לברוכי — לישב בסוכה:
ברוכי לא מברכינן — דשמיני הוא ואין שם סוכות עליו והיינו לזה ולזה לסוכה דלא מברכינן לברכה את יום שמיני חג עצרת הזה:
נקוט דר' יוחנן בידך — דאמר לא מברכינן לישב בסוכה:
גמירי דמאפר קאתו — למדתי מרבותי שהן באו מן האפר שבהמותיהן רועות שם ולא ישבו בסוכה כל ימי החג:
דלא מברכינן — ואפילו לרב יהודה דאמר שביעי לסוכה:
דמרא דשמעתא מני רב יהודה בריה דרב שמואל — דאיהו אמר משמיה דרב וחזינא ליה דלא עביד כשמעתיה:
תדע — דאומר בו זמן לפי שרגל בפני עצמו הוא:
שהרי חלוק — משאר הימים:
בג' דברים — אין יושבין בסוכה ואין נוטלין בו לולב ואין מנסכין בו מים כדתנן במתני' (לעיל סוכה דף מב:) סוכה וניסוך המים שבעה:
ולר' יהודה נמי — דפליג בניסוך ואמר כל שמונה הרי חלוק מיהא בשני דברים:
בלוג היה מנסך כל שמונה — בתרתי פליג דקאמר ת"ק שלשה לוגין בכל יום ואיהו אמר בכל יום לוג וקאמר ת"ק שבעה ולא שמיני והוא אומר כל ח':
מיום אינו חלוק — דאף י"ט ראשון רשות:
זה חלוק משלפניו — שמיני חלוק מיום אתמול שביעי אינו חלוק אלא מן הראשון:
הכא כתיב פר והתם כתיב פרים — כל ימי החג קריבים פרים הרבה ומתמעטין והולכין אחד ליום עד יום שביעי שקריבין פרים שבעה ובשמיני פר אחד לבדו נמצא שאינו מסדר שאר הימים שהיה [לו] להקריב בו ששה:
התם כתיב וביום והכא כתיב ביום — כל ימות החג כתיב בהו וביום השני וביום השלישי אבל בשמיני כתיב ביום השמיני חלקו מהן ולא עשאו מוסיף על הראשונים:
רב אשי אמר — בשביעי כתיב במספרם כמשפטם משמע כמשפט כל קרבנות שאר הימים ובקרבנות שמיני כתיב במספרם כמשפט עשאן משפט חלוק לעצמו:
לימא מסייע ליה — לר' יוחנן דאמר זמן בשמיני:
הפרים האילים הכבשים — האמורים בקרבנות החג לכל יום:
מעכבין זה את זה — אם חסר אחד מן הראוין ליום אין מקריבין:
שהרי מתמעטין — מיום אל יום אלמא לא קפיד עליה רחמנא הלכך אף האמורין ליום אין מעכבין:
אמרו לו — אם מכאן אתה למד אף האילים והכבשים לא יעכבו שהרי כולן מתמעטין בשמיני דכל ימי החג אילים שנים וכבשים י"ד ובשמיני איל אחד ושבעה כבשים:
רגל בפני עצמו הוא — ואין קרבנותיו בכלל שאר קרבנות החג ואין למידין הימנו לקרבנות החג:
טעונין קרבנות — לעצמן אף זה קרבן לעצמו ואינו מסדר האחרים:
שיר — שהלוים אומרים בקרבנות שמיני אינו מסדר שיר החג ולא פירש לי שיר של שמיני אבל שיר של חג מפורש בהחליל (לקמן סוכה דף נה.) בינו בוערים בעם כו' הבו לה' כולן רמוזים על עסקי מתנות עניים מפני שזמן אסיפה הוא ועת ליתן לקט שכחה ופאה ומעשרות שישמעו מפרישים ויפרישו בעין יפה:
וברכה — מפרש ואזיל מאי היא:
ולינה — ללון לילה של מוצאי י"ט הראשון בירושלים דגמרי' מפסח דכתיב (דברים ט״ז:ז׳) ופנית בבקר והלכת לאהליך בי"ט לא קאמר קרא שהרי הוא יום שחייבו חכמים ליראות בעזרה כך פי' בפ"ק דר"ה (דף ה.) ליראות בעזרה כדי להביא עולת ראייה ואי אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחולו של מועד וקאמרינן בבקר אלמא חייב ללון מוצאי י"ט בתוך העיר ומי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד מן הימים צריך ללון לילה שלאחריו:
