מסכת סוכה דף נ״ב עמוד א׳

1(זכריה יב, יב) ״וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד״. אמרו: והלא דברים ק"ו ומה לעתיד לבא, שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד. עכשיו, שעסוקין בשמחה ויצה"ר שולט בהם על אחת כמה וכמה.

2הא הספידא מאי עבידתיה? פליגי בה רבי דוסא ורבנן. חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצה"ר שנהרג.

3בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג, היינו דכתיב: ״(זכריה יב״, י) ״והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד״. אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג האי הספידא בעי למעבד? שמחה בעי למעבד! אמאי בכו?

4כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא, מביאו הקב"ה ליצר הרע, ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה! ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה! ואף הקב"ה תמה עמהם, שנאמר: ״(זכריה ח״, ו) ״כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא״.

5א"ר אסי: יצה"ר בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר: ״(ישעיהו ה״, יח) ״הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה״.

ברייתא

6תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקב"ה שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר: ״(תהלים ב״, ז) ״אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך. (תהלים ב, ח) שאל ממני ואתנה גוים נחלתך״. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים. אומר לו: חיים, עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך, שנאמר: ״(תהלים כא״, ה) ״חיים שאל ממך נתתה לו וגו'״.

7דרש ר' עוירא ואיתימא ר' יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצה"ר הקב"ה קראו ״רע״, שנאמר: ״(בראשית ח״, כא) ״כי יצר לב האדם רע מנעוריו״. משה קראו ״ערל״, שנאמר: ״(דברים י״, טז) ״ומלתם את ערלת לבבכם״. דוד קראו ״טמא״, שנאמר: ״(תהלים נא״, יב) ״לב טהור ברא לי אלהים״, מכלל דאיכא טמא.

8שלמה קראו ״שונא״, שנאמר: ״(משלי כה״, כא) ״אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך״. אל תקרי ״ישלם לך״, אלא ״ישלימנו לך״.

9ישעיה קראו ״מכשול״, שנאמר: ״(ישעיהו נז״, יד) ״סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי״. יחזקאל קראו ״אבן״, שנאמר: ״(יחזקאל לו״, כו) ״והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר״. יואל קראו ״צפוני״, שנאמר: ״(יואל ב״, כ) ״ואת הצפוני ארחיק מעליכם״. ת"ר ״ואת הצפוני ארחיק מעליכם״ זה יצה"ר שצפון ועומד בלבו של אדם.

10״והדחתיו אל ארץ ציה ושממה״ למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן. ״את פניו אל הים הקדמוני״ שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו. ״וסופו אל הים האחרון״ שנתן עיניו במקדש שני והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו. ״ועלה באשו ותעל צחנתו״ שמניח אומות העולם, ומתגרה בשונאיהם של ישראל. ״כי הגדיל לעשות״ אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם.

11כי הא דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא. אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. כי הוו פרשי מהדדי, שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא, וצוותין בסימא.

12אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער. אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

13אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר: ״(בראשית ו״, ה) רק׃