בוני התלמוד

    מסכת תמורה דף י׳ עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    לעוברה גופיהבפני עצמו הלכך חיילא קדושה עליה:

    ל"א מאי קמ"ל ר' יוחנן אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא - דמדחשיב ליה רבי יוחנן באנפי נפשיה ולא כולד חטאת דאזיל למיתה שמע מינה דאי הוה בעי לשיוריה לעובר לקדושה אחרת משוייר כגון אם אמר זו תהא חטאת ועוברה עולה דבריו קיימין דעובר לאו ירך אמו הוא או אם שיירו לומר היא חטאת וולדה חולין הוי ולבר פדא לא חשיב עובר למהוי באנפי נפשיה והיכא דאקדשיה לאימיה ושיירו לולד לקדושה אחרת אינו קדוש והוה ליה ולד חטאת ואזיל למיתה ואם אמר ולדה חולין לא אמר כלום ולמאן דאמר דולדי קדשים במעי אמן הן קדושין קדיש לאלתר ולמ"ד בהוייתן הן קדושין קדוש לכשיוולד:

    ותרתי למה לי כו'הא שמעינן ליה מקמייתא דאמר קדושה חלה על העוברין מכלל דבהמה באנפי נפשה חשובה הולד:

    חזי לגופיהשהאם קדושה קדושת הגוף ליקרב:

    כיצד מערימין על הבכורלהפקיעו מכהן וליהנות הוא בו:

    ילדה זכר הרי הוא עולהומקריבו לחובתו ויצא אם היה מחויב עולה משום דקדושת עולה קדמה חיילא עליה דבבכורה לא קדיש עד שתקדישנו רחם ותו לא אתייא בכורה ומפקעא לקדושת עולה. אלמא קדיש עובר וקשיא לבר פדא:

    קדושת דמיםשימכרנו ויביא בדמיו עולה אבל הוא גופיה לא קדיש קדושת הגוף אלא נמכר בלא מום:

    והתנןבניחותא:

    חייבין בבכורהאם נקבות הן ולאחר פדיונן ביכרו:

    [אלמא] דאלימא קדושת דמיםדכיון דקדם מום קבוע להקדש לא קדיש מעיקרא אלא לדמי:

    מותרתהאם בגיזה דהא לא אקדיש גופה:

    כחוש עוברדעבודת האם מכחשא ליה לעובר. אלמא קדיש עובר:

    והתנןבניחותא:

    יוצאין לחוליןסיפא דהך מתני' דאמרת לעיל היא כל הקדשים שקדם כו' וקתני סיפא יוצאין לחולין כשנפדין ליגזז וליעבד שמותרין בגיזה ועבודה לאחר פדיונן הואיל וקדם מום קבוע להקדשן דלא [קדשה] קדושת הגוף בפ"ב דבכורות (דף יד.):

    איתיביהר' ירמיה לרבי זירא:

    אין ממירין כו'מתני' היא וקתני לא שלימין בה:

    אמורי הוא דלא מימרמשום דבתמורה כתיב בהמה בבהמה ועובר לאו בהמה הוא:

    הא מיקדש קדשיעוברין דאי לא קדשו פשיטא דאין ממירין שלימין דחולין בהן:

    והתנן אין הולד עושה תמורהאלא ודאי במקדיש ולד עסקינן דחשוב הקדש ראשון:

    רבי יהודה היאבמתני' קאמר ר' יהודה ולד עושה תמורה:

    אי ר' יהודהרישא היכי מתוקמא דקתני אין ממירין אברין דחולין בשלימין דהקדש דמשמע תמורה הוא דלא עבדי אברין לבהמת חולין לחול קדושת תמורה על גוף הבהמה משום אבר דידה שהמירו בשלם דקדש הא מקדש קדשי אברין בתחילת הקדש אם הקדיש אבר אחד פשטה קדושה בכולה דהאי תנא הא סברא אית ליה מדקמהדר ליה רבי יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה מכלל דמודה ת"ק בתחילת הקדש שאם הקדיש אבר אחד פשטה קדושה בכולה ורבי שמעון דהוי בר זוגיה דר' יוסי לקמן בברייתא דאמר בתחילת הקדש כולה עולה ואשמועינן גבי תמורה דלא אי משום דדריש בהמה בבהמה אי משום דמקיש תמורה למעשר בסיפא דפירקין (דף יג.) מה מעשר קרבן יחיד כו' ומההוא הקישא גופיה יליף דמה מעשר אינו נוהג באברין אף תמורה אינה נוהגת באברין והכי אמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף סט:):

    האמר רבי יהודהלקמן בברייתא דלא פשטה קדושה בכולה:

    הכא במאי עסקינןדדייקינן הא שלא ע"י תמורה קדשה כל הבהמה ע"י אבר אחד:

    כגון שהקדיש אבר שהנשמה תלוייה בודאמר לקמן מודה רבי יהודה בדבר שעושה אותו טרפה כגון אם הקדיש רגליה מן הארכובה ומלמעלה הרי כולה עולה ובתמורה לא דרשינן בהמה בבהמה:

    מקדישין אברין ועובריןלקמן היא פרק שני (דף טז:) חומר בקדשים מבתמורה וקחשיב חומרי וקתני להך הכי מקדישין אברין ועוברין אבל לא ממירין:

    תמורה י עמוד ב

    1לעוברה גופיה, אבל הכא דאקדשיה לאימיה הא בכלל אימיה לא קדוש.

    2ואי אשמעינן בתרייתא התם הוא דאקדיש לה, וכל דאית בה, אבל הכא דאקדשיה ליה כיון דליתיה אבראי, לא קדיש. צריכא.

    3לישנא אחרינא, מאי קמ"ל אם שיירו משוייר, ועובר לאו ירך אמו הוא, ותרתי למה לי?

    4צריכא, דאי אתמר בהא משום דאימיה חזיא לגופיה, מגו דנחתא קדושה לה נחתא נמי לולד, אבל אידך לא. קמ"ל הדא.

    5ואי אתמר בהא, משום דקא מפרש קדושה על (האם) הולד, אבל ההיא לא צריכא.

    6יתיב ר' זירא וקאמר להא שמעתא, איתיביה ר' ירמיה לרבי זירא: כיצד מערימין על הבכור? המבכרת שהיתה מעוברת, אומר: ״מה שבמעיה של זו עולה״, ילדה זכר הרי זו עולה, אלמא קדוש עובר!

    7אמר ליה: כי מתניא ההיא בקדושת דמים, מי אלימא קדושת דמים דקא מפקעא ליה מן הבכורה?

    8אמר ליה: אין, והתנן: כל קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות. טעמא דלאחר שנפדו דחייבין, אבל קודם שנפדו פטורין, [אלמא] דאלימא קדושת דמים דמפקע ליה מבכורה.

    9איתיביה: האומר ״מה שבמעיה של זו עולה״ מותרת בגיזה ואסורה בעבודה, משום כחוש עובר שבה! אמר ליה: הא נמי קדושת דמים.

    10ומי אלימא קדושת דמים, דאסירא ליה בעבודה? אמר ליה: אין, והתנן: יוצאין לחולין, ליגזז וליעבד. טעמא משום דנפדו, הא קודם שנפדו אסורין בעבודה, אלמא קדושת דמים אסורין ליה בעבודה.

    11איתיביה: אין ממירין לא אברין בעוברין, ולא עוברין באברין. אימורי הוא דלא מימר, הא מיקדש קדשי!

    12אמר ליה: בולדי קדשים הוא דקדישי וקיימי.

    13אי ולד קדשים, במעי אמן הוא דלא עבדין, הא אבראי עבדין, והא תניא: אין הולד עושה תמורה!

    14הא מני? רבי יהודה היא, דאמר: הולד עושה תמורה.

    15אי ר' יהודה, תמורה הוא דלא עבדי, הא מקדש קדשי, הא"ר יהודה: אברין לא קדשי! (אמר) הכא במאי עסקינן באבר שהנשמה תלויה בו.

    16איתיביה: מקדישין אברין ועוברין, אבל לא ממירין! הכא נמי בולדי קדשים.

    17אי בולדי קדשים, מאי ״מקדישין״? הא קדישי וקיימי!

    תוספות

    אבל הכא דאקדשיה לאימיה הוא בכלל אימיהוקשה לה"ר מ"ר למה לי להאי צריכותא לימא בהדי' דאי אשמועינן קמייתא הוה אמינא דשיירו אינו משוייר ולהכי איצטריך למימר רצה בולדה מתכפר לאשמועינן דשיירו משוייר כדפירש ועוד קשה דהיכי מצי למימר דהוא בכלל אימיה לא קדיש התנן בהדיא פרק כיצד מערימין (לקמן תמורה דף כה.) היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים אלמא קדוש הוא בכלל אימיה וי"ל דהכי פירושו הוא בכלל אימיה לא קדוש על פי האדם אלא מטוניה דאמו הוא קדוש דעובר ירך אמו הוא ואי שיירו אינו משוייר משום הכי איצטריך בבתרייתא לאשמועינן דקדוש הולד על פי האדם ולא מטוניה דאמו. הר"ם:

    כי תניא ההיא קדושת דמיםוקשה אם כן מאי קאמר פרק כיצד מערימין (לקמן תמורה ד' כד:) סיפא דהאי ילדה שני זכרים אחד מהן יקרב עולה כיון דלית ליה אלא קדושת דמים אמאי יקרב עולה ואי אמרת דימכר לצרכי עולה הא קתני התם והשני ימכר לצרכי עולה ואם כן מה בין ראשון לשני וצריך לומר כיון דנחת בראשון קדושת דמים נחת ביה נמי קדושת הגוף:

    אימורי הוא דלא מימר הא מקדש קדישי עובריןדאי לא קדישי פשיטא דאין ממירין שלימין (בהן) דחולין [בהן] והכא לא מצי לתרוצי קדושת דמים כדלעיל דהא אין עושין תמורה:

    הא מני ר' יהודה היאיש ספרים גרסינן אי ר' יהודה רישא היכי מתוקמא דקתני ולא אברין דחולין בשלמים דקדש דמשמע תמורה הוא דלא עבדי אברין לבהמה דליחול קדושת תמורה על כל גוף הבהמה משום אבר דידיה שהמירו בשלימים הא מיקדש קדישי אברים בתחילת הקדש אם הקדיש אבר אחד פשטה קדושה בכולה דהא תנא דמתני' האי סברא אית ליה מדקמהדר ליה והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה מכלל דמודה תנא קמא בתחילת הקדש דפשטה בכולה ור' שמעון הוא דהוי בר זוגיה דרבי יוסי לקמן בברייתא ואמר בתחילת הקדש כולה עולה ואשמועינן בתמורה דלא אי משום דדריש בהמה בבהמה אי משום דמקיש תמורה למעשר בסיפא דפירקין מה מעשר קרבן יחיד כו' ומההיא היקשא גופא יליף מה מעשר אינו נוהג באברים אף תמורה אינה נוהגת באיברים והכי אמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף סט:) דאי רבי יהודה האמר לקמן בברייתא דלא פשטה קדושה בכולה הכא במאי עסקינן דדייקינן הא שלא ע"י תמורה קדשה כל הבהמה ע"י אבר אחד כגון שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דאמרי' לקמן מודה ר' יהודה בדבר שיעשה אותה טרפה כגון אם הקדיש אחת מרגליה מן הארכובה ולמעלה הרי כולה עולה ובתמורה לא דדרשי' בהמה בבהמה ע"כ לשון רש"י ונראה דאין צריך לגרוס כל זה דמשמע דפריך מטעם דמהדר ליה ר' יוסי והלא במוקדשין כולה מכלל דמודה ת"ק בה ובפ' בהמה המקשה (גז"ש) יש לשון אחר דרבי יוסי אדנפשיה קמהדר אבל תנא קמא פליג עליה אפילו בתחילת הקדש ואם כן איכא למימר דרבי יהודה היא:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף י׳ עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף י׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 17 קטעים ממוספרים, כ־298 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    לעוברה גופיה בפני עצמו הלכך חיילא קדושה עליה:

    ל"א מאי קמ"ל ר' יוחנן אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא - דמדחשיב ליה רבי יוחנן באנפי נפשיה ולא כולד חטאת דאזיל למיתה שמע מינה דאי הוה בעי לשיוריה לעובר לקדושה אחרת משוייר כגון אם אמר זו תהא חטאת ועוברה עולה דבריו קיימין דעובר לאו ירך אמו הוא או אם שיירו לומר היא חטאת וולדה חולין הוי ולבר פדא לא חשיב עובר למהוי באנפי נפשיה והיכא דאקדשיה לאימיה ושיירו לולד לקדושה אחרת אינו קדוש והוה ליה ולד חטאת ואזיל למיתה ואם אמר ולדה חולין לא אמר כלום ולמאן דאמר דולדי קדשים במעי אמן הן קדושין קדיש לאלתר ולמ"ד בהוייתן הן קדושין קדוש לכשיוולד:

    ותרתי למה לי כו' הא שמעינן ליה מקמייתא דאמר קדושה חלה על העוברין מכלל דבהמה באנפי נפשה חשובה הולד:

    חזי לגופיה שהאם קדושה קדושת הגוף ליקרב:

    כיצד מערימין על הבכור להפקיעו מכהן וליהנות הוא בו:

    ילדה זכר הרי הוא עולה ומקריבו לחובתו ויצא אם היה מחויב עולה משום דקדושת עולה קדמה חיילא עליה דבבכורה לא קדיש עד שתקדישנו רחם ותו לא אתייא בכורה ומפקעא לקדושת עולה. אלמא קדיש עובר וקשיא לבר פדא:

    קדושת דמים שימכרנו ויביא בדמיו עולה אבל הוא גופיה לא קדיש קדושת הגוף אלא נמכר בלא מום:

    והתנן בניחותא:

    ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 10b · Sefaria

    תוספות

    אבל הכא דאקדשיה לאימיה הוא בכלל אימיה וקשה לה"ר מ"ר למה לי להאי צריכותא לימא בהדי' דאי אשמועינן קמייתא הוה אמינא דשיירו אינו משוייר ולהכי איצטריך למימר רצה בולדה מתכפר לאשמועינן דשיירו משוייר כדפירש ועוד קשה דהיכי מצי למימר דהוא בכלל אימיה לא קדיש התנן בהדיא פרק כיצד מערימין (לקמן תמורה דף כה.) היא שלמים וולדה עולה הרי זה ולד שלמים אלמא קדוש הוא בכלל אימיה וי"ל דהכי פירושו הוא בכלל אימיה לא קדוש על פי האדם אלא מטוניה דאמו הוא קדוש דעובר ירך אמו הוא ואי שיירו אינו משוייר משום הכי איצטריך בבתרייתא לאשמועינן דקדוש הולד על פי האדם ולא מטוניה דאמו. הר"ם:

    כי תניא ההיא קדושת דמים וקשה אם כן מאי קאמר פרק כיצד מערימין (לקמן תמורה ד' כד:) סיפא דהאי ילדה שני זכרים אחד מהן יקרב עולה כיון דלית ליה אלא קדושת דמים אמאי יקרב עולה ואי אמרת דימכר לצרכי עולה הא קתני התם והשני ימכר לצרכי עולה ואם כן מה בין ראשון לשני וצריך לומר כיון דנחת בראשון קדושת דמים נחת ביה נמי קדושת הגוף:

    אימורי הוא דלא מימר הא מקדש קדישי עוברין דאי לא קדישי פשיטא דאין ממירין שלימין (בהן) דחולין [בהן] והכא לא מצי לתרוצי קדושת דמים כדלעיל דהא אין עושין תמורה:

    הא מני ר' יהודה היא יש ספרים גרסינן אי ר' יהודה רישא היכי מתוקמא דקתני ולא אברין דחולין בשלמים דקדש דמשמע תמורה הוא דלא עבדי אברין לבהמה דליחול קדושת תמורה על כל גוף הבהמה משום אבר דידיה שהמירו בשלימים הא מיקדש קדישי אברים בתחילת הקדש אם הקדיש אבר אחד פשטה קדושה בכולה דהא תנא דמתני' האי סברא אית ליה מדקמהדר ליה והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה מכלל דמודה תנא קמא בתחילת הקדש דפשטה בכולה ור' שמעון הוא דהוי בר זוגיה דרבי יוסי לקמן בברייתא ואמר בתחילת הקדש כולה עולה ואשמועינן בתמורה דלא אי משום דדריש בהמה בבהמה אי משום דמקיש תמורה למעשר בסיפא דפירקין מה מעשר קרבן יחיד כו' ומההיא היקשא גופא יליף מה מעשר אינו נוהג באברים אף תמורה אינה נוהגת באיברים והכי אמרינן בפרק בהמה המקשה (חולין דף סט:) דאי רבי יהודה האמר לקמן בברייתא דלא פשטה קדושה בכולה הכא במאי עסקינן דדייקינן הא שלא ע"י תמורה קדשה כל הבהמה ע"י אבר אחד כגון שהקדיש אבר שהנשמה תלויה בו דאמרי' לקמן מודה ר' יהודה בדבר שיעשה אותה טרפה כגון אם הקדיש אחת מרגליה מן הארכובה ולמעלה הרי כולה עולה ובתמורה לא דדרשי' בהמה בבהמה ע"כ לשון רש"י ונראה דאין צריך לגרוס כל זה דמשמע דפריך מטעם דמהדר ליה ר' יוסי והלא במוקדשין כולה מכלל דמודה ת"ק בה ובפ' בהמה המקשה (גז"ש) יש לשון אחר דרבי יוסי אדנפשיה קמהדר אבל תנא קמא פליג עליה אפילו בתחילת הקדש ואם כן איכא למימר דרבי יהודה היא:

    Tosafot on Temurah 10b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף י׳, עמוד ב׳, בהיקף של כ־298 מילים ב־17 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 17 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״לעוברה גופיה, אבל הכא דאקדשיה לאימיה הא…״

    2. קטע 220 מילים

      נפתחת ב״ואי אשמעינן בתרייתא התם הוא דאקדיש לה,…״

    3. קטע 315 מילים

      נפתחת ב״לישנא אחרינא, מאי קמ"ל אם שיירו משוייר,…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״צריכא, דאי אתמר בהא משום דאימיה חזיא…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״ואי אתמר בהא, משום דקא מפרש קדושה…״

    6. קטע 632 מילים

      נפתחת ב״יתיב ר' זירא וקאמר להא שמעתא, איתיביה…״

      חכמים: רבי זירא.

    7. קטע 716 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: כי מתניא ההיא בקדושת דמים,…״

    8. קטע 829 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: אין, והתנן: כל קדשים שקדם…״

    9. קטע 921 מילים

      נפתחת ב״איתיביה: האומר ״מה שבמעיה של זו עולה״…״

    10. קטע 1029 מילים

      נפתחת ב״ומי אלימא קדושת דמים, דאסירא ליה בעבודה?…״

    11. קטע 1116 מילים

      נפתחת ב״איתיביה: אין ממירין לא אברין בעוברין, ולא…״

    12. קטע 127 מילים

      נפתחת ב״אמר ליה: בולדי קדשים הוא דקדישי וקיימי.…״

    13. קטע 1317 מילים

      נפתחת ב״אי ולד קדשים, במעי אמן הוא דלא…״

    14. קטע 149 מילים

      נפתחת ב״הא מני? רבי יהודה היא, דאמר: הולד…״

      חכמים: רבי יהודה.

    15. קטע 1523 מילים

      נפתחת ב״אי ר' יהודה, תמורה הוא דלא עבדי,…״

    16. קטע 1611 מילים

      נפתחת ב״איתיביה: מקדישין אברין ועוברין, אבל לא ממירין!…״

    17. קטע 178 מילים

      נפתחת ב״אי בולדי קדשים, מאי ״מקדישין״? הא קדישי…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תמורה דף י׳ ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026