מסכת סוכה דף ח׳ עמוד ב׳

אבל ריבועא מגו עיגולא פלגא כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה מוציא ממנו חצי השיעור הנשאר בו דהיינו תילתא דכוליה הלכך לשש עשרה ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב להיות עשרים וארבע:

ולאו מילתא היא דהא ראינו דלא הוי שיעורא כולי האי אלא שיהא רחב כשיעור אלכסונא של מרובע וכל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונו:

שתי סוכות של יוצרים כך היה דרך של יוצרי כלי חרס בימיהן עושין להם שתי סוכות זו לפנים מזו בפנימית הוא דר ומצניע קדרותיו ובחיצונה הוא עושה מלאכתו ומוציא קדרותיו למכור:

פנימית אינה סוכה אם בא לישב בתוכה לחג לשם סוכה ואע"ג דלא בעינן סוכה לשם חג דהא כבית הלל קיימא לן דמכשרי סוכה ישנה במתניתין (דף ט.) הכא אינה סוכה דלא מינכרא מלתא דלשם סוכה הוא דר בו דהא כל ימות השנה דייר התם ורוב תשמישו וסעודתו ושינתו שם:

וחייבת במזוזה לעולם משום דכל דירתו בה:

החיצונה סוכה ויוצא בה ידי חובתו ואין צריך לסותרה ולעשותה לשם חג כבית הלל ומשום היכירא דמצוה ליכא למיסר דכיון דכולה שתא לאו הכא דייר והשתא דייר בה איכא היכירא:

ופטורה מן המזוזה לעולם דלאו דירה היא שאינה עשויה אלא לצאת ולבא דרך שם ולהכניס שם תגרים:

ותיהוי כבית שער הפנימית דקי"ל במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף לג:) דחייב במזוזה מדרבנן בית שער פירק"א בלע"ז שלפני הבית:

ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא פירש בקונטרס כשאתה מרבע בתוך העיגול אתה נוטל ממנו חצי השיעור הנשאר בו דהיינו תילתא דכולה הלכך לשש עשרה ריבוע צריך העיגול המקיפו סביב להיות כ"ד ודבר תימה הוא זה מה ענין זה אצל זה אלא יש לפרש ריבועא דנפיק מגו עיגולא פלגא מרוחבו של עוגל מחזיק רוחב הריבוע נמצא זויות של ריבוע המגיעין עד העיגול כפליים על רוחב הריבוע דקא סבר כל אמתא בריבוע תרי אמות באלכסונה ותימה היאך טעו במדה רבי יוחנן ודייני דקיסרי דמאחר שלא מדדו הדבר היאך עשו כלל על דבר שאינו ויש לומר דקבלה בידם לשון זה של ריבוע מגו עיגולא פלגא והוא אמת לענין המקום ולא לענין אורך החוט המקיף והרוחב דמקום הריבוע שבתוך העיגול מתמעט חצי של ריבוע דהוא תילתא דכולי עיגול תדע שאם תעשה ריבוע של עשר על עשר ותחלקנו שתי וערב ותחזור ותעשה ריבוע בפנים לאלכסונה של ריבועים קטנים כענין שפירשתי לעיל נמצא ריבוע פנימי חציו של חיצון ואם תעשה עוגל של עשרה על עשרה בתוך ריבוע החיצון יהא העגול בין שני הריבועים וזה הוכחנו שמרובע יתר על העיגול רביע אם כן העיגול יתר על הריבוע הפנימי חציו של פנימי דהיינו (תילתא דעגולה דהיינו) רביע של ריבוע חיצון וקצת תימה דלא נקט ריבועא דנפיק מגו עיגולא דהיינו תילתא מכל העגול כי היכי דנקט עיגולא דנפיק מגו ריבועא ריבעא דהיינו ריבעא מכל הריבוע לכך יש לפרש דהנך תרי מילי קיימי דאיירי כעין שפירשתי שעושה עיגול בתוך ריבוע וחוזר ועושה ריבוע אחר בתוך אותו עיגול ואתא למימר שנתמעט העוגל רובע של ריבוע החיצון וריבוע פנימי נתמעט מריבוע חיצון פלגא ורובע ופלגא קיימי אריבוע חיצון ואם תאמר והלא ריבוע של שבעה על שבעה אם תעשה בו עוגל של שבע על שבע אמות ותחזור ותעשה בתוך העוגל ריבוע של אלכסונו שבעה כמדת העוגל הוה ליה ריבוע פנימי חמשה על חמשה לפי חשבון של אמתא ותרי חומשי באלכסונה ומשכחת לה בריבוע פנימי יתר מחציו של חיצון דיש בפנימי כ"ה רצועות של אמה על אמה ובחיצון לא משכחת אלא מ"ט ויש לומר שזה תלוי במה שהוכחנו דחשבון של אמתא ותרי חומשי אינו מכוון דאיכא טפי וא"כ אין בריבוע הפנימי ה' על ה' דאם היה בו ה' על ה' היה אלכסונו עולה טפי מז':

ותיהוי חיצונה בית שער לפנימית ותתחייב במזוזה ובית שער חייב במזוזה כדתניא בהקומץ רבה (מנחות דף לג:) בית שער אכסדרה ומרפסת חייבין במזוזה ותימה דבפרק קמא דיומא (דף יא: ושם) אמרינן דממעטינן להו ממזוזה מדכתיב בית מה בית מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה ויש מחלקין בין פתוחין לבית ולפתוחין לגינה וקשיא דאם כן הוה ליה לשנויי הכי התם במנחות (שם) דפריך אדרב חסדא דאמר אכסדרה פטורה מן המזוזה וצ"ל הא דאורייתא הא דרבנן והא דלא משני התם במנחות דמשמע ליה דרב חסדא פטורה לגמרי קאמר אפילו מדרבנן:

סוכת כותים כל הנך דקחשיב הכא אמר בשמעתין דלאו בני חיובא נינהו דקסבר גרי אריות הן והא דאמר פרק שני דיבמות (דף בד:) דאחד גרי אריות ואחד גרי חלומות הלכה כולם גרים הני מילי כשנתגיירו לגמרי אבל גרי כותים כתיב בספר מלכים (ב יז) את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים ומאן דאמר כותים גרי אמת קסבר דאחר כך ניתקנו:

ושנינן לטעותא דדייני דקיסרי קאמר נמצאת שמועה דר' יוחנן אליבא דדייני דקיסרי אמורה: א"ר מאיר משום ר' לוי ב' סוכות של יוצרים כו'. פשוטה היא.

ת"ר סוכת גוים סוכת נשים סוכת בהמה סוכת כותים סוכה מ"מ כשירה ובלבד שתהא עשויה לצל ומסוככת כהלכתא וכן סוכת רועים סוכת קייצין סוכת בורגנין סוכת שומרי פירות סוכה מ"מ כשירה ואסיקנא סוכת גוים וסוכת נשים וכיוצא בהן דלאו בני חיובא נינהו אם היא עשויה לצל ומסוככת כהלכתא כשרה וכ"ש סוכת רועים וקייצים ובורגנין ושומרי פירות דבני חיובא נינהו שסוכתם כשרה:

גירסת הספרים ולא היא דלא הוי שיעורא כולי האי פי' דהא אסיקנא דבשיבסר נכי חומש סגיא, ולהאי פירושא נפרש דהכי מתפרש שיעור דרבי יוחנן לרבנן דקיסרי לפום חושבנא דידהו, דמרובע דד' אמות בעי' הי"ו [היקף י"ו], הוסיף עליו החצי הו"ל כ"ד. ויש לפרש דמעיקרא פרכינן דלד' אמות ברוחב עגול בתריסר סגיא, ומפרקי דייני דקיסרי דאין הכי נמי מיהו כי עבדת עליה רבוע הוי שיתסר כי עבדת עליה עגולא רבה הוי כ"ד והוי עגולא זוטא כל שבתוך המרובע חצי העיגול, הכל הולך אל מקום אחד.

ותמי' מילתא טובא היכי אפשר דטעו רבנן דקסרי כולי האי שבסר לכ"ד אמות, ועוד שהרי הדבר מתברר למראית העין שאין העגול מוסיף על המרובע שבתוכו חציו, ומקצת גדולי רבותינו אמרו דחושבנא דרבנן קושטא הוא, ולא גרסינן ולאו מילתא היא דלאו לישנא דתלמודא הוא אלא רבנן סבוראי דהוו בתר הוראה כדאשכחן טובא בתלמודא, וה"פ דעיגולא דנפיק מגו ריבועא ריבעא כדאמרן, ורבעא כר' וקאי אעיגולא. כלומר כי כשעושין מרובע קטן ועליו עיגול ויש על עיגול זה עוד מרובע אחר, המרובע הפנימי חצי המרובע החיצון, וזה מתברר למראית העין כשתעשה מרובע גדול של עשר על עשר ותחלקהו לרביעיותיו, הרי בכל רובע ה' על ה', עשה רבוע אחר בתוכו באלכסון כל אחד מד' רביעיות, תמצא שיחלק כל אחד מהרביעיות והוא חצי המרובע הגדול וזה צורתו, ואם תרצה לעשות עגול בין ב' המרובעים עשה שאין זה מעלה ולא מוריד.

ולמדנו מתוך סברא זו דהא דאמרי רבנן בכל דוכתא שהמרובע כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא, אינו כן בצמצום דהא הכא המרובע הפנימי הדף שלו הוא אלכסונו של א' מן הרביעיות, ומרובעו של רביעית ה' אמות, נמצא אלכסונו לחשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ז' אמות שהרי הוסיף י' חומשין, נמצא רוחב (קב) [קו] המרובע הפנימי בשיעור זה ז' אמות, כמה הוסיף באלכסונו י"ד חומשין שהן ג' אמות פחות חומש הוה ליה אלכסונו י' אמות פחות חומש לפום חושבנא דרבנן, ואילו מרובע פנימי אלכסונו הוא רוחב המרובע החיצון שהוא י' אמות שלמות ואיכא טופיינא דשיעורא דרבנן חומש, אלא ודאי דרבנן לא דייק משום דפורתא היא טובא.

ולהאי פירושא מסתברא דרבנן דקיסרי לא אתו לפרושי מידי במילתא דרבי יוחנן, אלא דתלמודא אייתי לה אגב גררא דהאי חושבנא להגדיל תורה ויאדיר.

א"ר לוי משום רבי מאיר שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו הפנימית אינה סוכה. איכא דקשיא ליה אמאי אינה סוכה כיון דמסוככת כהלכתה ולא בעיא עשייה לשם החג, ומפרשי לה דהכי קאמר אינה סוכה לענין חיוב מזוזה וחייבת במזוזה, ולאו מילתא היא אלא דברים כפשטן שאינה סוכה משום דעבדא לדירה והוה ליה כבית ואיכא משום תעשה ולא מן העשוי, כלומר ולא מן העשוי מכבר שלא לשם צל אלא לאוצר או לדירה והכי מוכח בסמוך.

פיס' החיצונה סוכה ופטורה מן המזוזה מסתברא דמתני' דכולי עלמא היא, לרבי יהודה דאמר סוכת החג בחג חייבת במזוזה לפי שהיא דירת קבע כי קתני הכא פטורה מן המזוזה היינו בשאר ימות השנה חוץ מן החג, ולרבנן אתיא כפשטה שפטורה מן המזוזה לעולם ואפילו בתוך החג דדירת עראי היא, והלכתא כוותייהו.

ואקשינן ותהוי חיצונה בית שער דפנימית ותחייב במזוזה ופרקינן משום דלא קביעא ק"ל לרבנן ז"ל דהכא משמע דבית שער דקביעא חייב במזוזה, וכן אמרו בברייתא (מנחות ל"ג ב') בית שער [אכסדרה] ומרפסת [חייבין במזוזה, ואילו בפ"ק דיומא אמרינן יכול שאני מרבה בית שער אכסדרה ומרפסת] (א)ת"ל בית (דירה) [מה] בית שהוא מיוחד לדירה יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה, תירץ הרז"ה דודאי בית שער של בתים חייב במזוזה והתם אמרינן יכול שאני מרבה בית שער של אכסדרה ומרפסת, והוא הדין דבית שער של חצר כיון שאינו בית שער [ל](ו)מקום דירה והוא פטור, ול"נ דאי בית שער של אכסדרה ומרפסת קאמר [לא] הוה ליה למימר יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה דהא כוליה בית שער ואכסדרה ומרפסת חדא מילתא היא והכי הוה ליה למימר יצא זה שאינו מיוחד לדירה, ועוד דבאידך דתניא בית שער אכסדרה ומרפסת חייבים היינו בית שער אכסדרה ומרפסת וריף ז"ל סובר דבית שער אכסדרה ומרפסת הפתוחים לבתים או לחצר שהם מקום חיוב מזוזה אף הם חייבים במזוזה כמותם, ולא מחמת עצמן אלא מחמת מקום חיוב שהם פתוחים לו, והיינו הך דהכא וההיא דקתני חייבים, אבל בית שער אכסדרה ומרפסת הפתוחים למקום פטור כגנה וכיוצא בו פטורין, והיינו דאמ' במנחות בי ארזקי חייב בשתי מזוזות מאי בי ארזקי בית שער הפתוח לחצר ובתים פתוחים לבית שער, וש"מ כדברי רי"ף דבית שער הפתוח אף לחצר חייב במזוזה, ואילו היה (רחבו) [חיובו] של זה מעצמו ודאי בחדא מזוזה סגי ליה אלא דמשום חיובא דידיה מחמת חצר ובתים חייב בב' מזוזות, ועוד י"ל דמדאוריתא אפילו בית שער אכסדרה ומרפסת של בתים וחצרות פטורין כיון שאינן מיוחדין הן עצמן לדירה (ד)[כ]פשטי' דמתנית', דדוחק הוא לפרש יצאו אלו שאינן מיוחדין למקום דירה כ"ש דמתניתא סתמא קתני וכל בית שער אכסדרה ומרפסת במשמע, וכי אמרינן הכא ובאידך מתניתא דהתם דבית שער אכסדרה ומרפסת חייבין היינו מדרבנן מפני שפתוחין למקום חיוב מידי דהוה אשערי עיירות ושערי מדינות, מפי מורי נ"ר.

תנו רבנן סוכת גנב"ך כשרה ובלבד שתהא מסוככת וכו' מאי כהלכתה וכו' ק"ל מאי אשמועינן דהא פשיטא דסוכת רקב"ש לצל עבידא, פרש"י דהא קמ"ל דלא בעינן לשם החג, ול"נ חדא דהוה ליה למתני כיון שהיא עשויה כהלכתה, מאי ובלבד, דמשמע לישנא דאתי למעוטי מידי, ותו דהא מי לא שמעינן דלא בעי' לשם חג מכיון דשרינן לה דהא כל הני לא עבידי לשם חג, והנכון דהכי קאמר ובלבד שתהא עשויה לצל בלבד ולא עשויה לדירה דאם כן הוה ליה קבע והוה ליה נמי תעשה ולא מן העשוי, וכן פי' בתוספות.

שתי סוכות של יוצרים זו לפנים מזו שכך היה דרכם כדי להצניע קדרותיהם בפנימית ולעשות מלאכתם בחיצונה ולהוציא בה קדורותיהם למכור הפנימית אינה סוכה ואם בא לישב בתוכה בחג לשם סוכה אע"פ שאין אנו אחראין לסוכה לשם חג כמו שיתבאר מ"מ אינה עשויה לצל אלא לדירה והרי הוא בית וחייבת במזוזה ולמדת שכל סוכה העשויה לדירה ולא לצל אע"פ שמסוככת כהלכתה אינה סוכה החיצונה סוכה שהרי ודאי אינה עשויה אלא לצל לצאת ולבוא שם התגרים ואין צורך לסתרה שהרי סוכה ישנה כשרה כמו שיתבאר ומעתה אף היא פטורה מן המזוזה שסוכת החג בחג פטורה מן המזוזה כמו שביארנו בראשון של יומא ושמא תאמר תהא כבית שער לפנימית ותהא קרויה דירה מצד הפנימית ותתחייב במזוזה טעם הדבר משום דלא קביעא כלומר שאף הפנימית אינה קבועה כל כך שתהא ראויה להיות לה בית שער וי"מ על החיצונה אלא שזה עיקר:

ויש שואלין בה והלא בראשון של יומא אמרו יכול אפילו בית שער אכסדרא ומרפסת יהיו חייבים במזוזה תלמוד לומר ביתך פירשו גדולי הרבנים כאן מדאורייתא כאן מדרבנן וי"מ שזו שבמסכת יומא פירושו בית שער של אכסדרא ושל מרפסת והוא הדין לבית שער של חצר אבל בית שער של בית חייב וכן כתבוה גדולי הדורות שלפנינו ובמסכת מנחות אמרו בית שער אכסדרא ומרפסת חייב אלא שפירשוה גדולי הפוסקים בשאכסדרא ומרפסת פתוחים לבית:

סוכת גנב"ך ר"ל של גוים שעשאוה בימות החמה להגין עליהם וכן סוכת נשים סוכת בהמות ר"ל העשויה לבהמות וכן סוכת כותיים שעשאוה להגין עליהם כשרה ובלבד שתהא מסוככת כהלכתה ר"ל עשויה לצל ולא לשם דירה או לצניעות בעלמא ואע"פ שלא נעשית לשם סוכת מצוה שהרי אין אלו חייבים בה אין לנו אלא שתהא עשויה לצל וכן סוכת רקב"ש ר"ל של רועים שעשאוה בשדה מפני השרב ושל קייצים והם שומרי קציעות השטוחים בשדה ושל בורגנין ר"ל שומרי העיר ושל שומרי פרות ותבואות שבשדות אע"פ שאין סוכות אלו קבועות ואינן עשויות אלא לשעה שהרי פעמים שומרים כאן ופעמים כאן כל שמסוככת כהלכתה ר"ל שעשויה לצל כשרה ואין לפרש מסוככת כהלכתה לצלתה מרובה ושאר דיני הסכוך שזו פשוטה היא ולא הוצרכה לאמרה אלא שתהא עשייתה לשם צל:

תוס' בד"ה ריבועא דנפיק מגו כו' ודבר תימה הוא זה מה ענין זה אצל זה כו' עכ"ל ר"ל דלפי האמת דלענין המקום נאמרו הדברים ודאי יתיישב שפיר רביע ופלגא בגוונא חדא דקיימא אריבוע חיצון כמבואר בתוס' לקמן אבל השתא לפי הטעות לענין אורך חוט המקיף לא יתיישב בכה"ג דקאי רביע ופלגא אריבוע חיצון דמה ענין זה דריבוע פנימי הוא פלגא מריבוע חיצון גבי הא דמייתינן ליה הכא לענין ריבוע דנפיק מגו עגולא מה הוא ודו"ק:

בא"ד וא"ת והלא ריבוע של ז' על ז' אם תעשה עיגול כו' עכ"ל לפום קושייתם לכאורה לא הוו צריכי בציורם לעיגול אלא שיעמוד רבוע פנימי לאלכסונים של רבועים כציור שכתבו לעיל בד"ה כל אמתא ברבוע כו' אלא דהכא לא נחתי אלא לאוכוחי דרבוע דנפיק מגו עגולא דאינו פלגא של חיצון ולפי ציורם בעיגול לא תצטרך להעמיד רבוע פנימי לפי אלכסונים של רבועים דבכל גוונא שיעמוד בתוך העיגול ויגיעו ארבע זויותיו עד העיגול ה"ל רבוע פנימי ה' על ה' ודו"ק:

בד"ה ותהוי חצונה כו' והא דלא משני התם במנחות כו' פטורה לגמרי כו' עכ"ל אפירכא דשמעתין נמי דלא משני פטורה במזוזה מדאורייתא צ"ל הכא דפטורה לגמרי משמע והתוס' כתבו כן אההיא דמנחות משום דעיקר קושייתם ליש דמחלקין בין בית לגינה לא יפול אלא אההיא דמנחות:

ד"ה רבועא דנפיק מגו עגולא פלגא וכו' עד ודבר תימה הוא זה מה ענין זה אצל זה ר"ל דעיגולא מגו רבועא הוי פירושו דהעיגול מתמעט רבע מכל הריבוע וריבוע דנפיק מגו עיגולא פלגא הוי פירושו דמתמעט פלגא ממה שנשאר:

בא"ד והוא אמת לענין המקום כו' והם טעו בזה שהיו סבורים דחוט המקיף ומקום המחזיק חדא מלתא הוא:

בא"ד תדע שאם תעשה ריבוע וכו' כזה (הציור בח"ש אות ו') א"כ העיגול יתר על הריבוע הפנימי חציו של פנימי דהיינו ריבוע של חיצון כצ"ל:

בגמ' ריבוע דנפיק מגו עיגולא פלגא ולא היא דהא קא חזינא דלא הוי כולי האי עיין פירש"י ותוס'. ויש לתמוה טובא כמו שתמהו בתוספות האיך טעו כ"כ בדבר המורגש לפי המדה ודבר שאין הדעת סובל ולכאורה נ"ל לפרש מילתא דדייני דקיסרי ור"י בפשיטות על הדרך שכתבתי לעיל בשיטת ר"ת ז"ל בפ' מי שהוציאוהו דכל היכא דמשערינן מדאוריית' בריבוע כגון בתחומין ובעמוד גבוה י' ורחבה ארבע ובמעביר ד' אמות ברה"ר וכן בסוכה אליבא דרבי בכולהו שיעורא הן ואלכסונן במרובע גופא אלא דרש"י ז"ל וכל הפוסקים חולקים על ר"ת בזה כדאיתא שם פרק מי שהוציאוהו אלא דמ"מ במעביר ד"א ברה"ר כ"ע מודו דבעינן הן ואלכסונן. וכתב שם רש"י ז"ל דכיון דלא שייך ביה ריבוע ועיגול בעינן בכ"מ שיעורא הן ואלכסונן לכאורה לשון עיגול שכתב שם רש"י בכדי נקטי' דהא עיקר ילפותא הוא מריבוע וא"כ אף אנו נאמר דכל היכא שאין הדבר בנמצא בריבוע ממש כגון עמוד מרובע או סוכה מרובעת שהן עיקר דינן אלא שאנו אומרין רואין כאילו המרובע בתוך העיגול סברי רבי יוחנן ודייני דקיסרי דבעינן שיהא המרובע בתוך העיגול שיעורא מרובע דהן ואלכסונן כמ"ש בשם הרא"ש ז"ל לענין עמוד ומעביר. ולפ"ז בסוכה ככבשן נמי סברי דייני דקיסרי דבעינן שיעור כ"ד אמות בהקיפה דבהכי אנו אומרין שיכול לעשות בתוכו מרובע של ה' וג' חומשין אורך על ה' וג' חומשין רוחב וא"כ עולה שיעור האלכסון קרוב לשמנה אמות שהוא רוחב העיגול של כ"ד ואע"ג שאין החשבון מצומצם אלא בקירוב דהא ממרובע ה' וג' חומשין שיעור אלכסון אינו צריך אלא שבעה אמות וארבע חומשין וחומשא דחומשא לפי שיעור אמה בריבוע אמה ותרי חומשי באלכסונה וא"כ אם יש בהקיפה דסוכה העשוי ככבשן כ"ג אמות וחצי בקירוב סגי ובהא פורתא מצינו למימר דלא דק:

אלא הא דמסיק הש"ס ולא היא היינו משום דבאמת לא קיי"ל הכי להצריך במרובע גופא הן ואלכסונן אלא שמתוך הריבוע נוציא האלכסון של חמש אמות וג' חומשין ודוקא במעביר בעינן שיעבור הן ואלכסונן לפי שיטת רש"י ולרשב"ם התם נמי לא כן נ"ל ליישב דברי רבי יוחנן ודייני דקיסרי בין לענין סוכה וכן לענין האי דריש פרק חלון ע"ש ויש לי לדקדק עוד בזה ואין להאריך יותר ודוק היטב:

גמ' תנו רבנן גנב"ך ע' גיטין דף מה ע"ב תוס' ד"ה כל: