קווץ — שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין:
עקום דומה למגל — חדא מלתא היא:
חרות — קשה שנעשה חריות שכן דרך הלולב עליו נושרים בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ:
דומה לחרות — התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ:
אמר רב פפא — הא דקתני סדוק פסול לאו שנסדקו ראשי עלין או שדרה:
אלא דעביד כי הימנק — יפויצפו"ר של ברזל של סופרים שיש לו שני ראשים וראשו א' מפוצל כך גדל הלולב כמין שתי שדראות מחצית עלין לכאן ומחצית עלין לכאן:
לאחריו — שנעקם לצד שדרה:
מלפניו — לצד שכנגד השדרה שדרה זהו צד העשוי כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות מחוברין בה מכאן ומכאן ואמצעה חלק ועולה כמקל:
דסליק בחד הוצא — שכל עליו מצד אחד:
כי חופיא — אשקוב"א שבו מכבדין את הבית ועושין אותה מעלין של לולב התלושין מהשדרה ואוגדין מהן הרבה ביחד:
דאיפרוד איפרודי — ראשיהן נפרדין כענפי דקל ואין מצומצמין עם השדרה אבל מלמטה הן מחוברין בה:
נחלקה התיומת — שני עלין עליונים אמצעים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלין שלמטה מהם:
תיומת — לפי שמדובקין כתאומים:
חרותא — ענף הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש ויוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן ונתקשו גם הם ונעשו עץ זה פונה לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר אילנות:
בעינן כפות — שאם היה פרוד יכפתנו והרי זה פרוד ואין אתה יכול לכופתו שיהו ענפיו הפרודים כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל אביהם שהן מחוברין בו לפי שקשין הן:
ואימא אופתא — אשטיל"א מעיקר הדקל שהוא חלק ואין ענף יוצא ממנו לכאן ולכאן שאין לך כפות הימנו:
כפות — משמע שפרוד מתחלה ואתה כופתו:
ואימא כופרא — היינו נמי עץ כעין חרותא אלא עדיין בן שנה או שתי שנים ולא נתעבה עצו ואתה יכול לכפות ענפיו על ידי אגוד ולזקפן למעלה לאוגדן עם אביהן:
דרכיה דרכי נועם — ואלו עשוין כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים:
תרתי כפי דתמרי — תמרים עצמן דרכן להיות הרבה תלוין ביחד במכבדות שלהם וקורין להם כף טרוק"א:
כפת כתיב — חדא:
כף קרי ליה — וכי כתיב כפת על שם כפות אם פרודה ואין לשון זה נופל אלא על [עלי] הלולב:
ציני הר הברזל — לולבין שלהן העלין מועטין בשדרה מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הן לארכן ופעמים אין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה:
