מסכת תמורה דף י״ד עמוד ב׳

1ולא תיסמי ״מנחת נסכים״ ממתני' ולא קשיא כאן בנסכים הבאין עם הזבח, כאן בנסכים הבאין בפני עצמן.

2ואי הוה ליה איגרתא, מי אפשר למישלחא והא אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, א"ר יוחנן: כותבי הלכות כשורף התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר.

3דרש ר' יהודה בר נחמני מתורגמניה דר"ל כתוב אחד אומר (שמות לד, כז) כתוב לך את הדברים האלה״, וכתוב אחד אומר (שמות לד, כז) ״כי על פי הדברים האלה לומר לך: דברים שעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה.

4ותנא דבי רבי ישמעאל: כתוב לך את הדברים האלה אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות!

5אמרי: דלמא מילתא חדתא שאני, דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי: (תהלים קיט, קכו) ״עת לעשות לה' הפרו תורתך״, אמרי: מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל.

6אמר רב פפא: השתא דאמרת נסכים הבאין בפני עצמן קריבין אפי' בלילה, נזדמנו נסכים בלילה מקדישין בלילה ומקריבין.

7אמר ליה רב יוסף בריה דרב שמעיה לרב פפא: תניא דמסייע לך, ״זה הכלל: כל הקרב ביום אינו קדוש אלא ביום, וכל הקרב בלילה קדוש (בין ביום בין) בלילה״.

8אמר רב אדא בר אהבה: ועלות השחר פוסלת בהן, כאברין.

9כי אתא רב דימי, א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: (במדבר כט, לט) ״אלה תעשו לה' במועדיכם״ אלו חובות הבאות חובה ברגל.

10״לבד מנדריכם ונדבותיכם״ לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד.

11״ולעולותיכם״ במה הכתוב מדבר? אי בעולת נדר הרי כבר אמור ״נדריכם״, ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ״ונדבותיכם״! הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ועולת מצורע.

12״ולמנחותיכם״ במה הכתוב מדבר? אי במנחת נדר הרי כבר אמור, אי במנחת נדבה הרי כבר אמור! הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות.

13״ולנסכיכם ולשלמיכם״ מקיש נסכים לשלמים: מה שלמים ביום, אף נסכים ביום. ״ולשלמיכם״ לרבות שלמי נזיר.

14א"ל אביי ולימא מר שלמי פסח דאי שלמי נזיר נידר ונידב הוא׃

15דהתניא זה הכלל כל שהוא נידב ונידר קרב בבמת יחיד ושאינו נידב ונידר אינו קרב בבמת יחיד׃

16ותנן המנחות והנזירות קריבין בבמת יחיד דברי ר"מ סמי מכאן נזירות׃

17מי איכא למ"ד דנזיר לאו נידר ונידב הוא והכתיב ״(שמואל ב טו״, ז) מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך וגו' מאי לאו אקרבן׃

18לא אעיקר נדרו אמר עיקר נדרו בחברון הוה והלא בגשור הוה׃

19אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון ה"נ מסתברא דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון׃

20ואלא מאי להביא כבשים מחברון האי אשר נדרתי לה' בחברון מחברון מיבעי ליה׃

21אלא לעולם לאקרובי ודקא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון תיקשי לך גבעון דמקום קדוש הוא אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב׃

22ארבעים שנה למאן תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך דתניא אותה שנה ששאלו להם מלך אותה שנה עשירית של שמואל היתה.