מה ניסוכו בקדושה כו' — לא יליף מהכא אלא ששריפתו בקדושה ולא בחיל חוץ לעזרה אבל הוצאתו משם פשיטא ליה כדי שלא יתמלאו ולא צריך קרא:
מאי משמע — מהכא שריפה:
אתיא קדש קדש — ואיכא למימר נמי דמצות הוצאתו ושריפתו מהכא יליף:
בתחילה מועלין בהם — משהוקדשו עד שנתנסכו יש בהם מעילה דקדשי גבוה נינהו:
ירדו לשיתין אין מועלין בהן — שאין בהם שום צורך גבוה:
כמאן — איצטריך למיתני אין מועלין כר' אלעזר בר צדוק דאין יורדין לתהום ואפשר לירד ולהביאם:
דאיקלט — אם תלה כלי בתוך השיתין וקיבל:
א"ד לימא — הא דקתני ירדו לשיתין אין מועלין רבנן היא ואיקלט אין מועלין דאין בהן מעתה צורך גבוה דאי ר' אלעזר אכתי בקדושתייהו קיימי דקאמ' שורפין אותו בקדושה אלמא קדושתו עליהם מדבעו שריפה:
שנעשית מצותו — וניסוכו הוא עיקר מצותו:
פוקקין את השיתין — את נקב שבראש המזבח שהנסכים יורדין בו לשיתין שיראה היין עליו כגרון מלא ושבע:
שכר — לשון שכרות ושמחה ונסיכה:
מגרוניה שבע — ע"י ששותהו בלגימות גסות וגרון מלא הוא משביע ולא על ידי שתיה מרובה שמכניס הרבה יין במעיו ע"י לגימות דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא במילוי כרס:
לגמע גמועי — בלגימות גסות:
מגמע ליה גמועי — דרך שביעה משום חיבוב מצוה:
בנעלים — בעליית רגלים:
נדיב — שנדבו לבו להכיר את בוראו:
תחילה לגרים — בנדבת לבו להתגייר:
מאי דכתיב חמוקי ירכיך וגו' למה נמשלו וכו' — רב ענן דרש לקרא כמו חלאים כלוחות שהיו מאבנים טובות כמו נזם [זהב] וחלי כתם (משלי כ״ה:י״ב) מעשה ידי אמן והלוחות מעשה אלהים (שמות ל״ב:ט״ז):
חמוקי ירכיך — הנסתרים כירך שכבוד התורה בצנעא ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק כדאמר במועד קטן (דף טז.):
הוצאת המת והכנסת כלה — דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה (קהלת ז׳:ב׳) אף שם צריך הצנע לסעוד במדה נאה ולשמוח במדה נאה ולא להנהיג קלות ראש בעצמו וי"א אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ענייה יעשה בצנעא ולא לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי [כן] וכן מפרש בשאלתות דרב אחאי:
דברים שדרכן לעשותן בצנעא — כגון צדקה הניתנת לעני בסתר שאין צריך להודיע לשום אדם מה שאין כן במת ובכלה לפי שאחרים מתעסקין בהן ויודעין היציאה משל מי והיינו דאמר רבי אלעזר דכל מילי בעי צניעותא והוא הדין לדברי תורה:
נבחר לה' מזבח — הכל בכלל זבח חטאת ואשם ועולה ושלמים כולם זבח הם:
שנאמר זרעו לכם לצדקה וגו' — קרא הכתוב לזריעה צדקה ואת החסד קרא קציר וטובה קצירה מזריעה כדמפרש:
אדם זורע כו' — ספק אינו אוכל שמא לא יצמח או ילקה בשדפון וברד:
אלא לפי גמילות חסדים שבה — הנתינה היא הצדקה והטורח הוא החסד כגון מוליכה לביתו או טורח שתעלה לו להרבה כגון נותן לו פת אפויה או בגד ללבוש או מעות בעת שהתבואה מצויה שלא יוציא מעותיו לאיבוד שנותן לבו ודעתו לטובתו של עני:
זרעו לכם לצדקה — הצדקה היא הזריעה שזורע כדי לקצור לקבל שכר וקצרו לפי חסד שתקבלו שכר לפי החסד שבה:
גמילות חסדים בין בגופו — כגון מספיד למת נושאו קוברו משמח חתן מלוה חבירו בדרך:
ובממונו — מלוה לו מעות משאילו כלים ובהמה:
שמא כל הבא לקפוץ — ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך ת"ל מה יקר צריך לתת לב ולטרוח ולרדף אחריה לפי שאינה מצויה תמיד לזכות בה למהוגנים:
ואמאי נייתי במקודשת — דקא סלקא דעתיה אין הכלי מקדשן קדושת הגוף ליפסל בלינה אא"כ דעתו שיקדשנו הכלי או אם יש בהן יותר מכשיעור אין ראויין לכלי ואין הכלי מקדשן דאין מקדשין אלא הראוי להם:
אין שיעור למים — שאפילו יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הלכך ראויין לכלי הם וכלי מיד מקדשם דכתיב (שמות לא) כל הנוגע בהם יקדש ואפילו אינו רוצה שיתקדשו עד מחר הכלי מקדשן מיד שלא מדעת:
