יריד של עכו"ם — יומא דשוקא:
ומעלה בערכאות — לקיימן בחתימתן דכיון דהשתא הוא דמשכח להו וליומא אחרינא לא שרי:
אוהרי — שצדין בו דגים שקורין רוש"א:
איזלי — רשתות שצדין בו עופות:
למגדל תנורא — לעשות התנור מחדש:
מהולתא — נפה:
בימות החמה — כלומר כשיש ימות החמה כגון בפסח דחבול עלמא שאין יורדין בו גשמים מותר לעשות בו תנור לפי שלאלתר יבש ויכולין לאפות בו פת ברגל לצורך הרגל:
כאן בימות הגשמים — כלומר כשיורדין הגשמים ברגל כגון בסוכות אין עושין תנור לפי שאינו יבש לאלתר עד לאחר הרגל ועבד טירחא שלא לצורך הרגל:
מתני' מעקה למרפסת — כותל קטנה העושין על האיצטבות שלפני העליות גדולות כעין שיש על שפת נהר רייניס:
שפין את הסדקין — שבתנור:
ומעגילין אותן במעגילה — שגוללין על קרקעות התנור עץ גדול עגול כדי לסתום הסדקין:
ביד וברגל — שלוקח בידו עץ ובועטין ביד על התנור לסתום הסדקים או בועט ברגלו על קרקעות התנור:
מחלצים — עץ כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקין ויש בו מעשה אומן יותר ממעגילה:
ציר — רגל הדלת כמו הדלת תסוב על צירה (משלי כ״ו:י״ד):
צינור — הוא החור שבאסקופא התחתונה כמו צינורא דדשא:
הקורה — מה שעל הפתח שתחזור בו הדלת וקורין אוברטו"ר:
מנעול — בלבדור"א:
ובלבד שלא יתכוין לעשות מלאכתו במועד — כשיש לו לתקן כל אילו בשאר ימות השנה ומניחו עד המועד:
וכבשין — של ציר כלומר דגים ושאר דברים שכובשים במלח שיכול לאוכלן במועד שלא יהא צריך להמתין באכילתן עד לאחר המועד שיהו נכבשין מהר וראויין לאכול מיד:
גמ' הוצא — הוצי דקל:
דופנא — עבדי לחיים של גדר:
ואינו טח בטיט — זה הוא מעשה הדיוט:
מעגילה — דרך אומנות יותר:
ביד וברגל — דלאו מעשה אומן הוא לא כל שכן:
כעין מעגילה — ולא מעגילה ממש אלא כעין מעגילה ביד וברגל:
עד ימיו — של יוחנן כ"ג היה פטיש מכה בירושלים בחולו של מועד והוא גזר עליו ובטלו אלמא אסור ומתני' קתני ומתקנין מנעול ומפתח:
בדנפחי — דפטיש היינו קורנס אסור דהוי קלא רבה ואולודי קלא אסור:
מתניתין דמתקנין אלו בחוש"מ בדנגרי — במנעול של עץ שרי דלא הוי קלא רבה:
מגלי — מסר הגדול שרי דלא מוליד קלא כלום:
בחציני — ברר"א אסיר דהוי אולודי קלא טפי:
לאחר שגזר — יוחנן כ"ג:
הא ר' יהודה הא ר' יוסי — בפירקא דלקמן (מועד קטן דף יב.) דרבי יוסי לא בעי לשנויי לדבר האבד ומתני' דשרי הכא כל הני בלא שינוי ר' יוסי היא:
כמאן מדלינן האידנא קביותא דדשא — כשיוצאין מסמרים של עץ מן הקורה שעל הפתח דשרי למיעבד בלא שינוי:
בדיתא — שם נהר:
לבאי — שם מקום:
כוורי — הכי עשו דרך לנהר שיצאו מימיו ונשתיירו שם דגים הרבה:
למימלח — הרבה אע"פ שאין יכולים לאוכלן במועד שהרי היו מלוחין הרבה:
כבשין — בחומץ ובמלח שקורין קונפושט"א והכא נמי כיון שמלחן הרבה כדי להצניען תו לא חזו במועד:
אמר ליה הני נמי — דמלחינהו:
מתאכלי — במועד:
אגב איצצא — שמושך המלח מהן:
שיתין איצצי — כלומר רוחצין אותו הרבה פעמים מצצי ליה ששים זימני:
רב איקלע — במועד:
תילתא מילחא — אגב איצצא:
סמוך למיסרחיה מעלי — כלומר יפה הוא לאחר זמן שניצוד יותר מההיא שעתה דניצוד:
טוויא באחוה — במלח שהמלח נברא מן המים כדגים:
אסקיה באבוה — לאחר שצלאו נותנו במים צונן:
אכליה בבריה — מטילין אותו בציר היוצא מן הדגים ואוכלין אותו:
משתיא עליה אבוה — ששותין עליו מים שדגים נבראו מן המים:
לטעון גופא — כלומר לאחר אכילתו מהלך הרבה קודם שישן:
ולא לטעון פוריא — לא ישן לאלתר אחריהם:
תחלי — שחלים:
מיא ולא שכרא — מוטב לשתות אחריהן מים ולא שכר:
