בוני התלמוד

    מסכת תמורה דף ט״ו עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    כיוצא בולא איתפרש היכא קאי:

    וחטאת מי קרבה עולהדכתיב ושעירי חטאת שנים עשר הכל עולה:

    ואף אותה חטאת אינה נאכלת שהיה רבי יוסי אומרשעיר של עבודה זרה הביאום כנגד שנים עשר שבטים שעבדו עבודה זרה בימי צדקיהו וציבור שמביאין שעיר לחטאת דכתיב בשלח לך אנשים גבי עבודה זרה ועשו כל העדה פר לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת וגו' ואותן שעירין נשרפין הן מחוץ למחנה כפר העלם דבר והן שעירין הנשרפין כדאמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף מז.) ובמנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כז.) נפקא לן (דהכא) מהאי קרא דכתיב גבי פר העלם דבר ועשה לפר וגו' כאשר עשה וגו' והכי תניא ועשה כאשר עשה מה ת"ל לכפול בהזיות כו' וסיפא דברייתא החטאת לרבות שעירי עבודה זרה לידון כפר העלם דבר:

    וקא קרבהאע"ג דמתו הבעלים באותן ע' שנה שהיו בבבל:

    יהיו בניךכלומר דבנים הוו במקומן ומשו"ה קרבה חטאתן:

    היינו טעמא שאין הציבור מתיםשאין דין חטאת שמתו בעליה בציבור משעירי מוספי הרגלים וראשי חדשים חטאות נינהו ואמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה משקלים הבאין באדר ואע"ג דאיכא למימר דלמא מתו מרייהו דהנך זוזי קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם הרגלים ונמצא שמקריבין חטאת שמתו בעליה שהרי יש להן חלק בהן:

    כי אקרבינהולהנך שעירי עבודה זרה בימי עזרא:

    אחיי אקרבינהועל אותן שהיו עדיין חיין מן העובדים עבודה זרה בימי צדקיהו:

    ורבים בתרועהאותן שלא ראו את הבית הראשון היו עכשיו מריעין ושמחין:

    ודלמא הנךשחיין עדיין מיעוטא דישראל הוו ואמיעוטא לא מקרבין כמרובין אלא כיחידים כל א' ואחד שעירה ומדאקריב שעירים שעיר לכל שבט כמרובים ודאי אקמאי דמתו סמיך ושמע מינה דאין חטאת ציבור מתה:

    לקול בכי העםאלמא רבים היו הבוכים על המריעים ובוכים היו מן הראשונים:

    הא מזידין היובימי צדקיהו:

    ה"נ מסתבראדהוראת שעה היתה:

    בשלמא פרים שנים עשרלעולה ושנים עשר שעירים לחטאת:

    כנגד י"ב שבטיםדזהו קרבן ציבור בעבודה זרה פר לעולה ושעיר לחטאת בפרשת שלח לך:

    שהכל בותורה ויראת חטא וגמילות חסדים:

    דאישתכח אישתכחאותן שנשתכחו:

    ודגמיריאותן שלא שכחו הוו גמירי להו כמשה:

    ליבא דאימעוטהלב נתמעט ולא היו יודעין להחזיר אותן ששכחו מתוך פלפול הלכה היאך (הלכה) והיו חלוקין בהן והלכו אחר המרובין:

    מגמרלאותן שלא נשתכחו הוו גמירי להו כמשה:

    דופיקס"ד דופי של חטא לא היה באשכולות שעמדו פרנסים של ישראל:

    גונחפלניי"ט בלע"ז צועק מכאב לבו כמו גנוחי גנח באימיה דסיסרא (שופטים ה בתרגום):

    ליסטים מזוייןבהמה דקה אין יכולים לשומרה והולכת ורועה בשדות אחרים:

    ורבנןוהנך רבנן ר' יהודה בר אילעאי ורבי יהודה בן בבא:

    בתר יוסף בן יועזר דרי דרי הווכלומר אחר יוסף בן יועזר הוו אלו לאחר דורות הרבה וקתני דלא מצאו בהן עון אלמא לא היה בהן דופי:

    תמורה 15 עמוד ב

    1והתניא: כיוצא בו א"ר יוסי: (עזרא ח, לה). והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות פרים (בני בקר) שנים עשר אילים תשעים ותשעה כבשים שבעים ושבעה שעירי חטאת שנים עשר הכל עולה לה'׃

    2וחטאת מי? קרבה עולה אמר רבא כי עולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת אינה נאכלת שהיה רבי יוסי אומר על עבודה זרה הביאום ואמר רב יהודה אמר שמואל על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו׃

    3קא סלקא דעתין למאן דאית ליה חטאת צבור שנתכפרו בעליה מתה אית ליה נמי חטאת צבור שמתו בעליה מתה והא הכא דאיכא דמתו בעליה וקא קרבה׃

    4אמר רב פפא אפילו למאן דאמר חטאת צבור שכפרו בעליה מתה חטאת צבור שמתו בעליה אינה מתה לפי שאין הצבור מתים׃

    5מנא ליה לרב פפא הא אי נימא משום דכתיב ״(תהלים מה״, יז) תחת אבותיך יהיו בניך אי הכי אפי' יחיד נמי׃

    6אלא היינו טעמא שאין הציבור מתים משעירי רגלים וראשי חדשים דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי אלא לאו ש"מ אין הצבור מתים׃

    7ואיבעית אימא כי אקרובינהו להני חטאות אחיי אקרבינהו דכתיב ״(עזרא ג״, יב) ורבים מהכהנים הלוים וראשי האבות הזקנים אשר ראו את הבית הראשון ביסדו זה הבית בוכים בקול גדול ורבים בתרועה׃

    8ודילמא הנך מיעוטא לא מצית אמרת דכתיב ״(עזרא ג״, יג) (ולא הכירו העם בתרועה ושמחה) לקול בכי העם׃

    9והיכי מקרבי להו והרי מזידין הוו. אמר רבי יוחנן הוראת שעה היתה׃

    10הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי בשלמא פרים ושעירי' כנגד שנים עשר שבטים אלא כבשים כנגד מי אלא הוראת שעה היתה׃

    11תנן התם משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכולות איש שהכל בו׃

    12ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו׃

    13והאמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה דאישתכח להו אישתכח ודגמירן להו הוו גמירי כמשה רבינו׃

    14והא תניא משמת משה אם רבו מטמאין טמאו אם רבו טהורין טיהרו׃

    15ליבא דאימעיט מיגמר הוו גמירי להו כמשה רבינו׃

    16במתניתא תנא כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה לא היה בהם שום דופי מכאן ואילך היה בהן שום דופי׃

    17והתניא מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שיינק חלב רותח שחרית והביאו עז וקשרו לו בכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב׃

    18למחר נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו העז אמרו ליסטים מזויין בתוך ביתו ואנו נכנסים לבקרו ישבו ובדקו ולא מצאו בו עון אלא של אותה העז בלבד׃

    19ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני בעצמי שאין בי עון אלא של אותה העז בלבד שעברתי על דברי חבירי שהרי אמרו חכמים אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל׃

    20וקי"ל כל היכא דאמר מעשה בחסיד אחד או ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אילעאי ורבנן בתר יוסף בן יועזר איש צרידה דרי דרי הוו׃

    תוספות

    כיוצא בו אמר ר' יוסיפרש"י לא איתפרש היכא קאי הכי תניא בת"כ על ההיא דדריש האי קרא דכתיב גבי [עולה ויורד] (ויקרא ה׳:י׳) ואת השני יעשה עולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת זו אינה נאכלת ועלה מיתניא היא:

    על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהוואתיא כמ"ד דאית ליה ציבור בעבודה זרה כל שבט ושבט מייתו פר ושעיר ואמטו להכי הביאו שעירי חטאת שנים עשר לשנים עשר שבטים:

    קא סלקא דעתך דמאן דאית ליה חטאת שכיפרו בעליה מתה אית ליה נמי חטאת שמתו בעליה מתה - וא"ת תיקשי למתני' דבהא ליכא מאן דפליג דחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בציבור ואפי' הכי בכפרו בעליה פליגי וי"ל דלא דמי דמתני' פשיטא ליה דחטאת שמתו בעליה ליתא בציבור היינו כשמתו כל הבעלים ולא נשאר בהן אחד אבל הכא ס"ד דעדיין מקצת הבעלים קיימין ומש"ה קאמר דקרבה:

    והא הכא דאיכא מתו בעליה וקרבהוהקשה הרשב"א מה ענין זה למתו בעליה דכולי הש"ס דמיירי שהפריש החטאת ומתו בעליה אחר כך אבל הכא הרי לא הפרישו שום דבר ואומר רבינו נתנאל דאי בלא הפריש מצי להקריב אלמא יש כפרה למתים וא"כ כל שכן דהיכא שהפריש ואח"כ מתו בעליה דראוי להקריב וכן משמע בפ"ק דהוריות (דף ו.) דאמר והא אית כפרה למתים דמייתא להא שמעתא דהכא משמע דאי יש כפרה למתים על הבנים להקריב בשבילם וכ"ש אם הפריש ואח"כ מתו דעל הבנים להקריבן:

    וקא קרבהוא"ת תיקשה נמי למ"ד תרעה דלהקריב ליכא מ"ד וי"ל דודאי כיון דלא אזיל למיתה אפי' לאקרובי נמי ראוי וכן מצינו פרק הוציאו לו (יומא דף נ.) גבי הא דאמר בפר ואפילו בדמו ופריך עלה והא חטאת שמתו בעליה היא ומשני כיון דעל כפרת ציבור נמי אתי לאו מתו בעליה היא אלמא היכא דלא אזיל למיתה אפי' להקרבה נמי הוא ראוי:

    ליבא דאימעיטשלא היה להם לב להחזיר שכחתם ובהא נחלקו:

    מיגמר הוו גמירימה שנשתייר להם שלא שכחו הוו גמירי בדוקיא כמשה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' כל אשכולותעי' ב"ב דף טו ע"ב תוס' ד"ה דור:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף ט״ו עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף ט״ו עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 20 קטעים ממוספרים, כ־470 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    כיוצא בו לא איתפרש היכא קאי:

    וחטאת מי קרבה עולה דכתיב ושעירי חטאת שנים עשר הכל עולה:

    ואף אותה חטאת אינה נאכלת שהיה רבי יוסי אומר שעיר של עבודה זרה הביאום כנגד שנים עשר שבטים שעבדו עבודה זרה בימי צדקיהו וציבור שמביאין שעיר לחטאת דכתיב בשלח לך אנשים גבי עבודה זרה ועשו כל העדה פר לעולה וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת וגו' ואותן שעירין נשרפין הן מחוץ למחנה כפר העלם דבר והן שעירין הנשרפין כדאמרינן באיזהו מקומן (זבחים דף מז.) ובמנחות בהקומץ רבה (מנחות דף כז.) נפקא לן (דהכא) מהאי קרא דכתיב גבי פר העלם דבר ועשה לפר וגו' כאשר עשה וגו' והכי תניא ועשה כאשר עשה מה ת"ל לכפול בהזיות כו' וסיפא דברייתא החטאת לרבות שעירי עבודה זרה לידון כפר העלם דבר:

    וקא קרבה אע"ג דמתו הבעלים באותן ע' שנה שהיו בבבל:

    יהיו בניך כלומר דבנים הוו במקומן ומשו"ה קרבה חטאתן:

    היינו טעמא שאין הציבור מתים שאין דין חטאת שמתו בעליה בציבור משעירי מוספי הרגלים וראשי חדשים חטאות נינהו ואמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה משקלים הבאין באדר ואע"ג דאיכא למימר דלמא מתו מרייהו דהנך זוזי קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם הרגלים ונמצא שמקריבין חטאת שמתו בעליה שהרי יש להן חלק בהן:

    כי אקרבינהו להנך שעירי עבודה זרה בימי עזרא:

    אחיי אקרבינהו על אותן שהיו עדיין חיין מן העובדים עבודה זרה בימי צדקיהו:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 15b · Sefaria

    תוספות

    כיוצא בו אמר ר' יוסי פרש"י לא איתפרש היכא קאי הכי תניא בת"כ על ההיא דדריש האי קרא דכתיב גבי [עולה ויורד] (ויקרא ה׳:י׳) ואת השני יעשה עולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת זו אינה נאכלת ועלה מיתניא היא:

    על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו ואתיא כמ"ד דאית ליה ציבור בעבודה זרה כל שבט ושבט מייתו פר ושעיר ואמטו להכי הביאו שעירי חטאת שנים עשר לשנים עשר שבטים:

    קא סלקא דעתך דמאן דאית ליה חטאת שכיפרו בעליה מתה אית ליה נמי חטאת שמתו בעליה מתה - וא"ת תיקשי למתני' דבהא ליכא מאן דפליג דחטאת שמתו בעליה ביחיד דברים אמורים ולא בציבור ואפי' הכי בכפרו בעליה פליגי וי"ל דלא דמי דמתני' פשיטא ליה דחטאת שמתו בעליה ליתא בציבור היינו כשמתו כל הבעלים ולא נשאר בהן אחד אבל הכא ס"ד דעדיין מקצת הבעלים קיימין ומש"ה קאמר דקרבה:

    והא הכא דאיכא מתו בעליה וקרבה והקשה הרשב"א מה ענין זה למתו בעליה דכולי הש"ס דמיירי שהפריש החטאת ומתו בעליה אחר כך אבל הכא הרי לא הפרישו שום דבר ואומר רבינו נתנאל דאי בלא הפריש מצי להקריב אלמא יש כפרה למתים וא"כ כל שכן דהיכא שהפריש ואח"כ מתו בעליה דראוי להקריב וכן משמע בפ"ק דהוריות (דף ו.) דאמר והא אית כפרה למתים דמייתא להא שמעתא דהכא משמע דאי יש כפרה למתים על הבנים להקריב בשבילם וכ"ש אם הפריש ואח"כ מתו דעל הבנים להקריבן:

    וקא קרבה וא"ת תיקשה נמי למ"ד תרעה דלהקריב ליכא מ"ד וי"ל דודאי כיון דלא אזיל למיתה אפי' לאקרובי נמי ראוי וכן מצינו פרק הוציאו לו (יומא דף נ.) גבי הא דאמר בפר ואפילו בדמו ופריך עלה והא חטאת שמתו בעליה היא ומשני כיון דעל כפרת ציבור נמי אתי לאו מתו בעליה היא אלמא היכא דלא אזיל למיתה אפי' להקרבה נמי הוא ראוי:

    ליבא דאימעיט שלא היה להם לב להחזיר שכחתם ובהא נחלקו:

    מיגמר הוו גמירי מה שנשתייר להם שלא שכחו הוו גמירי בדוקיא כמשה:

    Tosafot on Temurah 15b · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' כל אשכולות עי' ב"ב דף טו ע"ב תוס' ד"ה דור:

    Gilyon HaShas on Temurah 15b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף ט״ו, עמוד ב׳, בהיקף של כ־470 מילים ב־20 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 20 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 132 מילים

      נפתחת ב״והתניא: כיוצא בו א"ר יוסי: (עזרא ח,…״

    2. קטע 235 מילים

      נפתחת ב״וחטאת מי? קרבה עולה אמר רבא כי…״

      חכמים: רבי יוסי, רב יהודה, רבה, רבא, שמואל.

    3. קטע 326 מילים

      נפתחת ב״קא סלקא דעתין למאן דאית ליה חטאת…״

      חכמים: רבה.

    4. קטע 421 מילים

      נפתחת ב״אמר רב פפא אפילו למאן דאמר חטאת…״

      חכמים: רב פפא.

    5. קטע 521 מילים

      נפתחת ב״מנא ליה לרב פפא הא אי נימא…״

      חכמים: רב פפא.

    6. קטע 626 מילים

      נפתחת ב״אלא היינו טעמא שאין הציבור מתים משעירי…״

    7. קטע 731 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא כי אקרובינהו להני חטאות אחיי…״

    8. קטע 818 מילים

      נפתחת ב״ודילמא הנך מיעוטא לא מצית אמרת דכתיב…״

    9. קטע 912 מילים

      נפתחת ב״והיכי מקרבי להו והרי מזידין הוו. אמר…״

      חכמים: רבי להו, רבי יוחנן.

    10. קטע 1022 מילים

      נפתחת ב״הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי…״

    11. קטע 1118 מילים

      נפתחת ב״תנן התם משמת יוסף בן יועזר איש…״

    12. קטע 1230 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יהודה אמר שמואל כל אשכולות…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    13. קטע 1322 מילים

      נפתחת ב״והאמר רב יהודה אמר שמואל שלשת אלפים…״

      חכמים: רב יהודה, שמואל.

    14. קטע 1412 מילים

      נפתחת ב״והא תניא משמת משה אם רבו מטמאין…״

    15. קטע 158 מילים

      נפתחת ב״ליבא דאימעיט מיגמר הוו גמירי להו כמשה…״

    16. קטע 1626 מילים

      נפתחת ב״במתניתא תנא כל אשכולות שעמדו לישראל מימות…״

    17. קטע 1728 מילים

      נפתחת ב״והתניא מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו…״

    18. קטע 1826 מילים

      נפתחת ב״למחר נכנסו חביריו לבקרו כיון שראו העז…״

    19. קטע 1929 מילים

      נפתחת ב״ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני…״

    20. קטע 2027 מילים

      נפתחת ב״וקי"ל כל היכא דאמר מעשה בחסיד אחד…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תמורה דף ט״ו ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026