה לשלחן כגון שקיצצו סביבותיו ליפותו כיון שנתן איזמל בו לחתכו לסנדלין מבטל מעשה ראשון וכל שכן שמוציא מידי מחשבה שלא היה בה מעשה:
וכי תימא הני מילי — דלא מבטלין בתרייתא לקמייתא בכלים דחשיבי ומשיצא עליו שם כלי במחשבה אינה נוחה להפקיע שמה:
שבססן — לקמיה מפרש מאי היא:
טהורות — דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו מלקבל טומאה הידות האלה עוד ולא הביאה טומאה על האוכל עד שיגיע טומאה באוכל עצמו:
ור' יוסי מטמא — טעמא מפרש לקמן:
בשלמא למאן דאמר — האי בססן היינו שהתיר אגדן של עומרין לשון מתבוססת בדמיך (יחזקאל ט״ז:ו׳) מתגוללת כלומר כיון שהתיר אגדן השבלין מתגוללין בגורן לפי שנוחין להתפזר או לשון כנה דמתרגמינן ואת כנו וית בסיסיה (שמות ל) כלומר הכנו לדשן:
שפיר — לא קשיא לך דאליביה מצית למימר דקיימי רבנן כוותיה כיון שהתיר אגדן דלא הוי אלא כמחשבה בעלמא דגלי דעתיה דלא ניחא ליה בידות שלהן שאין הידות ראויות לשבלין אלא כדי לאוגדן בהם והאי מוכח דלא בעי לאוגדן:
אלא למאן דאמר בססן ממש — שדשן לידות ברגלי בהמה או במקבת כמו בשמך נבוס קמינו (תהילים מ״ד:ו׳) בוססו את חלקתי (ירמיהו י״ב:י׳) והכא דאיכא מעשה רבה הוא דאמר דקא מטהרי רבנן אבל במחשבה לא אמר:
מאי איכא למימר — אי בקוצר לאכילה מוקמת לה לההיא דלעיל מאי טעמא דרבנן:
הכא נמי — פלוגתא דאחרים ורבנן כשבססן ממש כשנמלך לסיכוך:
האי מאי — בשלמא גבי פלוגתא דר' יוסי דקא מיירי בגורן איכא למימר טעמא דרבי יוסי דאע"ג דבססן חזו למיהוי ידות וניחא ליה שיהו מחוברות באוכל כמו שהן בוססות מרציא"ה בלע"ז:
הואיל וראויות להפך — ראשי השבלים:
בעתר — על ידי הידות עתר פורק"א ואלמלא הידות אין נוחין להפכן בה דמתוך שהם קצרים יוצאין מבין ב' עוקציה של עתר ונשמטין ממנה והוא כשבססן תחלתן לא לבטלן נתכוון אלא לרככן:
אלא הכא — דבעי להו לסכך:
למאי חזו — ידות אוכלים משבססן ואינן אגודות בהן:
בגילייהו — בקשין שלהם יאחזום וינטלו ראשי השבלים עמהם:
משום הכי מטמא רבי יוסי — דקסבר מעשה זוטא לא בטלה תורת ידות מינייהו שאלתי את מורי מגופה דמשנה דמייתי אגב גררא בשמעתין מי שייך למיתני גופא כדגר' במימרות האמוראים ואמר לי רבי משום דהך משנה מן הטהרות שאין מהם שום גמרא בעולם ולא מפורשת כשאר המשניות לפיכך נוהג הש"ס לומר גופא כדי לפרש:
למה נמשלה כו' — אגב דאמר הואיל וראויות להפך בעתר נקט נמי הא מלתא למה נמשלה כו' דכתיב ויעתר (אל ה') (בראשית כה, כא) ויעתר לו (שם):
מתני' מסככין בנסרים — בגמרא מפרש פלוגתייהו:
נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה — בגמרא מפרש מאן קתני לה:
ובלבד שלא יישן תחתיו — דנסר רחב ד' סכך פסול הוא כדאמר בגמרא לרב אליבא דר' מאיר ולשמואל לדברי הכל וסוכה כשרה וכגון דיהביה אצל הדופן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד' אמות דאמרינן דופן עקומה:
גמ' מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבעה — שרוב תקרות הבית עשויות מהן:
ר' מאיר — דפסיל אית ליה גזרת תקרה אי מכשרת בהו אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורות ביתי אף היא בנסרים מקורה וההוא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל ימות השנה:
אבל בנסרים שאין בהם ד' — שאין רוב תקרות עשויות מהן:
דברי הכל כשרה — דלא דמי לתקרה דלגזור בהו:
בשאין בהן ד' מחלוקת — בההוא מכשר ר' יהודה משום דאין רוב תקרות עשויות מהן לא גזרינן בהו ור' מאיר חייש למיעוט שיש מיעוט העושין תקרה מהן:
אין בהן ארבעה — קפסיל ר' מאיר:
אפילו בפחותות משלש — בתמיה:
הא קנים בעלמא נינהו — וא"כ במאי מכשר:
א"ר פפא הכי קאמר — שמואל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה כו':
שיעור מקום — דאין רשות בפחות מארבעה:
לא גזרינן — משום תקרה דלא חשיבי לעשות תקרה מהן:
כיון דנפקי מתורת לבוד — שאם היה אויר במקום אחד מהם לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומות לתקרה וגזרי':
תנן נתן עליה נסר כו' — קא סלקא דעתיה דברי הכל היא וכשרה וכגון שנתנו מן הצד דאמרינן דופן עקומה ולא חשיב סכך למיפסלה:
שני סדינין מצטרפין — לארבעה טפחים לפסול בסוכה משום סכך פסול שסיכך בדבר המקבל טומאה וסכך פסול באמצע פוסל בארבעה:
