והא בהא תליא — תיובתא הוא דקא מותיב:
קאי עלה בעשה — בין בחטאת ואשם קאי בעשה דמשמע רק קדשיך אלו תמורת עולה ושלמים וולדן ותמורתן דכתיב בתריה ועשית עולותיך וגו' ולא שאר קדשים כגון חטאת ואשם ולאו הבא מכלל עשה עשה:
והא הילכתא גמירי לה — דכל שבחטאת מתה באשם רועה ותמורת חטאת מתה באשם רועה וכשיסתאב יפלו דמיו לנדבת צבור דהיינו עולה:
אשם שניתק לרעיה — אם השלים לרועה וקדם ושחטו סתם עד שלא נסתאב כשר לעולה דהא סתמיה לשם עולה קאי לדמים:
לא ניתק לא — ואע"פ שכיפרו בעליו הואיל ועדיין לא ניתק דינו לרעייה ושחטו סתם פסול לגמרי:
מ"ט דאמר קרא אשם הוא בהווייתו יהא — ועדיין אשם הוא ולא חזי לאקרוביה לאשם הילכך פסול:
ותיפוק לי כולהו מיניה — דהא כולהו דרשינן להו לעיל מיניה:
תשא ובאת אפילו ממרעייהו — האי תשא ובאת לאו לולדות ותמורות אתא אלא לקדשים עצמן דקא מזהר לו לאיתויי הייא אפילו הן במרעה באפר והגיע זמן הרגל לעלות לא יאמר איני טורח אחריהן לבקשן באגם ולהוליכן אבל אמתין לי עד פעם אחרת:
ל"א אפילו ממורגייהו — אפילו הן דשין את התבואה במוריגים דאמרינן במנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כב.) מאי מוריגי עיזי דקורקסא דדיישי דישתא נסר גדול מנוקב ויתידות קבועות בו ונותנין אותן על התבואה ומרהיטים עליו את הבהמות ואתא קרא למימר דאם דשה הבהמה שאתה רוצה להקדיש ודרכך מוכן לעלות לרגל לא תאמר הואיל ודשה אמתין עד זמן אחר אלא קחנה ולך לך:
מתני' לא יקרב שלמים — אלא כונסו לכיפה ומת ומדרבנן ומשום גזירה דלקמן דודאי מסיני לא גמירי אלא ה' חטאות מתות:
לא נחלקו על ולד ולד שלמים ועל ולד ולד תמורה — בגמ' מפרש לה:
גמ' ואם זבח שלמים — ודריש להאי אם כמו אם בצירי:
וחילופיה — כגון אבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות:
ת"ל אם על תודה — האי אם מרבה לכולהו דקרב להו ולא פליג ר"א:
גזירה — אי אמרת ולד שלמים יש לו תקנה אתי לשהוייה לאם עד שתלד ויגדל עדרים מן הולדות ואתו בהו לידי גיזה ועבודה. ובתודה ה"ט דלא גזר משום דתודה לא שכיחא כשלמים:
היכי קתני — האי שלא יקרבו דקאמר ר"ש ריש מילתיה היא וה"ק לא נחלקו שיאמר ר"א לא יקרבו אלא ודאי יקרבו או סוף מילתיה היא וה"ק לא נחלקו דודאי לא יקרבו אפילו לרבנן מי מודה ר"א בהא דאישתכחן להון דרי אי לא (וולד וולד) אישתכחן להו דרי דאין אדם נזכר שמשלמים באו ואין לגזור שמא יראו אחרים שזה מקריבן וישהו את שלמיהן לצורך ולדות לגדל מהן עדרים:
אקראי בעלמא הוא — ולא שכיח לשהותו כל כך:
