בוני התלמוד

    מסכת תמורה דף ל״ג עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    הכא במאי עסקינןהא דקתני אם מתו לא מתו ממש אלא שעבר ושחטן קודם פדיון דקאמר יפדו ויאכלו:

    ר"מ אומר יקברוכר"ש דאמר קדשי מזבח היו בהעמדה והערכה:

    יפדושלא היו בהעמדה והערכה:

    משום דחזו להקרבהעבוד להו מעלה בתמימים דמזבח:

    לרבי יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרוואמר משום הכי לא פליג ר"ש עלה אלמא דכ"ע בעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה והתנן כו' דבשלמא לר"ל ליכא לאקשויי דהוא מוקים לה בתם ונעשה בעל מום לאחר הקדש ואיכא למימר דבעל מום מעיקרו הוי כהקדש ב"ה דאע"ג דלמזבח אקדשיה אפ"ה כבדק הבית דמי דלא קדיש אלא לדמי והוי בהעמדה והערכה לרבנן אלא לר' יוחנן קשיא:

    ובמתנותזרוע ולחיים וקיבה:

    ליגזז וליעבדלאחר פדיונן:

    ולדן וחלבן מותראפילו איעבר קודם פדיונן ואיתיליד לאחר פדיונן:

    ואמר רבעלה בפרק שני דבכורות הא דתנן יפדו זו דברי ר"ש דאמר קדשי ב"ה אם מתו יפדו והאי בעל מום מעיקרו כקדשי בדק הבית חשיב ליה אבל חכמים כו':

    ומחלוקתודהא רבנן דפליגי עליה נמי אוקמת דבעל מום מעיקרו לא הוה בכלל העמדה והערכה: להכי לא אמר רב זו דברי ר"ש ומחלוקתו דאיהו סבר לה כר' שמעון בן לקיש דאמר לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה והלכך לא מיתוקמא ההיא דבכורות כולה כרבנן משום דרישא דההיא דמיירי בבעל מום מעיקרו דתני יפדו מתוקמא אפילו לרבנן אבל סיפא קתני אבל קדשים שקדם הקדישן את מומן אם מתו יקברו לא אתיא כרבנן הלכך לא מיתוקמא כרבנן דהכא:

    ואיבעית אימא רב כר' יוחנן ס"לדאחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה בעי העמדה והערכה חוץ מבעל מום מעיקרו ובין רישא וסיפא דההיא מצי לאוקומה נמי כרבנן וכר"ש ותני זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו:

    מתני' יקברוהנפלים:

    שליא תקברשאין שליא בלא ולד. וכל הנך נקברים משום דאיסורי הנאה נינהו:

    חולין שנשחטו בעזרה ישרפומשום דמיחלפי בהו קדשים שאירע בהו פסול דאי אמר יקברו כיון דלא מוכחא מילתא אי חולין הוו אי קדשים אתו למימר נמי קדשים שאירע בהן פסול טומאה או פסול נותר יקברו וקיימא לן בפסחים בפ"ב (דף כד.) בקדש באש תשרף לימד על כל הפסולין שבקדש שהן בשרפה:

    וכן חיה שנשחטה בעזרהאפי' אם חולין היא דליכא למיגזר משום דלא ליקבור קדשים פסולין דהא כ"ע ידעי דחיה במוקדשים ליכא ולא אתי לחלופי אפילו הכי תשרף:

    חמץ בפסחבפסחים מפרש טעמא בפרק כל שעה (פסחים דף כז:) דגמר ליה מנותר:

    תרומה טמאהנמי תשרף. בבמה מדליקין (שבת כה.) מפרש טעמא דמותרת בהנאה דאמרינן נמי התם בפרק כל שעה (פסחים דף כג.) לך ניתנה להסיקה תחת תבשילך:

    כלאי הכרםפן תקדש המלאה וגו' פן תוקד אש וערלה מכלאים גמרה:

    את שדרכן כו'אערלה וכלאי הכרם קאי. אוכלין ישרפו ומשקין יקברו:

    ומדליקיןליהנות בפת ובשמן של תרומה:

    חוץ לזמנןכלומר ע"מ לאכלן חוץ לזמנן או לאכלן חוץ למקומן:

    ישרפוכדפירשתי לעיל לימד על כל פסולין שבקדש כו':

    תמורה 33 עמוד ב

    1בעלי מומין יפדו, ומוקמינן לה בשקדם הקדישן את מומן, שמע מינה פודין את הקדשים להאכילן לכלבים!

    2הכא במאי עסקינן? בשעבר ושחטן.

    3כדתניא: כל הקדשים שנפל בהן מום, ושחטן, ר"מ אומר: יקברו, וחכמים אומרים: יפדו.

    4א"ל רבי ירמיה לרבי זירא: לר' שמעון, דאמר: קדשי בדק הבית לא הוו בכלל העמדה והערכה, אמאי תמימים יקברו? משום דחזו להקרבה.

    5כדתניא: המתפיס תמימים לב"ה כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח, שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם.

    6א"ל רב פפא לאביי, ואמרי לה רבא: לר' יוחנן, דמוקים לה בבעל מום מעיקרו, וכולי עלמא סבירא להו דבעל מום מעיקרו דלא הוי בכלל העמדה והערכה. ולא?!

    7והתנן: כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו, חייבין בבכורה ובמתנות, ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד.

    8ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ פטור, ואין עושין תמורה, ואם מתו יפדו.

    9ואמר רב יהודה, אמר רב: זו דברי ר"ש דאמר קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, קדשי ב"ה לא היו, כדתנן: ר"ש אומר קדשי ב"ה אם מתו יפדו.

    10ומודה ר"ש בבעל מום מעיקרו שנפדה, מ"ט דאמר קרא: ״אותה״, ״אותה״ למעוטי בעל מום מעיקרו. אבל חכמים אומרים: אפילו בעל מום מעיקרו הי' בכלל העמדה והערכה!

    11א"ל מאן חכמים? תנא דבי לוי. אי הכי, ״זו דברי ר"ש ותו לא? ״זו דברי ר"ש ומחלוקתו מיבעי ליה!

    12אמר ליה: האי דלא קתני הכי, משום דרב סבר לה כריש לקיש, דאמר לרבנן: קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה, קדשי מזבח לא היו.

    13ורישא קתני: ״ואם מתו יפדו״, וסיפא קתני: ״אם מתו יקברו״.

    14ואיבעית אימא, רב כרבי יוחנן סבירא ליה, ודקא קשיא לך ״זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו״ מיבעי ליה, אימא הכי נמי.

    מתני׳ · משנה

    15ואלו הן הנקברין: קדשים שהפילה יקברו, הפילה שליא תקבר, ושור הנסקל, ועגלה ערופה, וצפרי מצורע, ושיער נזיר,׃

    16ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה. רבי שמעון אומר: חולין שנשחטו בעזרה ישרפו, וכן חיה שנשחטה בעזרה.

    17ואלו הן הנשרפין: חמץ בפסח ישרף, ותרומה טמאה, והערלה, וכלאי הכרם, את שדרכן לשרוף ישרוף ואת שדרכן להקבר יקבר, ומדליקין בפת ובשמן של תרומה. כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן הרי אלו ישרפו.

    תוספות

    כדתניא כל הקדשים שנולדו בהן מום ושחטן ר"מ אומר יקברואיירי בקדשי מזבח דסבר היו בכלל העמדה כר"ש ולרבי יוחנן אפי' כרבנן וחכ"א יפדו דס"ל לא היו בכלל העמדה לרשב"ל ניחא שפיר דהוא רבנן דמתני' דאמר דקדשי ב"ה היו קדשי מזבח לא היו אלא לרבי יוחנן דאמר בין לרבנן בין לר"ש קדשי מזבח היו מאן נינהו רבנן דהכא וליכא למימר שקדם מומן להקדשן ופליגי בפלוגתא דתנא דבי לוי דלעיל דבסוף פרק הנהנה מן ההקדש (מעילה יט:) גריס בהדיא קדשי מזבח תמימים ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן ר"מ אומר יקברו וחכ"א יפדו ובספרים כתוב ר"מ כר"ש רבנן דהכא כרבנן דהתם נימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן אמר לך ר' יוחנן רבנן דהכא לחוד רבנן דהתם לחוד מיהו מהך דהכא איכא לדחויי דמיירי בקדשי ב"ה וחכמים היינו ר"ש אבל בפרק הנהנה במעילה (גז"ש) תניא קדשי מזבח תמימים רבי אומר יקברו וחכ"א יפדו ומההיא ודאי איכא לשנויי דרבנן דהכא לחוד ורבנן דהתם לחוד ואין לתמוה לר' יוחנן למה לו לומר כן דג' מחלוקות [יש] לימא דרבנן דהכא כרבנן דהתם קדשי מזבח לא היו י"ל דמתני' קשיא דמדקאמר ר"ש דקדשי ב"ה אם מתו יפדו מדאיצטריך לפרושי ב"ה מכלל דת"ק מיירי בהן כדפירש כל הסוגיא בספרים:

    משום דחזו להקרבהוקשיא דא"כ מאי קאמר בפ"ק דשבועות (דף יא:) גבי פרה שנשחטה תפדה [ופריך] הא בעי' העמדה כו' ומוקי לה כר"ש דאמר קדשי ב"ה לא היו ומה בכך הא תמימים היא ותקבר מיבעי ליה וי"ל דיש חילוק בדבר דודאי כשהקדיש קדשי ב"ה תמימים עבר בבל תקדישו ושינה בהן להקדיש שלא כמצותו דמצות תמימים למזבח דין הוא לקוברן כשמתו אבל פרה שלא שינה במצותה תפדה (למה נקט אותה עוד י"ל דודאי תמימים לבדק הבית שעומדין למזבח יש לנו להחמיר דאמרת מזבח):

    אלו הן הנשרפין ערלה וכלאי הכרםצריך עיון בשלמא בכלאי הכרם דהא כתיבי פן תקדש המלאה פן תוקד אש אלא ערלה צריך עיון טעמא מאי בשרפה ופי' רש"י משום דאיתקש לכלאי הכרם:

    הנשרפין אפרן מותר ונקברים אפרן אסורצריך עיון טעמא מאי ואומר מורי הרמ"ר דנשרפין כיון שצוה הכתוב לשורפן אחר שעשה כאילו נעשית מצותו ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ה"נ כיון שנעשית מצותו הלך אסוריה והא דאמר אשירה אסורה לעולם אף על פי שהזקיק הכתוב לשורפה (דברים יב) היינו משום דכתיב (שם יג) לא ידבק בידך מאומה מן החרם אבל הנקברין דלא הטעין הכתוב לשורפן משוך איסורייהו לעולם:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    מתני' קושיה שהפילהעיין נדה דף מא ע"א תוס' ד"ה קסבר:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף ל״ג עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף ל״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־327 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    הכא במאי עסקינן הא דקתני אם מתו לא מתו ממש אלא שעבר ושחטן קודם פדיון דקאמר יפדו ויאכלו:

    ר"מ אומר יקברו כר"ש דאמר קדשי מזבח היו בהעמדה והערכה:

    יפדו שלא היו בהעמדה והערכה:

    משום דחזו להקרבה עבוד להו מעלה בתמימים דמזבח:

    לרבי יוחנן דמוקים לה בבעל מום מעיקרו ואמר משום הכי לא פליג ר"ש עלה אלמא דכ"ע בעל מום מעיקרו לא בעי העמדה והערכה והתנן כו' דבשלמא לר"ל ליכא לאקשויי דהוא מוקים לה בתם ונעשה בעל מום לאחר הקדש ואיכא למימר דבעל מום מעיקרו הוי כהקדש ב"ה דאע"ג דלמזבח אקדשיה אפ"ה כבדק הבית דמי דלא קדיש אלא לדמי והוי בהעמדה והערכה לרבנן אלא לר' יוחנן קשיא:

    ובמתנות זרוע ולחיים וקיבה:

    ליגזז וליעבד לאחר פדיונן:

    ולדן וחלבן מותר אפילו איעבר קודם פדיונן ואיתיליד לאחר פדיונן:

    ועוד 14 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 33b · Sefaria

    תוספות

    כדתניא כל הקדשים שנולדו בהן מום ושחטן ר"מ אומר יקברו איירי בקדשי מזבח דסבר היו בכלל העמדה כר"ש ולרבי יוחנן אפי' כרבנן וחכ"א יפדו דס"ל לא היו בכלל העמדה לרשב"ל ניחא שפיר דהוא רבנן דמתני' דאמר דקדשי ב"ה היו קדשי מזבח לא היו אלא לרבי יוחנן דאמר בין לרבנן בין לר"ש קדשי מזבח היו מאן נינהו רבנן דהכא וליכא למימר שקדם מומן להקדשן ופליגי בפלוגתא דתנא דבי לוי דלעיל דבסוף פרק הנהנה מן ההקדש (מעילה יט:) גריס בהדיא קדשי מזבח תמימים ונעשו בעלי מומין ועבר ושחטן ר"מ אומר יקברו וחכ"א יפדו ובספרים כתוב ר"מ כר"ש רבנן דהכא כרבנן דהתם נימא תיהוי תיובתא דר' יוחנן אמר לך ר' יוחנן רבנן דהכא לחוד רבנן דהתם לחוד מיהו מהך דהכא איכא לדחויי דמיירי בקדשי ב"ה וחכמים היינו ר"ש אבל בפרק הנהנה במעילה (גז"ש) תניא קדשי מזבח תמימים רבי אומר יקברו וחכ"א יפדו ומההיא ודאי איכא לשנויי דרבנן דהכא לחוד ורבנן דהתם לחוד ואין לתמוה לר' יוחנן למה לו לומר כן דג' מחלוקות [יש] לימא דרבנן דהכא כרבנן דהתם קדשי מזבח לא היו י"ל דמתני' קשיא דמדקאמר ר"ש דקדשי ב"ה אם מתו יפדו מדאיצטריך לפרושי ב"ה מכלל דת"ק מיירי בהן כדפירש כל הסוגיא בספרים:

    משום דחזו להקרבה וקשיא דא"כ מאי קאמר בפ"ק דשבועות (דף יא:) גבי פרה שנשחטה תפדה [ופריך] הא בעי' העמדה כו' ומוקי לה כר"ש דאמר קדשי ב"ה לא היו ומה בכך הא תמימים היא ותקבר מיבעי ליה וי"ל דיש חילוק בדבר דודאי כשהקדיש קדשי ב"ה תמימים עבר בבל תקדישו ושינה בהן להקדיש שלא כמצותו דמצות תמימים למזבח דין הוא לקוברן כשמתו אבל פרה שלא שינה במצותה תפדה (למה נקט אותה עוד י"ל דודאי תמימים לבדק הבית שעומדין למזבח יש לנו להחמיר דאמרת מזבח):

    אלו הן הנשרפין ערלה וכלאי הכרם צריך עיון בשלמא בכלאי הכרם דהא כתיבי פן תקדש המלאה פן תוקד אש אלא ערלה צריך עיון טעמא מאי בשרפה ופי' רש"י משום דאיתקש לכלאי הכרם:

    הנשרפין אפרן מותר ונקברים אפרן אסור צריך עיון טעמא מאי ואומר מורי הרמ"ר דנשרפין כיון שצוה הכתוב לשורפן אחר שעשה כאילו נעשית מצותו ואין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו ה"נ כיון שנעשית מצותו הלך אסוריה והא דאמר אשירה אסורה לעולם אף על פי שהזקיק הכתוב לשורפה (דברים יב) היינו משום דכתיב (שם יג) לא ידבק בידך מאומה מן החרם אבל הנקברין דלא הטעין הכתוב לשורפן משוך איסורייהו לעולם:

    Tosafot on Temurah 33b · Sefaria

    גליון הש"ס

    מתני' קושיה שהפילה עיין נדה דף מא ע"א תוס' ד"ה קסבר:

    Gilyon HaShas on Temurah 33b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף ל״ג, עמוד ב׳, בהיקף של כ־327 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״בעלי מומין יפדו״, ומוקמינן לה בשקדם הקדישן…״

    2. קטע 25 מילים

      נפתחת ב״הכא במאי עסקינן? בשעבר ושחטן.…״

    3. קטע 313 מילים

      נפתחת ב״כדתניא: כל הקדשים שנפל בהן מום, ושחטן,…״

    4. קטע 422 מילים

      נפתחת ב״א"ל רבי ירמיה לרבי זירא: לר' שמעון,…״

      חכמים: רבי ירמיה, רבי זירא, רבה.

    5. קטע 518 מילים

      נפתחת ב״כדתניא: המתפיס תמימים לב"ה כשהן נפדין אינן…״

    6. קטע 627 מילים

      נפתחת ב״א"ל רב פפא לאביי, ואמרי לה רבא:…״

      חכמים: רב פפא, אביי, רבא.

    7. קטע 715 מילים

      נפתחת ב״והתנן: כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן…״

    8. קטע 814 מילים

      נפתחת ב״ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ…״

    9. קטע 927 מילים

      נפתחת ב״ואמר רב יהודה, אמר רב: זו דברי…״

      חכמים: רב יהודה.

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״ומודה ר"ש בבעל מום מעיקרו שנפדה, מ"ט…״

    11. קטע 1119 מילים

      נפתחת ב״א"ל מאן חכמים? תנא דבי לוי. אי…״

    12. קטע 1225 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: האי דלא קתני הכי, משום…״

      חכמים: רב סבר.

    13. קטע 1310 מילים

      נפתחת ב״ורישא קתני: ״ואם מתו יפדו״, וסיפא קתני:…״

    14. קטע 1420 מילים

      נפתחת ב״ואיבעית אימא, רב כרבי יוחנן סבירא ליה,…״

      חכמים: רב כרבי, רבי שמעון.

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ ואלו הן הנקברין: קדשים שהפילה יקברו,…״

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״ופטר חמור, ובשר בחלב, וחולין שנשחטו בעזרה.…״

      חכמים: רבי שמעון.

    17. קטע 1734 מילים

      נפתחת ב״ואלו הן הנשרפין: חמץ בפסח ישרף, ותרומה…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תמורה דף ל״ג ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026