מסכת תמורה דף כ״ב עמוד א׳

לא נהנין — מדרבנן:

ולא מועלין — דאם נהנו פטורין מקרבן מעילה דכיון דלא היא ולא דמיה קריבין אזלא קדושתה:

ואם עד שלא כפרו הבעלים — אתרוייהו קאי כלומר כל זמן שלא כפרו הבעלים שלא רצה להתכפר באחרת:

תרעה עד שתסתאב כו' — ואעיברה שנתה קאי ולא אאותה שאבדה ונמצאת בעלת מום דהא מסאבא וקיימא ותימכר מיד ויביא בדמיה אחרת:

ועושה תמורה — הואיל ודמים מתירין ליקרב דהכי אמרינן בפרקין דלעיל (תמורה דף כ.) דדבר הרועה להסתאב עושה תמורה:

גמ' מאי טעמא לא תני להו כולהו בהדי הדדי — אלא פליגי לה כלומר מאי שנא דתני לה בתרי בבי ולא תנא כולהו ה' חטאות ביחד אלא מפסיק בין ג' קמאי וב' בתראי:

רישא פסיקא ליה — דלעולם מתות ואפילו לא כיפרו הבעלים:

למה לי למתני גבי מעילה — דכולה הך מתני' תנינן גבי מעילה שיש שם פרק אחד שמתחיל ולד חטאת ותמורת חטאת וכולה מתניתין :

כאילו היא עומדת בבית הקברות — כלומר כל מקום שהיא שם רואין אותה כאילו היא עומדת בבית הקברות שאין כהן יכול ליכנס אחריה ולשוחטה ורועה עד שתסתאב:

תנן חטאת שעיברה שנתה או שאבדה ונמצאת בעלת מום כו' תיובתא דר"ש בן לקיש - דפסיק ואמר רועה ומשמע אפילו כיפרו הבעלים:

כי קתני מתה אאבדה ונמצאת בעלת מום — ולקמן פריך א"כ עברה שנתה למאי הלכתא קתני לה בהדי הנך דמתות:

אמר רבה הכי קאמר — שעברה שנתה או אבדה ונמצאת בעלת מום עובר לאחר שכיפרו הבעלים מתה ואפי' כיפרו הבעלים אחרי כן הואיל ואיכא תרתי לריעותא מתה ואעברה שנתה לא קאי כלל:

ואם עד שלא כיפרו הבעלים — כלומר שלא רצו להתכפר באחרת תרעה כו'. והשתא ליכא למיפרך הא מסאבא וקיימא דאין בהמת קדשים נמכרת על מום עובר:

ישמור מיבעי ליה — כלומר הואיל וכבר נפל בה מום עובר ישמור מיבעי ליה למיתני כלומר ימתין אולי יעשה מום זה קבוע:

ועוד עברה שנתה למאי קתני לה — הואיל ולאו עלה איירי שום דינא:

עברה שנתה ואבדה — ונמצאת תמימה וכיפרו הבעלים באחרת או אבדה ונמצאת בעלת מום דאיכא נמי תרתי לריעותא וכיפרו הבעלים באחרת מתה קודם שכיפרו הבעלים שאין רוצים להתכפר באחרת תרעה הך דעברה שנתה ואבדה ונמצאת תמימה וכי אר"ש בן לקיש דאפי' כיפרו הבעלים אחרי כן רועה בלא אבדה דחדא הוא דאיכא לריעותא:

דמהניא בה אבידה — מועלת בה להביאה למיתה:

משום דלא חזיא למילתה — אפי' קודם אבידה דבת שנתה כתיב (במדבר טו) וזו עברה שנתה ופסול הגוף הוא:

דאי לאו מומא חזיא אימא — פסול חסרון בעלמא והואיל ונמצאת קודם כפרת השניה תרעה ולא תיהני ליה אבידה למות:

דלא חזיא להקרבה — בשום קרבן:

עברה שנתה חזיא להקרבה — בשאר קרבנות וכל הנך דבעיין תרתי לריעותא היינו כי נמצאת קודם כפרת שניה אבל נמצאת לאחר כפרה אפילו אין שם ריעותא דאיבוד מתה:

ומי אמר רבא הכי — דהיכא דנפסלה קודם לאיבוד מהני לה איבוד למות:

והאמר רבא אבודת לילה לאו שמה אבודה — אם אבדה בלילה והפריש אחרת תחתיה לאו שמה אבודה ולר' דאמר אפי' נמצאת קודם כפרה מתה האי אינה מתה דהואיל ובלילה לא מצי לאקרובה והיא נמצאת ביום המחרת לאו שמה אבודה ורועה אם נתכפר בחברתה. וה"נ הואיל ועברה שנתה לא חזיא לאקרובי לא תיהני ביה אבודה:

ולא לדמי — שאין דמיה ראויין ליקרב בשעת אבידתה דאין קרבן בלילה:

לדמי חזיא — קודם שאבדה:

תנן — במסכת יומא (דף סב.) גבי שעירי יום הכפורים מת אותו של עזאזל מביא שנים מן השוק ומגריל ומשלח האחד והשני ירעה עד שיסתאב:

הא דיחיד — כי האי גוונא מתה:

וא"ר יוחנן — במסכת יומא (דף סד.) בעלי חיין נדחין ונדחה שני שבזוג ראשון כשמת חבירו לעולם וכשהוא מתכפר מתכפר בשני שבזוג שני וקמא הוי דחוי כשמת חבירו כאילו עברה שנתו. וקתני דטעמא דאינה מתה משום דחטאת צבור היא הא דיחיד מת ואע"ג דליכא שום אבידה מת משום דיחוי דקמא מאחר שנתכפר באחר אלמא תרתי לריעותא לא בעינן וקשיא לרבא:

אמר לך — רבא ודאי איכא דיחוי ונתכפר באחר מתה בלא שום אבידה ולר"ל ודאי תיקשי וכדתריצנא לעיל עברה שנתה ואבדה לר"ל תריצנא ולדידי לא סבירא לי ואי משום אבדה ונמצאת בעלת מום קשיא לך אמאי נקט בעלת מום תמות משום אבדה לחודה הואיל ושוב נתכפר באחרת לא קשיא דחויין לחוד ואבודין לחוד ואע"ג דאבדה בעינן ריעותא אחריתי. כך שמעתי לא יותר: