מסכת תמורה דף כ״ח עמוד ב׳

1אמר רב אשי: משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מה לבעל מום שכן מומו ניכר.

2תאמר ברובע ונרבע, שאין מומו ניכר, הואיל ואין מומו ניכר יהא כשר לגבי מזבח ת"ל (ויקרא א, ב) ״מן הבהמה״, להוציא רובע ונרבע.

3מן הבקר להוציא את הנעבד, והלא דין הוא: ומה אתנן ומחיר שציפויין מותרין הן אסורין, נעבד שציפויו אסור אינו דין שהוא אסור?

4או חילוף, ומה אתנן ומחיר שהן אסורין ציפוייהן מותרין, נעבד שמותר יהא ציפויו מותר?

5א"כ ביטלת (דברים ז, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך׃

6אני אקיימנו לא תחמוד כסף וזהב בדבר שאין בו רוח חיים אבל בדבר שיש בו רוח חיים הואיל והן מותר יכול יהא ציפוי מותר ת"ל מן הבקר להוציא את הנעבד׃

7מתקיף לה רב חנניא טעמא דמעטי' קרא הא לא מעטי' קרא ציפוי מותר והכתיב ״(דברים יב״, ג) ואבדתם את שמם כל העשוי לשמם׃

8ההוא לכנות להם שם הוא דאתא לבית גליא קרינן אותו בית כריא פני המולך פני כלב עין כל עין קוץ׃

9ואיפוך אנא מן הבהמה להוציא את הנעבד מן הבקר להוציא רובע ונרבע׃

10התם מעניינא דקרא כתיב ״גבי בהמה (ויקרא כ״, טו) ואיש כי יתן שכבתו בבהמה מות יומת גבי בקר כתיב ״(תהלים קו״, כ) וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב׃

11(ויקרא ה, ו) מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן להוציא את הנוגח אר"ש אם נאמר רובע למה נאמר נוגח ואם נאמר נוגח למה נאמר רובע׃

12לפי שישנו ברובע מה שאין כן בנוגח יש ברובע שהרובע עושה אונס כרצון מה שאין כן בנוגח׃

13יש בנוגח שהנוגח משלם את הכופר מה שאין כן ברובע הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח׃

14והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא הרובע והנרבע (וכולם) הם כקדשים שקדם מום עובר להקדשן׃

15וצריכין מום קבוע לפדות עליהן שנאמר ״כי משחתם בהם מום בם״׃

16מאי תלמודא חסורי מיחסרא והכי קתני מנין שהן אסורין ת"ל (ויקרא כב, כה) כי משחתם בהם מום בם ותנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר ״השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים״׃

17דבר ערוה דכתיב ״(בראשית ו״, יב) כי השחית כל בשר וגו' עבודת כוכבים דכתיב ״(דברים ד״, טז) פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל כל שהמום פוסל בהן דבר ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בהן׃

18ותנא דבי ר' ישמעאל מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן מאי דריש בהו מיבעי ליה פרט לחולה זקן ומזוהם׃

19ות"ק דאפקינהו להני קראי לרובע ונרבע חולה זקן ומזוהם מנא ליה נפקא ליה מן הצאן מן הכבשים ומן העזים ולתנא דבי ר' ישמעאל אורחיה דקרא לאישתעויי הכי׃

20איזהו מוקצה לעבודת כוכבים וכו' אמר ר"ל אין אסור אלא מוקצה לשבע שנים׃

21שנאמר ״(שופטים ו״, כה) ויהי בלילה ההוא ויאמר [לו ה'] קח את פר השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים׃

22והתם מוקצה בלחוד הוה נעבד נמי הוה א"ר אחא בר יעקב מוקצה לעבוד ולא עבדוהו רבא אמר לעולם עבדוהו וחידוש הוא כדר' אבא בר כהנא דאמר רבי אבא בר כהנא שמנה דברים התירו באותו לילה חוץ, ולילה, וזרות,׃