והיה באכלכם — גבי חלה כתיב:
היא היא — ודאי מסייע ליה ומאי לימא:
אלא ודאי — בהא מסייעא ולימא דקאמרינן אסייעתא דאתרוג ומצה קאמר והכי קאמר לימא מסייע לרבי אסי בכולהו דמדבהא פליגי באתרוג ומצה נמי פליגי דהא חד טעמא הוא דהתם נמי לכם כתיב ומצה נמי מחלה ילפא:
או דלמא שאני עיסה — בהא הוא דקאמר ר"מ פטורה דכתיב מיעוטא יתירא אבל בחד מיעוטא לא נפקא לן דכיון דמשתרי לאכילה אע"ג דלית בה דין ממון לכם קרינא ביה:
שמכשירה — לקבל טומאה דאמרינן במתני' (דף מב.) מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת שהיו שורין האגודה בשבת כדי שלא ייבשו וכשנוגעים באתרוג הוכשר לטומאה דכתיב (ויקרא י״א:ל״ח) וכי יתן מים על זרע ואסור לגרום טומאה לתרומה דכתיב (במדבר י״ח:ח׳) משמרת תרומתי אמר רחמנא עשה לה שימור:
שמפסידה — קליפתה החיצונה נמאסת במשמוש הידים ואסור להפסיד תרומה כדפרישית:
הרי יש בה היתר אכילה — לכהן וישראל נמי נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל ויכול להאכילה לבן בתו כהן אבל פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת ישראל והאומר כן רשע הוא:
הרי יש בה דין ממון — כהן מקדש בה את האשה וישראל נמי אם נתנה לו הכהן מקדש בה את האשה ומוכרה לכהנים והדמים שלו:
של דמאי — לקחם מעם הארץ וסתם פירותיהן ספק אינן מעושרין:
מאי טעמייהו דבית הלל — הא לית בה היתר אכילה:
וחזי ליה — דרוב עמי הארץ מעשרין הן וחומרא בעלמא הוא שהעמידו בספק טבל וגבי עניים ואכסניא לא העמידו דבריהם:
אכסניא — חיילותיו של מלך ומטיל מזונותיהן על בני המדינה:
הרי מכשירה — ומעשר שני בעי שימור דקודש איקרי דכתיב (ויקרא כ״ז:ל׳) וכל מעשר הארץ וגו':
למ"ד — בערלה לפי שאין בה היתר אכילה אבל אי הוה בה היתר אכילה הוה מתכשרא ואפילו לית בה דין ממון הא יש בו נמי היתר אכילה ומתני' דתני כשר דברי הכל היא ואפילו לר"מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא מיתוקמא דהא בהא דין ממון לא בעינן דכיון דאכיל לה לכם קרינא ביה:
ומ"ד — בערלה לפי שאין בה דין ממון דאי נמי הוה בה היתר אכילה הוה פסיל לה משום דליתיה ממון לשאר הנאות כגון מעשר שני בירושלים לר"מ:
מתניתין רבנן היא — דאמרי מעשר ממון הדיוט הוא ולא ר"מ דאילו לר"מ פסול:
ה"ג אלא אי אתמר אסיפא אתמר:
ובחוטמו — בעובי גבהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו:
אפילו כל שהוא פסול — שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו עובי אדם נותן עיניו:
תני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתו — במתניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב אבל רבינו יצחק הלוי היה מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני רבי יצחק בר אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא ולשון רבינו יעקב נראה לי שלא מצינו בכל מקום פטמא עוקץ:
האי אתרוג דאגליד — נקלף:
כאהינא סומקא — תמרה אדומה ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירות:
