בוני התלמוד

    מסכת תמורה דף י״ח עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כשבמשמע ולד טלה:

    הוא קרבולד שלמים דהא קרא בשלמים כתיב:

    ולד דמאיקא ממעט דאמרת ואין ולד כל הקדשים קריבין:

    ולד המעושרתמעשר בהמה שיצאה נקבה בעשירי ואחר כך ילדה ולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו לבעלים כדין מעשר שנאכל במומו לבעלים:

    מבכור גמרובבכור לא קרב ולד דידיה דהא ליכא ולד בבכור דהא זכר הוא:

    בכל יום ויום עובר בעשהובאת שמה והבאתם שם דמשמע ברגל ראשון שתבא שמה הבא כל נדרים שעליך:

    מעצרת בעי למיכליהדבשלמא בפסח לא אקרביה דאימור מחוסר זמן הוה דנולד בפסח ועבר הרגל קודם שימלאו לו ז' ימים:

    ואידךרב זביד אמר לך כל היכא דתני פסח ובעי לאדכורי מידי בעצרת תני עצרת ולא קרי ליה חג אבל אי הוה מדכר לפסח בלשון חג המצות הוה תני לעצרת בלשון חג:

    אי הכידהאי חג שבועות הוא א"נ דהוה חולה:

    מאי אסהדותיהדרבי פפייס מאי אתא לאשמועינן דבשלמא אי אמרת דהאי חג סוכות ובעצרת לא הוה חולה אתא רבי פפייס לאפוקי מדרבא אלא השתא מאי שמעינן מיניה:

    מתני' הרי אלו כתודהוקריבין ונאכלין ליום ולילה:

    גמ' מהו אומר התודה (ליה) יקריבאם על תודה יקריבנו והקריב וגו' דהוה [מצי] למכתב (אם על תודה) והקריב על זבח התודה:

    ת"ל תודה יקריבמ"מ:

    שניהאם יקריבנו לאחר שהקריב הראשונה:

    יקריבנו אחד ולא שניםומלחם הוא דקא ממעט דאילו מהקרבה לא ממעט לה שניה כדגמרינן להו מאם על תודה דקרבה:

    מנין לרבות כו'להקרבה:

    וחליפותכגון אבדה והפריש אחרת תחתיה:

    מתני' תמורת עולהכגון המיר זכר בעולה:

    ולד תמורהכגון אם המיר נקבה בעולה וילדה התמורה זכר:

    גמ' מ"שגבי ולד תמורת עולה דלא פליגי רבנן דבדברי הכל קאמר הרי אלו כו' והויין כליל לאישים:

    ובסיפאגבי ולד עולה פליגי רבנן דהוא עצמו לא יקריב אלא דמיו:

    במחלוקת שנויהכשם שחולקין בסוף כך חולקין בראשונה ורישא דקתני הרי אלו כעולה ר"א היא:

    גבי ולד תמורה אימיה קריבהלאו אימיה ממש אלא הקדש ראשון שבאו אלו כולן מכחו הוא קרב דזכר הוה אבל גבי מפריש נקבה לעולה היא היתה הקדש ראשון ולא קרבה:

    תמורת אשםירעו דהלכה למשה מסיני הוא כל שבחטאת מתה באשם רועה ותמורת חטאת מתה:

    לנדבהלשופרות שקריבין מדמיהן נדבת צבור:

    ימותודאית ליה כחטאת כאשם בריש מס' זבחים (דף י:):

    יביא בדמיהן עולהדמותרות לנדבת יחיד אזלי:

    הוא עצמוולד תמורה לא. אלמא כיון דאימיה לא חזיא להקרבת עולה דאין נקבה קריבה עולה ועוד דאפילו הואי זכר גמירי דתמורת אשם רועה הילכך ולד נמי לא קרב ובולד עולת נקבה אמאי קאמר דקרב:

    דאיכא שם עולה על אמוהמפריש בהמה לעולה איכא עלה שם עולה דהא לעולה אקדשה ואי משום דנקבה היא אפ"ה שם עולה עלה שהרי מצינו נקבה בעולת העוף ועוד דהא לכשתמכר דמיה עולה דהיינו לשם עולה:

    תמורה 18 עמוד ב

    1תני רבי חייא לסיועי לר' יהושע בן לוי: (ויקרא ג, ז) ״אם כשב הוא מקריב״ ולד ראשון קרב, ולד שני אינו קרב.

    2הוא קרב, ואין ולד כל הקדשים קרב.

    3ולד דמאי? אי דעולה ואשם זכרים הם, ולא בני ולד הם. אי דחטאת הילכתא גמירי לה דלמיתה אזלא.

    4אמר רבינא: לאיתויי ולד המעושרת, ולד המעושרת למה לי קרא? ״עברה״ ״עברה״ מבכור קא גמר לה!

    5אצטריך, ס"ד אמינא: אין דנין אפשר משאי אפשר, קמ"ל׃

    6העיד ר"ש ור' פפייס כו'.

    7ולרבא דאמר: קדשים, כיון שעבר עליהם רגל אחד, כל יום ויום עובר עליהם בבל תאחר, מעצרת בעי מיכליה! אמר רב זביד משמיה דרבא: כגון שהיה חולה בעצרת.

    8רב אשי אמר: מאי ״חג״ נמי דקתני? חג שבועות. ואידך, כל היכי דקתני ״פסח״ תני ״עצרת״.

    9אי הכי, מאי אסהדותיה? לאפוקי מדר"א דאמר ״ולד שלמים לא יקרב שלמים״, קמסהיד הוא דקרב.

    מתני׳ · משנה

    10ולד תודה ותמורתה, ולדן ולד ולדן עד סוף כל הדורות הרי אלו כתודה, ובלבד שאין טעונין לחם.

    גמ׳ · גמרא

    11מנא הני מילי? דת"ר מהו אומר (ויקרא ז, יב) ״יקריבנו״?

    12מפריש תודה, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות. מנין שאיזו שירצה יקריב ולחמה עמה? ת"ל ״תודה יקריב״.

    13יכול תהא שניה טעונה לחם? ת"ל ״יקריבנו״ אחת ולא שתים. מנין לרבות ולדות תמורות וחליפות? ת"ל ״ואם על תודה״. יכול יהו כולן טעונות לחם? ת"ל ״על זבח התודה״ תודה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה וחליפתה טעונה לחם.

    מתני׳ · משנה

    14תמורת עולה, ולד תמורה, ולד ולד ולדה עד סוף כל העולם הרי אלו כעולה, וטעונין הפשט וניתוח וכליל לאשים. המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר, ויביא בדמיו עולה. ר' אליעזר אומר: הוא עצמו יקרב עולה,׃

    גמ׳ · גמרא

    15מאי שנא רישא דלא פליגי ומ"ש סיפא דפליגי׃

    16אמר רבה בר בר חנה במחלוקת שנויה ור' אליעזר היא ורבא אמר אפילו תימא רבנן ע"כ לא פליגי עליה דר' אליעזר אלא גבי מפריש נקבה לעולה, דאימיה לא קריבה אבל תמורה דאימיה נמי קריבה אפילו רבנן מודו׃

    17ומי אמר רבי אליעזר יקרב עולה הוא עצמו ורמינהו תמורת אשם ולד תמורה ולדן ולד ולדן עד סוף כל העולם ירעו עד שיסתאבו וימכר ויפלו דמיו לנדבה׃

    18רבי אלעזר אומר ימותו ר"א אומר יביא בדמיהן עולה בדמים אין הוא עצמו לא׃

    19אמר רב חסדא ר"א לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי סבירא לי דאפילו ולד נמי קרבה עולה לדידכו דאמריתו רועה אודו לי מיהת דמותרות לנדבת יחיד אזלי ואמרי ליה מותרות לנדבת ציבור אזלי׃

    20רבא אמר עד כאן לא קאמר ר' אליעזר הוא עצמו יקרב עולה אלא במפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו,׃

    תוספות

    תני רבי חייא לסיועי לר' יהושע בן לוי אם כשב הוא מקדיש ולד ראשון הוא קרב ולד שני אינו קרב - והיינו ע"כ כרבנן דאי לר"א ולד ראשון אינו קרב כלל והך דרשה אינה אלא אסמכתא בעלמא דהא ודאי הא דולד שני אינו קרב היינו מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים ובפסחים (דף צו:) מוקי לה להאי לדרשא אחרינא:

    מעצרתא בעי למיכליהאבל לא פריך מפסח בעי למיכליה דאפשר דמחוסר זמן היה:

    אי הכי מאי אסהדותיהדבשלמא אי לא היה חולה בעצרת והאי חג הסוכות קאתא רבי פפייס לאפוקי דרבא אלא השתא מאי אשמועינן:

    וחליפותצ"ע מה חליפות דאי הפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות הא כבר שמעינן ליה מרישא דברייתא:

    אבל גבי ולד תמורה דאימיה נמי קרבהלאו אימיה ממש אלא הקדש ראשון שבאו אלו מכחן והוא קרב דזכר הוא:

    בדמיהן אין הוא עצמו לאוא"ת מאי קמ"ל דלמא שאני הכא דלא קרב דכל שבחטאת מתה באשם רועה וולד חטאת מתה ומש"ה באשם ירעה אבל הוא עצמו לא יקרב וי"ל דלא נגמרה באשם רועה אלא בהני דשייכי כהלכתו באשם כגון מתו בעליו או נתכפרו או תמורה או עברה שנתה דכל הני ד' דשייכי באשם כהלכתו אבל ולד אשם דלאו כהלכתו הוא דאשם זכר הוא ולא שייך ביה ולד בהא לא נגמרה ההלכה:

    אלא לדידכו דאמריתו לא קרבוא"ת תיקשה מרבנן לרבנן לפי הא דאמר רבא לעיל דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו דולד נמי קרב והכא בולד תמורת אשם אימיה קרבה א"כ הוה להו למימר דולד עצמו יקרב וי"ל דרב חסדא דהכא לית ליה האי שינויא דרבא דלעיל אלא ס"ל כדמשני רבה בר בר חנה במחלוקת שנויה ור"א היא ורבא דמשני לעיל דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו משני הכא שינויא אחרינא כדאיתא בסמוך דרבא משני שינויא אחרינא ומורי הרמ"ר פי' דלעולם מצי למימר דרב חסדא נמי אית ליה שינויא דרבא דלעיל דהא דאמר דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו ה"מ גבי ולד תמורת עולה דעיקר תחילת הקדש קרב עולה ומש"ה דין הוא שיהא הולד עצמו קרב עולה אבל הכא גבי ולד תמורת אשם דעיקר תחילת הקדש קרב אשם ולא עולה אין דין שיהא הולד קרב עולה וה"נ קאמר לר"א במפריש נקבה לעולה וילדה דאין עיקר קרב עולה אלא רועה הולד עצמו קרב הכי נמי ה"ל למימר בולד תמורת אשם ואע"ג דאין עיקר ההקדש קרב עולה הולד עצמו קרב. מורי הרמ"ר:

    אלא בדמפריש נקבה לעולהדאיכא שם עולה על אמו לשון רש"י דהא לעולה אקדשה ואי משום דנקבה היא אפילו הכי שם עולה עלה שהרי מצינו נקבה בעולת העוף ועוד דהא דלכשימכרו דמיה עולה דהיינו שם עולה אבל ולד תמורת אשם אין שם עולה עלה דאמו לא היא ולא דמיה עכ"ל ולשון ראשון דשם עולת העוף על אמו אי אפשר להעמידה בסוגיא דלקמן ובמקומו אפרשנה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף י״ח עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף י״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־400 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כשב משמע ולד טלה:

    הוא קרב ולד שלמים דהא קרא בשלמים כתיב:

    ולד דמאי קא ממעט דאמרת ואין ולד כל הקדשים קריבין:

    ולד המעושרת מעשר בהמה שיצאה נקבה בעשירי ואחר כך ילדה ולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו לבעלים כדין מעשר שנאכל במומו לבעלים:

    מבכור גמר ובבכור לא קרב ולד דידיה דהא ליכא ולד בבכור דהא זכר הוא:

    בכל יום ויום עובר בעשה ובאת שמה והבאתם שם דמשמע ברגל ראשון שתבא שמה הבא כל נדרים שעליך:

    מעצרת בעי למיכליה דבשלמא בפסח לא אקרביה דאימור מחוסר זמן הוה דנולד בפסח ועבר הרגל קודם שימלאו לו ז' ימים:

    ואידך רב זביד אמר לך כל היכא דתני פסח ובעי לאדכורי מידי בעצרת תני עצרת ולא קרי ליה חג אבל אי הוה מדכר לפסח בלשון חג המצות הוה תני לעצרת בלשון חג:

    ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 18b · Sefaria

    תוספות

    תני רבי חייא לסיועי לר' יהושע בן לוי אם כשב הוא מקדיש ולד ראשון הוא קרב ולד שני אינו קרב - והיינו ע"כ כרבנן דאי לר"א ולד ראשון אינו קרב כלל והך דרשה אינה אלא אסמכתא בעלמא דהא ודאי הא דולד שני אינו קרב היינו מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים ובפסחים (דף צו:) מוקי לה להאי לדרשא אחרינא:

    מעצרתא בעי למיכליה אבל לא פריך מפסח בעי למיכליה דאפשר דמחוסר זמן היה:

    אי הכי מאי אסהדותיה דבשלמא אי לא היה חולה בעצרת והאי חג הסוכות קאתא רבי פפייס לאפוקי דרבא אלא השתא מאי אשמועינן:

    וחליפות צ"ע מה חליפות דאי הפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות הא כבר שמעינן ליה מרישא דברייתא:

    אבל גבי ולד תמורה דאימיה נמי קרבה לאו אימיה ממש אלא הקדש ראשון שבאו אלו מכחן והוא קרב דזכר הוא:

    בדמיהן אין הוא עצמו לא וא"ת מאי קמ"ל דלמא שאני הכא דלא קרב דכל שבחטאת מתה באשם רועה וולד חטאת מתה ומש"ה באשם ירעה אבל הוא עצמו לא יקרב וי"ל דלא נגמרה באשם רועה אלא בהני דשייכי כהלכתו באשם כגון מתו בעליו או נתכפרו או תמורה או עברה שנתה דכל הני ד' דשייכי באשם כהלכתו אבל ולד אשם דלאו כהלכתו הוא דאשם זכר הוא ולא שייך ביה ולד בהא לא נגמרה ההלכה:

    אלא לדידכו דאמריתו לא קרב וא"ת תיקשה מרבנן לרבנן לפי הא דאמר רבא לעיל דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו דולד נמי קרב והכא בולד תמורת אשם אימיה קרבה א"כ הוה להו למימר דולד עצמו יקרב וי"ל דרב חסדא דהכא לית ליה האי שינויא דרבא דלעיל אלא ס"ל כדמשני רבה בר בר חנה במחלוקת שנויה ור"א היא ורבא דמשני לעיל דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו משני הכא שינויא אחרינא כדאיתא בסמוך דרבא משני שינויא אחרינא ומורי הרמ"ר פי' דלעולם מצי למימר דרב חסדא נמי אית ליה שינויא דרבא דלעיל דהא דאמר דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו ה"מ גבי ולד תמורת עולה דעיקר תחילת הקדש קרב עולה ומש"ה דין הוא שיהא הולד עצמו קרב עולה אבל הכא גבי ולד תמורת אשם דעיקר תחילת הקדש קרב אשם ולא עולה אין דין שיהא הולד קרב עולה וה"נ קאמר לר"א במפריש נקבה לעולה וילדה דאין עיקר קרב עולה אלא רועה הולד עצמו קרב הכי נמי ה"ל למימר בולד תמורת אשם ואע"ג דאין עיקר ההקדש קרב עולה הולד עצמו קרב. מורי הרמ"ר:

    אלא בדמפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו לשון רש"י דהא לעולה אקדשה ואי משום דנקבה היא אפילו הכי שם עולה עלה שהרי מצינו נקבה בעולת העוף ועוד דהא דלכשימכרו דמיה עולה דהיינו שם עולה אבל ולד תמורת אשם אין שם עולה עלה דאמו לא היא ולא דמיה עכ"ל ולשון ראשון דשם עולת העוף על אמו אי אפשר להעמידה בסוגיא דלקמן ובמקומו אפרשנה:

    Tosafot on Temurah 18b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף י״ח, עמוד ב׳, בהיקף של כ־400 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 122 מילים

      נפתחת ב״תני רבי חייא לסיועי לר' יהושע בן…״

      חכמים: רבי חייא.

    2. קטע 27 מילים

      נפתחת ב״הוא קרב, ואין ולד כל הקדשים קרב.…״

    3. קטע 318 מילים

      נפתחת ב״ולד דמאי? אי דעולה ואשם זכרים הם,…״

    4. קטע 416 מילים

      נפתחת ב״אמר רבינא: לאיתויי ולד המעושרת, ולד המעושרת…״

    5. קטע 59 מילים

      נפתחת ב״אצטריך, ס"ד אמינא: אין דנין אפשר משאי…״

    6. קטע 65 מילים

      נפתחת ב״העיד ר"ש ור' פפייס כו'.…״

    7. קטע 727 מילים

      נפתחת ב״ולרבא דאמר: קדשים, כיון שעבר עליהם רגל…״

      חכמים: רב זביד, רבא.

    8. קטע 816 מילים

      נפתחת ב״רב אשי אמר: מאי ״חג״ נמי דקתני?…״

      חכמים: רב אשי.

    9. קטע 915 מילים

      נפתחת ב״אי הכי, מאי אסהדותיה? לאפוקי מדר"א דאמר…״

      חכמים: רב שלמים.

    10. קטע 1018 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ולד תודה ותמורתה, ולדן ולד ולדן…״

    11. קטע 1111 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מנא הני מילי? דת"ר מהו אומר…״

    12. קטע 1220 מילים

      נפתחת ב״מפריש תודה, ואבדה, והפריש אחרת תחתיה, ונמצאת…״

    13. קטע 1337 מילים

      נפתחת ב״יכול תהא שניה טעונה לחם? ת"ל ״יקריבנו״…״

    14. קטע 1439 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ תמורת עולה, ולד תמורה, ולד ולד…״

      חכמים: רב עולה.

    15. קטע 159 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ מאי שנא רישא דלא פליגי ומ"ש…״

    16. קטע 1637 מילים

      נפתחת ב״אמר רבה בר בר חנה במחלוקת שנויה…״

      חכמים: רבה, רבא.

    17. קטע 1727 מילים

      נפתחת ב״ומי אמר רבי אליעזר יקרב עולה הוא…״

      חכמים: רבי אליעזר, רב עולה.

    18. קטע 1814 מילים

      נפתחת ב״רבי אלעזר אומר ימותו ר"א אומר יביא…״

      חכמים: רבי אלעזר.

    19. קטע 1932 מילים

      נפתחת ב״אמר רב חסדא ר"א לדבריהם דרבנן קאמר…״

      חכמים: רב חסדא, רבה.

    20. קטע 2021 מילים

      נפתחת ב״רבא אמר עד כאן לא קאמר ר'…״

      חכמים: רב עולה, רבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תמורה דף י״ח ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026