מאי לאו זמן — הך ברכה דקאמר ר' יהודה מאי היא לאו היינו זמן לעצמו:
ברכת המזון — דעד השתא אמרי' את יום חג הסוכות הזה וכאן את יום שמיני חג עצרת הזה:
מ"מ — היכי משכחת לה זמן בחולו של מועד ואפי' לא בריך יומא קמא הא בעינא כוס של יין ואין יין מצוי לכל אדם בחולו של מועד:
לימא — הא דקתני ברכה כל ז' ומפרש' דהיינו זמן:
מסייע לר"נ — דאמר אומרו בשוק בלא כוס:
מנין לפסח שני — האמור לטמאים לעשותו בחדש השני שאינו טעון לינה בירושלים:
ופנית בבקר — וסמיך ליה ששת ימים וגו' פסח שני אינו אסור בחמץ אלא שטעון מצה למצוה ואוכל חמץ מיד:
ה"ג מאי לאו למעוטי נמי שמיני — דכיון דאינו אלא י"ט יחיד אינו טעון לינה:
לא למעוטי פסח שני דכוותיה — אינו ממעט אלא פסח שני לבדו דבפסח קאי ופסח קממעט אבל שבועות ושמיני עצרת אע"ג דלא איתנהו ז' ימים טעון לינה:
ה"נ מסתברא — דלא ממעיט ר' יהודה אלא פסח שני לחוד:
טעונין קרבן — להביא עמהם שלמים ובהש"ס ירושלמי יליף מושמחת בכל הטוב (דברים כ״ו:י״א) ואין שמחה אלא שלמים דכתיב (שם כז) וזבחת שלמים ואכלת ושמחת ושיר נמי יליף לה מבכל הטוב ואין טוב אלא שיר והלוים היו אומרים אותו ומהו שיר ארוממך ה' כי דליתני (תהילים ל׳:ב׳) דכתיב (יחזקאל ל״ג:ל״ב) יפה קול ומטיב נגן ובספרי (פרשת ראה) נמי תניא בכל הטוב זה השיר:
ותנופה — לקמיה יליף לה:
ולינה — התם יליף לה ופנית בבקר הא למדת שכל הפינות שאתה פונה לא יהו אלא בבקר:
מאן שמעת ליה דאמר תנופה — לביכורים:
ר' יהודה — כדלקמן:
וקאמר הכא טעונין לינה — ואע"ג דאין טעונין ששה:
דתניא — דאית ליה לרבי יהודה תנופה בביכורים:
והנחתו זו תנופה — דבראש הפרשה נאמר ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני ה' וגו' ובסיפיה נאמר והנחתו מכלל שחזר ונטלו ולמה נטלו לתנופה:
זו הנחה — שמגיד לך שמצוה להניחו לפני המזבח ואח"כ יטלוהו הכהנים ויאכלוהו:
ודלמא — ההיא דקתני תנופה ולינה ר"א בן יעקב הוא דשמעי' ליה נמי דאמר טעונין תנופה אבל כרבי יהודה לא מתוקמא דאית ליה לר' יהודה כל שאין טעון ששה אין טעון לינה ולא תילף מהכא סברא דידך:
ידיו תביאינה — בבעלים דשלמים כתיב גבי תנופה דכתיב בסיפיה להניף אותו תנופה וגו':
מה כאן — בביכורים כהן דכתיב ולקח הכהן:
תחת יד הבעלים — בעלים אוחזים בשפת הטנא וכהן מניח ידיו תחת שוליו וכן מפרש במסכת ביכורים (פ"ג מ"ו):
מאי הוי עלה — דזמן בשמיני:
