בוני התלמוד

    מסכת תמורה דף כ״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    ציפוייהןאם סיככה עליו שום דבר לאחר שנתנו לה מותר הציפוי לבא לבית לעשות ריקועין למזבח דהתורה לא אסרה אלא גם שניהן ולא ציפוייהן:

    נעבד שציפוייהן אסורדכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וגו':

    נעבד שעשאוהו עבודת כוכבים אינו דין שיהא הוא אסור לגבוהנהי דלהדיוט לא מיתסר דאין בעלי חיים אסורין כדאמרן טעמא לקמן אבל לגבוה מיהא אסור הואיל וציפויין אסור אפי' בהנאה להדיוט וקרא למה לי:

    או חילוףאי לא כתיב קרא איכא לחלופי דינא:

    נעבד שהוא מותרדלא אשכחן דאסור:

    הכי קאמר א"כ ביטלת לא תחמוד כו'הלכך ליכא למימר או חילוף הואיל ומדינא אתיא דאסור נעבד לגבוה לא צריך קרא דקאמר:

    אני אקיימנו כו'הלכך איכא למימר או חילוף והואיל והוא מותר אפילו לגבוה ציפויין מותר:

    ת"ל מן הבקר ולא כל הבקר להוציא את הנעבדדאסור לגבוה וכיון דאסור לגבוה ציפויין אסור אף להדיוט דקרינא ביה לא תחמוד וגו':

    בית גליאלשון גובה (ל"א) בית כלייא כמו כלוא כליון. ל"א בית כריא בית הכסא לשון כרו שוחה (ירמיהו יח):

    מעניינא דקראדאשכחן דברובע נסיב קרא בהמה ובדבר עבודת כוכבים נסיב לשון בקר:

    מוקצהשהקצוהו לצורך תקרובת עבודת כוכבים:

    את הנוגחשהמית את האדם בעד אחד דלא מיסתקיל:

    אם נאמר רובעדאסור להקרבה והלא שניהם שוין דאם היו ב' עדים בדבר שניהם נסקלין:

    נוגחלא עשה בו אונס כרצון לענין סקילה דתנן (ב"ק דף לט.) שור האיצטדין אינו חייב סקילה שנאמר שור כי יגח ולא שיגיחוהו אחרים:

    משלם עליו את הכופראע"פ שהשור נסקל:

    והאי תנא מייתי מהכאדרובע ונרבע אסורין לגבוה:

    שרוע וקלוט ל"ג:

    שהן אסוריןלהקרבה:

    רובע ונרבע דבר ערוהמוקצה ונעבד דבר עבודת כוכבים:

    מזוהםשמוציא זיעה ומסריח:

    מן הכבשים וגו'קרא אחרינא אם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים לעולה:

    לשבעה שניםשהוקצה עד לז' שנים ובסוף ז' שנים יקריבוהו לעבודת כוכבים דהכי הוי מוקצה:

    ופר בן שבע שניםשפיטמוהו שבע שנים אלמא הכי אורחייהו למעבד:

    נעבד נמי הוהלא ידענא מהיכן נפקא:

    ל"א אין איסור מוקצה אלא ז' שניםומז' שנים ואילך לא הוי מוקצה דתו לא מקרבי ליה דכתיב ופר שני שבע שנים אלמא דמשום דחלפין עליה ז' שנים אישתרי:

    לעולם עבדוהואלא מההוא לא גמרי מידי דחידוש הוא:

    חוץשחוטי חוץ:

    ובלילה הקריבדהכי כתיב ויעש לילה:

    תמורה 28 עמוד ב

    1אמר רב אשי: משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מה לבעל מום שכן מומו ניכר.

    2תאמר ברובע ונרבע, שאין מומו ניכר, הואיל ואין מומו ניכר יהא כשר לגבי מזבח ת"ל (ויקרא א, ב) ״מן הבהמה״, להוציא רובע ונרבע.

    3מן הבקר להוציא את הנעבד, והלא דין הוא: ומה אתנן ומחיר שציפויין מותרין הן אסורין, נעבד שציפויו אסור אינו דין שהוא אסור?

    4או חילוף, ומה אתנן ומחיר שהן אסורין ציפוייהן מותרין, נעבד שמותר יהא ציפויו מותר?

    5א"כ ביטלת (דברים ז, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך׃

    6אני אקיימנו לא תחמוד כסף וזהב בדבר שאין בו רוח חיים אבל בדבר שיש בו רוח חיים הואיל והן מותר יכול יהא ציפוי מותר ת"ל מן הבקר להוציא את הנעבד׃

    7מתקיף לה רב חנניא טעמא דמעטי' קרא הא לא מעטי' קרא ציפוי מותר והכתיב ״(דברים יב״, ג) ואבדתם את שמם כל העשוי לשמם׃

    8ההוא לכנות להם שם הוא דאתא לבית גליא קרינן אותו בית כריא פני המולך פני כלב עין כל עין קוץ׃

    9ואיפוך אנא מן הבהמה להוציא את הנעבד מן הבקר להוציא רובע ונרבע׃

    10התם מעניינא דקרא כתיב ״גבי בהמה (ויקרא כ״, טו) ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת גבי בקר כתיב ״(תהלים קו״, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב׃

    11(ויקרא ה, ו) מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח אר"ש אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע׃

    12לפי שישנו ברובע מה שאין כן בנוגח יש ברובע שהרובע עושה אונס כרצון מה שאין כן בנוגח׃

    13יש בנוגח שהנוגח משלם את הכופר מה שאין כן ברובע הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח׃

    14והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא הרובע והנרבע (וכולם) הם כקדשים שקדם מום עובר להקדשן׃

    15וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר ״כי משחתם בהם מום בם״׃

    16מאי תלמודא חסורי מיחסרא והכי קתני מנין שהן אסורין ת"ל (ויקרא כב, כה) כי משחתם בהם מום בם ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר ״השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים״׃

    17דבר ערוה דכתיב ״(בראשית ו״, יב) כי השחית כל בשר וגו' עבודת כוכבים דכתיב ״(דברים ד״, טז) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל כל שהמום פוסל בהן דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהן׃

    18ותנא דבי ר' ישמעאל מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן מאי דריש בהו מיבעי ליה פרט לחולה זקן ומזוהם׃

    19ות"ק דאפקינהו להני קראי לרובע ונרבע חולה זקן ומזוהם מנא ליה נפקא ליה מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ולתנא דבי ר' ישמעאל אורחיה דקרא לאישתעויי הכי׃

    20איזהו מוקצה לעבודת כוכבים וכו' אמר ר"ל אין אסור אלא מוקצה לשבע שנים׃

    21שנאמר ״(שופטים ו״, כה) ויהי בלילה ההוא ויאמר [לו ה'] קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים׃

    22והתם מוקצה בלחוד הוה נעבד נמי הוה א"ר אחא בר יעקב מוקצה לעבוד ולא עבדוהו רבא אמר לעולם עבדוהו וחידוש הוא כדר' אבא בר כהנא דאמר רבי אבא בר כהנא שמנה דברים התירו באותו לילה חוץ, ולילה, וזרות,׃

    תוספות

    אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא כו'ובת"כ קא אמר לה ר"ע להאי פירכא מה לבעל מום שכן מומו נגלה והיינו דקאמר הכא שכן מומו ניכר תימה אמאי לא קאמר אתנן ומחיר יוכיח דאין מומו ניכר ואסורין למזבח:

    ומה אתנן ומחיר שצפויין מותריןוה"ה דהוה מצי למעבד ק"ו כדאיתא פרק כל הצלמים (ע"ז מו:) ומה אתנן ומחיר שמותרים בתלוש להדיוט אסורים בבעלי חיים לגבוה נעבד שאסור בתלוש להדיוט אינו דין שאסור בבעלי חיים לגבוה והשתא לא שייך למימר או חילוף כדאמר הכא ובפרק כל הצלמים (גז"ש) לא עבד כי האי ק"ו לאסור אבני הר למזבח דאמר התם ומה אתנן דמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה נעבד כו' או חילוף ומה אתנן ומחיר שהם אסורין וציפוייהם מותרים והוה מצי למעבד האי ק"ו התם להתיר ציפוי הר אפי' למזבח:

    או חילוף כו'וא"ת אמאי לא קאמר כל היכא דאיכא למיעבד לקולא ולחומרא עבדינן לחומרא והכי אמר פרק כל הצלמים (ע"ז מו:) וי"ל דגבי בעלי חיים אית לן למיעבד טפי לקולא דאין לנו לאסור בעלי חיים כיון דמצי למעבד ק"ו לקולא:

    נעבד שהוא מותר אינו דין שיהא ציפויו מותרובפ' השוחט (חולין מ.) אמר התם דתקרובת דנעבד דבעלי חיים אסור דאמר הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר דתקרובתו אסור אלמא דמחמירין טפי בתקרובת דבעלי חיים מצפוי וגבי הר אמר איפכא דציפוי דהר קאמר התם פר' כל הצלמי' (ע"ז מה.) דאסור ותקרובתו מותר כדאמר פרק השוחט (חולין מ.) הא דאמר להר פי' אם שחט לשם הר תקרובתו מותר וי"ל דהא דאמר התם דציפוי דהר דאסור היינו הציפוי שהיה עליו בשעת השתחוואה וכי ה"ג ציפוי דבעלי חיים נמי אסור והא דקאמר הכא מותר היינו בציפוי הבאה לאחר השתחוואה אי נמי לפי המסקנא דאמר הכא דציפוי דנעבד אסור ניחא:

    תלמוד לומר מן הבקר להוציא הנעבדפירש רש"י דאסור לגבוה וכיון דאסור לגבוה ציפויו אסור אף להדיוט דקרינא ביה כסף וזהב עליהם לשון רש"י והדין עמו דפי' כן דאין לומר דלפי האי מיעוטא נמי דציפוי מותר להדיוט ולא תחמוד כסף וזהב עליהם מוקמינן ליה בשאין בו רוח חיים אבל בבעלי חיים מותר לגבוה דמדקפריך בסמוך טעמא דמעטיה קרא משמע דפשיטא ליה דאחר דמעטיה קרא כל ציפוי דנעבד אסור בבעלי חיים וכן משמע הסוגיא:

    והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא כו'תימה דהכא משמע דר"ש לית ליה האי דרשא דכי משחתם דהא מפיק ליה לעיל מקרא אחרינא מדאמר אם נאמר נוגח למה נאמר רובע משמע דדריש ליה ממן הבקר ובפרק אין מעמידין (ע"ז כג:) קאמר ר"ש לענין רביעה דפסולה דכתיב כי משחתם בהם מום בם אלמא משמע דדריש ליה ממשחתם וי"ל דהא דקאמר לר"ש לעיל אם נאמר נוגח לדבריו דת"ק קא א"ל דמפיק ליה מן הבקר וליה לא סבירא ליה דדריש ליה מכי משחתם:

    כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בוצריך עיון מאי קאמר הא דרשינן שפיר רובע ונרבע מכי משחתם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    בעין משפט א מיי' פ"ז מהל' עבודת כוכביםשם לא נזכר רק דצריך לשרש אחריה ולא נזכר כלל ברמב"ם דין דלכנות שם:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף כ״ח עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף כ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 22 קטעים ממוספרים, כ־469 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    ציפוייהן אם סיככה עליו שום דבר לאחר שנתנו לה מותר הציפוי לבא לבית לעשות ריקועין למזבח דהתורה לא אסרה אלא גם שניהן ולא ציפוייהן:

    נעבד שציפוייהן אסור דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וגו':

    נעבד שעשאוהו עבודת כוכבים אינו דין שיהא הוא אסור לגבוה נהי דלהדיוט לא מיתסר דאין בעלי חיים אסורין כדאמרן טעמא לקמן אבל לגבוה מיהא אסור הואיל וציפויין אסור אפי' בהנאה להדיוט וקרא למה לי:

    או חילוף אי לא כתיב קרא איכא לחלופי דינא:

    נעבד שהוא מותר דלא אשכחן דאסור:

    הכי קאמר א"כ ביטלת לא תחמוד כו' הלכך ליכא למימר או חילוף הואיל ומדינא אתיא דאסור נעבד לגבוה לא צריך קרא דקאמר:

    אני אקיימנו כו' הלכך איכא למימר או חילוף והואיל והוא מותר אפילו לגבוה ציפויין מותר:

    ת"ל מן הבקר ולא כל הבקר להוציא את הנעבד דאסור לגבוה וכיון דאסור לגבוה ציפויין אסור אף להדיוט דקרינא ביה לא תחמוד וגו':

    ועוד 20 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 28b · Sefaria

    תוספות

    אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא כו' ובת"כ קא אמר לה ר"ע להאי פירכא מה לבעל מום שכן מומו נגלה והיינו דקאמר הכא שכן מומו ניכר תימה אמאי לא קאמר אתנן ומחיר יוכיח דאין מומו ניכר ואסורין למזבח:

    ומה אתנן ומחיר שצפויין מותרין וה"ה דהוה מצי למעבד ק"ו כדאיתא פרק כל הצלמים (ע"ז מו:) ומה אתנן ומחיר שמותרים בתלוש להדיוט אסורים בבעלי חיים לגבוה נעבד שאסור בתלוש להדיוט אינו דין שאסור בבעלי חיים לגבוה והשתא לא שייך למימר או חילוף כדאמר הכא ובפרק כל הצלמים (גז"ש) לא עבד כי האי ק"ו לאסור אבני הר למזבח דאמר התם ומה אתנן דמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה נעבד כו' או חילוף ומה אתנן ומחיר שהם אסורין וציפוייהם מותרים והוה מצי למעבד האי ק"ו התם להתיר ציפוי הר אפי' למזבח:

    או חילוף כו' וא"ת אמאי לא קאמר כל היכא דאיכא למיעבד לקולא ולחומרא עבדינן לחומרא והכי אמר פרק כל הצלמים (ע"ז מו:) וי"ל דגבי בעלי חיים אית לן למיעבד טפי לקולא דאין לנו לאסור בעלי חיים כיון דמצי למעבד ק"ו לקולא:

    נעבד שהוא מותר אינו דין שיהא ציפויו מותר ובפ' השוחט (חולין מ.) אמר התם דתקרובת דנעבד דבעלי חיים אסור דאמר הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר דתקרובתו אסור אלמא דמחמירין טפי בתקרובת דבעלי חיים מצפוי וגבי הר אמר איפכא דציפוי דהר קאמר התם פר' כל הצלמי' (ע"ז מה.) דאסור ותקרובתו מותר כדאמר פרק השוחט (חולין מ.) הא דאמר להר פי' אם שחט לשם הר תקרובתו מותר וי"ל דהא דאמר התם דציפוי דהר דאסור היינו הציפוי שהיה עליו בשעת השתחוואה וכי ה"ג ציפוי דבעלי חיים נמי אסור והא דקאמר הכא מותר היינו בציפוי הבאה לאחר השתחוואה אי נמי לפי המסקנא דאמר הכא דציפוי דנעבד אסור ניחא:

    תלמוד לומר מן הבקר להוציא הנעבד פירש רש"י דאסור לגבוה וכיון דאסור לגבוה ציפויו אסור אף להדיוט דקרינא ביה כסף וזהב עליהם לשון רש"י והדין עמו דפי' כן דאין לומר דלפי האי מיעוטא נמי דציפוי מותר להדיוט ולא תחמוד כסף וזהב עליהם מוקמינן ליה בשאין בו רוח חיים אבל בבעלי חיים מותר לגבוה דמדקפריך בסמוך טעמא דמעטיה קרא משמע דפשיטא ליה דאחר דמעטיה קרא כל ציפוי דנעבד אסור בבעלי חיים וכן משמע הסוגיא:

    והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא כו' תימה דהכא משמע דר"ש לית ליה האי דרשא דכי משחתם דהא מפיק ליה לעיל מקרא אחרינא מדאמר אם נאמר נוגח למה נאמר רובע משמע דדריש ליה ממן הבקר ובפרק אין מעמידין (ע"ז כג:) קאמר ר"ש לענין רביעה דפסולה דכתיב כי משחתם בהם מום בם אלמא משמע דדריש ליה ממשחתם וי"ל דהא דקאמר לר"ש לעיל אם נאמר נוגח לדבריו דת"ק קא א"ל דמפיק ליה מן הבקר וליה לא סבירא ליה דדריש ליה מכי משחתם:

    כל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בו צריך עיון מאי קאמר הא דרשינן שפיר רובע ונרבע מכי משחתם:

    Tosafot on Temurah 28b · Sefaria

    גליון הש"ס

    בעין משפט א מיי' פ"ז מהל' עבודת כוכבים שם לא נזכר רק דצריך לשרש אחריה ולא נזכר כלל ברמב"ם דין דלכנות שם:

    Gilyon HaShas on Temurah 28b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף כ״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־469 מילים ב־22 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 22 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 115 מילים

      נפתחת ב״אמר רב אשי: משום דאיכא למימר מעיקרא…״

      חכמים: רב אשי.

    2. קטע 223 מילים

      נפתחת ב״תאמר ברובע ונרבע, שאין מומו ניכר, הואיל…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״מן הבקר להוציא את הנעבד, והלא דין…״

    4. קטע 414 מילים

      נפתחת ב״או חילוף, ומה אתנן ומחיר שהן אסורין…״

    5. קטע 512 מילים

      נפתחת ב״א"כ ביטלת (דברים ז, כה) לא תחמוד…״

    6. קטע 630 מילים

      נפתחת ב״אני אקיימנו לא תחמוד כסף וזהב בדבר…״

    7. קטע 723 מילים

      נפתחת ב״מתקיף לה רב חנניא טעמא דמעטי' קרא…״

      חכמים: רב חנניא.

    8. קטע 820 מילים

      נפתחת ב״ההוא לכנות להם שם הוא דאתא לבית…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״ואיפוך אנא מן הבהמה להוציא את הנעבד…״

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״התם מעניינא דקרא כתיב גבי בהמה (ויקרא…״

    11. קטע 1126 מילים

      נפתחת ב״(ויקרא ה, ו) מן הצאן להוציא את…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״לפי שישנו ברובע מה שאין כן בנוגח…״

    13. קטע 1316 מילים

      נפתחת ב״יש בנוגח שהנוגח משלם את הכופר מה…״

    14. קטע 1415 מילים

      נפתחת ב״והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא הרובע…״

    15. קטע 1511 מילים

      נפתחת ב״וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר כי…״

    16. קטע 1632 מילים

      נפתחת ב״מאי תלמודא חסורי מיחסרא והכי קתני מנין…״

    17. קטע 1735 מילים

      נפתחת ב״דבר ערוה דכתיב (בראשית ו, יב) כי…״

    18. קטע 1819 מילים

      נפתחת ב״ותנא דבי ר' ישמעאל מן הבהמה מן…״

    19. קטע 1927 מילים

      נפתחת ב״ות"ק דאפקינהו להני קראי לרובע ונרבע חולה…״

    20. קטע 2013 מילים

      נפתחת ב״איזהו מוקצה לעבודת כוכבים וכו' אמר ר"ל…״

    21. קטע 2120 מילים

      נפתחת ב״שנאמר (שופטים ו, כה) ויהי בלילה ההוא…״

    22. קטע 2238 מילים

      נפתחת ב״והתם מוקצה בלחוד הוה נעבד נמי הוה…״

      חכמים: רבי אבא בר כהנא, רבא, אבא.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תמורה דף כ״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026