בוני התלמוד

    מסכת תמורה דף כ״ב עמוד ב׳

    פרק ד׳ - ולד חטאת

    Also cited as: Temurah 22b, Chapter 4 Velad Chatat

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גופא אבודת לילה - קס"ד דלא היתה אבודה אלא בלילה ובעלות השחר נמצאת ולא משכחת לה דתיהוי אבודה בשעת כפרה דהא בלילה לא קרבה חברתה:

    אפילו אבודת יום נמי - שנמצאת קודם כפרת חברתה:

    דהא אמרי רבנן - במתני' אבודה בשעת הפרשה כלומר בשעה שעדיין חברתה שהפריש תחתיה מופרשת ועומדת שלא קרבה קודם מציאתה של זו רועה דקתני וחכמים אומרים אין חטאת מתה אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו הבעלים:

    אלא אליבא דרבי - דאמר תמות וקמ"ל רבא דעד כאן לא קאמר רבי כו' לרעיה אזלא הואיל ואי נמי קיימא לקמן לא מצי לאקרובה בלילה לאו אבודה היא:

    בשעת כפרה - שאבדה בלילה ושוב לא נמצאת עד שנתכפר באחרת:

    עיקר אבודה - תחילת אבידתה:

    נקטינן אבודה - בשעת כפרה מתה:

    ולא גנובה - ואם החזירה לו לאחר כפרה רועה ויפלו דמיה לנדבה:

    אחת בעדרו - שנתערבה לו בעדרו אע"ג דקא חזי לכולהו הואיל ואינו מכיר בה אלא לאחר כפרה הויא אבודה:

    ואפילו אחת - של חטאת באחת של חולין:

    אבל אבראי - שהלכה למדברות ונתערבה בבהמות של אחרים ואותן אחרים עצמן אינם מכירין בה אפילו הכי כיון דאיכא דחזי לה דאותן אחרים חזו לה ואע"ג דאין מכירין אותה לא הויא אבודה:

    וכל שכן אבראי דלא קא חזי לה - איהו לגמרי:

    ל"א אבל בעדר דקחזי לה דהא חזי להו איהו לכולהו אע"ג דאין מכיר בה לא הויא אבודה:

    ופליגי - כלומר שיפרישנו מהן לאחר זמן כשיכירנה:

    דלא קא ידע - שאינו מכיר אי זו היא תיבעי תיקו [ע"כ ל"א]:

    אבודה בכוס - אבודה בשעה שדם חברתה בכוס שאבדה והפריש אחרת ושחטה וקיבל דמה ובעודו דם בכוס נמצאת זו:

    האמר אבודה בשעת הפרשה - כלומר שנמצאת בעוד שחברתה קיימא מתה וכל שכן הכא שנשחטה כבר ואיכא למימר כל העומד ליזרק כזרוק דמי וכאבודה בשעת כפרה דמיא:

    כי אמרו רבנן אבודה בשעת הפרשה רועה - ואפי' נתכפרו הבעלים שוב באחרת הני מילי שנמצאת קודם שנתקבל דמה של חברתה בכוס אבל הכא כו':

    לעולם אליבא דרבי - ולאו בשתי בהמות מיבעי ליה אלא בבהמה אחת שקבל את דמה בשני כוסות:

    ואבד האחד - בשעת זריקת חבירו:

    אליבא דמאן דאמר - במסכת יומא בפרק הוציאו לו בכוס אחד עושה את חבירו דיחוי דחטאת שקיבל דמה בארבע כוסות ונתן מן האחת ארבע מתנות כדין חטאת עשאן לאלו דחויין ושיריו נשפכין ליסוד והן נשפכין לאמה (דהא איתכשר בארבע מתנות אבל הכא דאבד האחד) לא תיבעי לך דודאי פסולה החטאת דהתם דכולהו לקמן הוא דהוי הזבח כשר אע"ג דהג' כוסות נשפכין לאמה דהא איתכשר בד' מתנות אבל הכא דאבד האחד כיון דאילו הוה קמן הוי דיחוי לישפך לאמה השתא כי אבד הוי להו תרתי לריעותא כחטאת שעברה שנתה ואבדה והזבח גופיה פסול:

    שיריים - שכולן נשפכים ליסוד אבל הכא דאבדה מהניא ליה אבודה למיהוי דיחוי דלאו אדעתא דידיה זריק והוה ליה דיחוי ואבוד ופסול הזבח:

    או דלמא לא שנא תיבעי:

    מתני' ואח"כ נמצאת הראשונה תמות - ואפי' נמצאת תמימה הואיל וכבר כיפרו הבעלים דכי בעינן תרתי לריעותא היכא דנמצאת ואחר כך כיפרו הבעלים:

    ילכו לים המלח - כל היכא דאי הוה חטאת הוה מתה מעות נמי אזיל לים המלח:

    מאלו ומאלו - יערבו יחד דכיון דמתרוייהו מייתי לא הוו חטאת שכיפרו בעליה באחרת אבל אי הוה מייתו מחד מינייהו מידחו אחריני דהוו להו דמי חטאת שכיפרו בעלים באחרת אבל כי מייתי מאלו ומאלו ליכא חטאת שכפרו בעלים והוי כשאר מותר חטאת דאזיל לנדבה:

    תימכר ויביא מאלו ומאלו כו' - אבל אם היתה תמימה תיקרב היא והמעות ילכו לים המלח הואיל וכיפרו הבעלים באחרת. וכל הנך אליבא דרבי:

    ואין המעות הולכות לים המלח - ואפילו נתכפר באחת מן הצבורין לאחר שנמצא האבוד הואיל וקודם כפרה נמצא:

    אם קרבה שניה עד שלא נשחטה - הראשונה בבית לוקח לאכילת חולין תמות אף ע"פ שהיא חולין דחטאת שכיפרו הבעלים היא:

    גמ' אבודה בשעת הפרשה - כגון הנך מעות דנמצאו קודם כפרה ואזלו לים המלח אי לא מצי מייתי מאלו ומאלו:

    טעמא מאלו ומאלו - דליכא למימר דנתכפרו בעלים באחרת:

    הא הביא - חטאת מאחת מן הציבורין השני ילך לים המלח ואע"ג דנמצא קודם כפרה ולא היה אבוד אלא בשעת הפרשה:

    הניחא לרב הונא דאמר - לקמן:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תמורה 22 עמוד ב

    1גופא: אמר רבא: אבודה דלילה לא שמה אבודה. אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבנן מאי איריא אבודה דלילה? אפי' אבודה דיום נמי, דאמרי רבנן: אבודה בשעת הפרשה רועה.

    2ואלא, אליבא דרבי, עד כאן לא קאמר רבי אלא אבידה דיום, אבל אבידה דלילה אפי' רבי מודה דלרעייה אזלא.

    3איבעית אימא: לעולם אליבא דרבנן, והכא במאי עסקינן באבדה בשעת כפרה. עד כאן לא קאמרי רבנן אבדה בשעת כפרה מתה, אלא היכא דעיקר אבידתה ביום, אבל היכא דעיקר אבידתה בלילה לא.

    4אמר אביי: נקטינן, אבידה ולא גנובה, אבידה ולא גזולה.

    5היכי דמי אבידה? א"ר אושעיא: אפילו אחת בעדרו, ואפילו אחת באחת. ור' יוחנן אמר: אחורי הדלת.

    6איבעיא להו: היכי קאמר? אחורי הדלת הוא דליכא דקא חזי לה, אבל אבראי דאיכא דחזי לה לא הויא אבודה, או דילמא אחורי הדלת דאי מהדר אפיה חזי לה הויא אבודה, וכל שכן אבראי דלא קחזי לה? תיקו.

    7א"ר פפא: גמרינן אבודה ממנו ולא מרועה לא הויא אבודה, וכ"ש אבודה מרועה ולא אבודה ממנו. אבודה ממנו ומרועה, ואחד בסוף העולם מכיר בה מאי? תיקו.

    8בעי רב פפא: אבודה בכוס מהו? אליבא דמאן? אילימא אליבא דרבי האמר אבודה בשעת הפרשה מתה!

    9אלא, כי קמיבעיא ליה אליבא דרבנן, מי אמרינן: כי אמרי רבנן בשעת הפרשה רועה, קודם שיקבל דמה בכוס, אבל הכא סבירא להו: כל העומד ליזרק כזרוק דמי.

    10או דלמא, כמה דלא אזדריק דם כי אבדה בשעת הפרשה דמיא, ורעיא.

    11ואיכא דאמרי: לעולם אליבא דרבי, כי קמיבעיא ליה כגון שקיבל דמה בשתי כוסות, ואבד אחד מהן.

    12ואליבא דמאן דאמר כוס עושה חבירו דחוי לא תיבעי לך, כי תיבעי לך אליבא דמ"ד כוס עושה חבירו שיריים.

    13ה"מ היכא דאיתנהו לתרוייהו, דכל היכא דבעי זריק; אבל הכא הא ליכא, או דלמא לא שנא? תיקו.

    מתני׳ · משנה

    14המפריש חטאת, ואבדה, (והפריש) אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה תמות.

    15המפריש מעות לחטאתו, ואבדו, (והפריש) חטאת תחתיהם, ואחר כך נמצאו המעות יוליכם לים המלח.

    16המפריש מעות לחטאת, ואבדו, והפריש מעות אחרות תחתיהן, ולא הספיק ליקח חטאת מהן עד שנמצאות הראשונות יביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

    17המפריש מעות לחטאתו ואבדו, והפריש חטאת תחתיהן, לא הספיק להקריבה עד שנמצאו המעות, והרי חטאת בעל מום תמכר, ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

    18המפריש חטאת ואבדה, והפריש מעות תחתיה, ולא הספיק ליקח מהן חטאת עד שנמצא חטאתו, והרי היא בעלת מום תימכר, ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

    19המפריש חטאתו ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה, והרי שתיהן בעלת מום ימכרו, ויביא מאלו ומאלו חטאת, והשאר יפלו לנדבה.

    20המפריש חטאת, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, לא הספיק להקריבה עד שנמצאת הראשונה, היו שתיהן תמימות אחת מהן תיקרב חטאת, והשניה תמות, דברי רבי. וחכמים אומרים: אין חטאת מתה אלא שנמצאת מאחר שכיפרו הבעלים, ואין המעות הולכים לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכיפרו הבעלים.

    21המפריש חטאת, והרי היא בעלת מום מוכרה, ויביא בדמיה אחרת. ר"א בר"ש אומר: אם קרבה שניה עד שלא נשחטה תמות, שכבר כיפרו הבעלים.

    גמ׳ · גמרא

    22טעמא דהקריב אחרת תחתיה, הא לא הקריב אחרת תחתיה רועה. מני? רבנן היא, דאמרי: אבודה בשעת הפרשה רועה.

    23אימא סיפ' המפריש מעות לחטאת ואבדו והפריש אחרים תחתיהם יביא מאלו ומאלו, והשאר יפלו לנדבה. טעמא מאלו ומאלו, הא הביא מאחד מהן השני יוליכו לים המלח. אתאן לרבי, דאמר: אבודה בשעת הפרשה מתה.

    24רישא רבנן, וסיפא רבי?! הניחא לרב הונא, דא"ר הונא אמר רב:

    תוספות

    אפי' אבודה דיממא נמי דאמרי רבנן אבודה בשעת הפרשה רועה - ואם תאמר לימא דלרבי אבא איצטריך דאמר לקמן (תמורה כג.) הכל מודים בנתכפר בשאינה אבודה אבודה מתה ואיצטריך רבנן לאשמועינן דאבודת לילה ונתכפר בשאינה אבודה אבודה אינה מתה הא דיממא כה"ג מתה וצריך לומר דהאי שיטה לית ליה דרבי אבא ה"נ איכא סוגיות בפרק מי שהיה טמא (פסחים דף צז.) דלא מיתוקמי כרבי אבא:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רש"ש

    גמרא אילימא אליבא דרבנן כו' אבודה בשעת הפרשה רועה - ק"ל לשיטת רש"י דבנמצאת בע"מ אפילו לרבנן תמות א"כ מצינו לאוקמי מילתא דרבא אליבייהו וכגון בנמצאת בע"מ. וכן לפירוש התוספות לעיל ד"ה אמר לך. איכא לאוקמי בעברה שנתה:

    שם כגון שקבל דמה בשתי כוסות כו' עד סופא - בפשטא נראה דהאיבעיא היא אם נמצא הכוס אח"כ אם יוכל לשפכו ליסוד או לא. ורש"י שסיבב הבעיא לענין פסול הזבח לא עמדתי ע"ד הרחבה:

    תד"ה אפילו - ואיצטריך רבא לאשמועינן כו'. כצ"ל:

    במשנה המפריש מעות לחטאת ואבדו והפריש כו' עד שנמצאו הראשונות כו' - עיין מה שכתבתי בראש השנה (ה ב) מדוע לא נאמר דהשניים הוו כהקדש טעות. ועל מה שתירצתי שם משום דהוה כנולד. לכאורה יש סתירה לזה מב"ק (ס"ד קי) דפריך שם על אביי דאמר אדעתא דהכי לא יהיב ליה. מחטאת ואשם שמתו בעליה ליפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה. אבל י"ל דפריך אליבא דר"א דס"ל דפותחין בנולד. אמנם עכ"פ למדנו משם ישוב לקושייתינו. משום דהלכתא גמירי להו:

    שם והשניה תמות דברי רבי כו' - לשון הרע"ב דרבי סבר כו' וכי היכי דאם נתכפר בשאינו אבוד האבוד הנשאר כשימצא כו'. הוסיף על לשון רש"י לקמן (כג) בד"ה דרבי סבר. תיבת כשימצא. וגרע במחכ"ת דהא כאן הכוונה בנמצאת קודם כפרה. שוב ראיתי בפירוש הרמב"ם שגם דבריו בזה כסיגנון הרע"ב ותמוה. אולם בנא"י שהביא התוי"ט לעיל במ"א ליתא לכ"ז:

    שם וחכ"א אין חטאת מתה אלא כו' - וכתב התוי"ט ה"ק אין חטאת מתה ודאי כו' בין שאינה אבודה אלא כו'. זה הוסיף מדעתו על לשון התוספות לקמן בד"ה הכל מודים. ול"ד דשאינה אבודה שתמות בנמצאת אחר כפרה איך משכחת לה כיון דכבר נתכפר בה:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף כ״ב עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף כ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 24 קטעים ממוספרים, כ־525 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תמורה דף כ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026