המשחרר חצי עבדו — קנה לחציו והוי חציו בן חורין ואע"פ שלא שחררו כולו יש לו יד לקבל את גיטו דגיטו וידו באין כאחד:
אלא אי אמרת אם שיירו משוייר — אם שחרר האם ושייר הולד משוייר הוא לעבודתו אלמא ב' גופים נינהו אמאי זכתה לו הוי כעבד המקבל גט שחרור לחבירו מיד רבו שלו ששניהם עבדים לאיש אחד ואין חבירו משוחרר שהרי הרב לא השליך גט השחרור מידו דהואיל ונתנו לעבדו כמי שנתנו בתפוסתו דמי:
דתניא נראין הדברים כו' מיד רבו של חבירו שאינו רבו שלו — דלגבי ההוא גברא יש לו יד לעבד זה שהוא שליח לקבל את הגט הואיל וזה אינו רבו:
ולדה כמוה — משוחרר:
דבריו קיימין — והולד עבד:
קרא מאי תלמודא לרבנן — קרא משמע טפי כר' יוסי הגלילי דהולדות הולכין אחר האם:
אינו משוייר — אלא ירך אמו הוא ומש"ה יצא לחירות כמוה:
והכא היינו טעמא — דר' יוסי הגלילי דבהדיא גלי בה קרא ולאו משום דירך אמו הוא אלא גזירת הכתוב הוא גבי שפחה:
השוחט את החטאת — קס"ד שהקדישה מעוברת:
מאי לאו בהא פליגי דת"ק — דמשוי ליה תורת חטאת קסבר אם שיירו משוייר וכיון דחשיב כבהמה באנפי נפשה כי לא שייריה נמי חיילא עליה קדושה בבטן:
ותנא בתרא — דמשוי ליה תורת חולין סבר אם שיירו אינו משוייר דלא חשיב כבהמה באנפי נפשה אלא ירך אמו הוא ומחמת אמו הוא דקדיש כשאר ולדות קדשים וההיא קדושה לא נחתא עליה עד שעת לידה דסבירא לן ולדות קדשים בהוייתן הן קדושין ולא קודם:
אמר לך ר' יוחנן דכ"ע — אי בהקדישה מעוברת עסקינן ודאי אם שיירו משוייר וכי לא שיירו קדוש הולד כחטאת גמורה אבל בהקדישה ולבסוף נתעברה פליגי ובהא פליגי דמר סבר בהוייתן ומר סבר במעי אמן:
כאן בהקדישה ולבסוף נתעברה כו' — ודכ"ע בהוייתן הן קדושין ולא במעי אמן והך דקתני קדוש בחטאת דנתעברה ולבסוף הקדישה דכ"ע אם שיירו משוייר וחשיב למיקדש באנפי נפשיה והני תנאי לא פליגי מידי:
מתקיף לה רבא — אהא דמותבינן ליה לר' יוחנן מאם היתה מעוברת זכתה לו ומוקמינן ליה בתיובתא:
מאן לימא לן דטעמיה דר' יוחנן משום דאם שיירו משוייר — דתיהוי תיובתא:
דלמא טעמא דר' יוחנן — דאע"ג דמכח אימיה קדיש לא אזיל למיתה דאדם מתכפר בשבח הקדש וכי אזיל ולד חטאת למיתה היכא דלא רצה להתכפר בו אלא באמו:
א"ל רב המנונא — לא מצית אמרת דטעמיה דרבי יוחנן לאו משום דאם שיירו משוייר דודאי משום הכי הוא דהא רבי אלעזר דאותביה לר' יוחנן לעיל מהיא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים:
תלמידיה דרבי יוחנן הוא וקמיה הוה יתיב — ואותביה ולא אהדר ליה רבי יוחנן האי שינוייא דלימא ליה אנא סבירא לי דמכח אימיה קדוש ולא מחמתיה דנפשיה וטעמא דידי משום דאדם מתכפר בשבח הקדש:
אלא כל אימת דבעי מימליך — בתמיה:
בתוך כדי דבור — כדי שאלת שלום רב לתלמיד ואמרי לה תלמיד לרב (ב"ק עג:):
מתני' הרי זו תמורת עולה — דר"מ אית ליה תפוס לשון ראשון:
דבריו קיימין — וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים ותרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה תמורת עולה ובדמי חציה תמורת שלמים. ובהכי עסקינן שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן:
