אמר לך שמואל — קסבר ר' אליעזר כל היכא דלא חזיא כו' ואנא דאמרי כרבנן:
דלמא — הא מני דקתני הא הוו מעיקרא פודין ר"א היא:
אלו:
וכיון דתנא ולדן וולד וולדן — ל"ל למיתני עד סוף העולם:
שמעיה לר"א דאמר — במתני' ולד שלמים לא יקרב אלא ימות:
זכר — גבי שלמים שנאמר ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרשה:
קריבה — כדמרבי בסמוך מנקבה:
בכל הקדשים — קדשי יחיד:
ולד אינו נוהג בכל הקדשים — דהא עולה ואשם זכרים נינהו:
וולד תמימים — שהאם תמימה:
אם — לרבות:
ואיפוך אנא — אם זכר לרבות תמורת בעלי מומין אם נקבה לרבות ולד בעלי מומין:
ממקום שנתרבתה — מנקבה איתרבאי תמורת תמימין הלכך מאם דסמיך ליה איתרבאי תמורת בעלי מומין ולא מאם דסמוך לזכר:
כוליה קרא — זכר לרבות תמורה ואם דידיה לתמורת בעלי מומין נקבה לרבות ולד ואם דידיה לולד בעלי מומין:
לשון זכר משמע — הלכך מזכר נפקא:
למאי הלכתא — קדשי הנך וולדות של בעלי מומין דהא אמן לא חזיא ליקרב:
ואליבא דרבי אלעזר — דאמר במתני' הפריש נקבה לעולה וילדה ולדה קרב עולה אע"ג דאימיה לא חזיא הכא נמי קרבי ואע"ג דאימיה לא חזיא ואצטריך לאשמועינן הכי:
דמהו דתימא — התם הוא דאמר רבי אלעזר גבי עולה דאיכא שם עולה על אמן כלומר דאע"ג דהיא עצמה לא קרבה לא פקעה קדושה מינה שהרי מצינו נקבה עולה כגון עולת העוף דאין תמות וזכרות בעופות:
אבל גבי וולדות — שלמים בעלי מומין דאין שלמים על אמן דלא מצינו בעל מום קרב שלמים דהא שלמים עוף ליכא אימא לא קרבי:
דברי הכל — דאפילו רבנן מודו דקדשי מיהא לרעייה ולא אמרי' חולין נינהו דהא אמרינן נמי גבי עולת נקבה ולדה ירעה:
יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהן כו' — דהא איקיים ליה תשא ובאת:
ועשית עולותיך ודם זבחיך ישפך וגו' — (דברים י״ב:כ״ז) והאי קרא סמיך לרק קדשיך:
יכול אף כל הקדשים — יהא נמי ולדו ותמורתו קרב:
ת"ל רק — ולקמיה מפרש הי ולד קא ממעט. כל אכין ורקין מיעוטין:
מנא תיתי — דתיסק אדעתיה דימותו דאצטריך עולותיך וגו' הא ודאי כיון דגמרינן ה' חטאות מתות תרי מינייהו ולד חטאת ותמורת חטאת מכלל דולד שלמים ותמורת שלמים לא מייתי דהא לא גמירי אלא בחטאת:
1אמר לך שמואל: דלמא הך תנא נמי סבר כל היכא דלא חזיא לגופה לא נחתא לה קדושת הגוף.
2הדרן עלך יש בקרבנות.
3אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן, ולד שלמים ותמורתן, ולדן וולד ולדן עד סוף כל העולם הרי הן שלמים, וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק.
4כיון דתנא ״ולדן וולד ולדן״, ״עד סוף כל העולם״ למה לי? תנא דידן שמעיה לר"א דאמר ״ולד שלמים לא יקרב שלמים״, וא"ל תנא דידן: לא מיבעיא בוולדן דלא מודינא, אלא אפי' עד סוף העולם לא מודינא לך.
5מנא ה"מ דת"ר (ויקרא ג, א) ״זכר״ לרבות את הולד.
6והלא דין הוא: ומה תמורה, שאין גידולי הקדש קריבה, ולד, שגידולי הקדש אינו דין שיקרב?
7מה לתמורה, שכן נוהגת בכל הקדשים, תאמר בולד, שאינו נוהג בכל הקדשים? אינו קרב הואיל ואינו נוהג בכל הקדשים. ת"ל ״זכר״ לרבות את הולד, ״נקבה״ לרבות התמורה.
8אין לי אלא תמורת תמימין, וולד תמימין, ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין? ת"ל ״אם זכר״ לרבות ולד בעלי מומין, ״אם נקבה״ לרבות תמורת בעלי מומין.
9אמר ליה רב ספרא לאביי: ואיפוך אנא! מסתברא, ממקום שנתרבתה תמורת תמימין נתרבתה תמורת בעלי מומין.
10א"ל מי קאמינא לך ליפוך ״אם זכר״ ״אם נקבה״? אנא כוליה קרא קאמינא! אימא: ״זכר״ לרבות את התמורה, ״נקבה״ לרבות את הולד. א"ל ״ולד״ לשון זכר משמע, ״תמורה״ לשון נקבה משמע.
11למאי הלכתא? אמר שמואל: ליקרב, ואליבא דר"א׃
12דמהו דתימא: כי קאמר רבי אלעזר עולה, דאיכא שם עולה על אמו, אבל הני ולדות לא קרבי קמ"ל׃
13בר פדא אמר: לרעיה, ואליבא דדברי הכל. (דאתמר): רבא אמר: ליקרב, ואליבא דר"א רב פפא אמר: לרעיה, ואליבא דדברי הכל.
14והאי תנא מייתי לה מהכא.
15(דברים יב, כו) ״רק קדשיך״ אלו תמורות, ״אשר יהיו לך״ אלו הוולדות, ״תשא ובאת״.
16יכול יכניסנו לבית הבחירה, וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו? ת"ל (דברים יב, כז) ״ועשית עולותיך הבשר והדם״, כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה, כדרך שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בוולדי שלמים ובתמורה.
17יכול כל קדשים כן? ת"ל ״רק״ דברי רבי ישמעאל. ר"ע אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״אשם הוא (אשם אשם לה')״ הוא קרב, ואין תמורתו קריבה.
18אמר מר: ״תשא ובאת״, יכול יכניסנו לבית הבחירה?
19מנא תיתי הא? כיון דגמרי חמש חטאות, הנך מקרב קרבי!
20מהו דתימא: חמש חטאות מתות בכ"מ והנך ימותו בבית הבחירה קמ"ל׃
21אמר מר: יכול אף כל הקדשים כן? ת"ל ״רק קדשיך״. ולד דמאן? אי דעולה זכר הוא, ולאו בר אולודי הוא! ואי דחטאת גמירי לה דלמיתה קיימי!
לא מיבעיא בוולדות דלא מודינא לך אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך - וא"ת ליתני עד סוף העולם ולא ליתני ולדן וולד ולדן וי"ל דלא זו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי ותימה דבריש הכותב (כתובות פג:) בעי פירי פירות דווקא או עד סוף העולם דווקא או תרווייהו דוקא והכא לא הוה בעי הכי וי"ל דהתם בלישנא הכתוב בשטר דייקי דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל בלישנא דמתני' ליכא למידק כולי האי ובריש מס' יבמות (דף ב.) לא דייק כיון דתנא צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף כל העולם למה לי כדדייק הכא דפשיטא ליה דכולהו צריכי למיתני דלא (הוה ליה למימר) דפטרי צרות וצרות דצרות אי לאו דתנא להו לכולהו:
נקבה לרבות התמורה — ואף על גב דכתיב (ויקרא כ״ז:י׳) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אצטריך קרא לרבויי דקרבה וא"ת מאי שנא דהכא איצטריך קרא לרבויי דקרב וגבי בכור ומעשר כתיב הם דממעטינן מיניה הכא ולא וולדות ולא תמורתו וי"ל אחרי שכתוב מיעוט גבי בכור ומעשר אצטריך הכא קרא לרבות:
דאיכא שם עולה על אמו — פרש"י כלומר דנקבה שייכא בעולה שהרי מצינו עולת נקבה בעולת העוף דאין תמות וזכרות בעופות אבל גבי וולדות שלמים דבעלי מומין דאין שם קדשים על אמן דלא מצינו בעל מום קרב שלמים דהא שלמים עוף ליכא עכ"ל בר פדא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל דאפי' רבי אליעזר דאמר גבי מפריש נקבה לעולה וילדה הוא עצמו יקרב עולה היינו טעמא משום דאיכא שם עולה על אמו פירוש בעולת העוף וקשה לפרש"י דא"כ דמהני שם עולת העוף דשייכא באם להולד אם הפריש נקבה בעלת מום לעולה וילדה היה לנו לומר דהולד עצמו קרב עולה דהא איכא שם עולת העוף על אמו ומשמע דממעט כל ולד בעלי מומין ועוד דלקמן משמע דלא מהני שם עולה דעוף דאם לולד ונראה לה"ר מ"ר לפרש דאיכא שם עולה על אמו כלומר דקדושה קדושת הגוף אם הפריש נקבה וילדה דאין לה פדיון ומש"ה דין הוא שיקריב הולד עצמו אבל בעלי מומין דליכא קדושת הגוף עלייהו כלל אין דין הוא שיקרב הולדות אלא ירעו הרמ"ר מורי:
אי דעולה זכר הוא — ולאו בר אולודי הוא ואי תמורה דידיה ודאי קרבה ואי דאשם הלכתא גמירי לה דלרעייה אזלא הוא הדין דהוה מצי למימר זכר הוא ולאו בר אולודי הוא כמו גבי עולה אלא ניחא ליה למיפרך ממילתא אחריתי וא"ת לפר"ת דאמר הלכה למשה מסיני כל שבחטאת מתה באשם [קרב] עולה אמאי לא מוקי לה באשם וי"ל דבהא לא מצי לאוקומי דפשיטא ליה דאינו קרב באשם ורק משמע דממעט ליה דאינו קרב בקדשים דאתי מיניה ולהכי לא אצטריך דפשיטא הוא דאינו קרב באשם:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 21 קטעים ממוספרים, כ־391 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאאמר לך שמואל קסבר ר' אליעזר כל היכא דלא חזיא כו' ואנא דאמרי כרבנן:
דלמא הא מני דקתני הא הוו מעיקרא פודין ר"א היא:
אלו:
וכיון דתנא ולדן וולד וולדן ל"ל למיתני עד סוף העולם:
שמעיה לר"א דאמר במתני' ולד שלמים לא יקרב אלא ימות:
זכר גבי שלמים שנאמר ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרשה:
קריבה כדמרבי בסמוך מנקבה:
בכל הקדשים קדשי יחיד:
ועוד 17 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Temurah 17b · Sefaria
לא מיבעיא בוולדות דלא מודינא לך אלא אפילו עד סוף העולם לא מודינא לך - וא"ת ליתני עד סוף העולם ולא ליתני ולדן וולד ולדן וי"ל דלא זו אף זו קתני שכן דרך משנה לשנויי הכי ותימה דבריש הכותב (כתובות פג:) בעי פירי פירות דווקא או עד סוף העולם דווקא או תרווייהו דוקא והכא לא הוה בעי הכי וי"ל דהתם בלישנא הכתוב בשטר דייקי דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל בלישנא דמתני' ליכא למידק כולי האי ובריש מס' יבמות (דף ב.) לא דייק כיון דתנא צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף כל העולם למה לי כדדייק הכא דפשיטא ליה דכולהו צריכי למיתני דלא (הוה ליה למימר) דפטרי צרות וצרות דצרות אי לאו דתנא להו לכולהו:
נקבה לרבות התמורה ואף על גב דכתיב (ויקרא כ״ז:י׳) והיה הוא ותמורתו יהיה קדש אצטריך קרא לרבויי דקרבה וא"ת מאי שנא דהכא איצטריך קרא לרבויי דקרב וגבי בכור ומעשר כתיב הם דממעטינן מיניה הכא ולא וולדות ולא תמורתו וי"ל אחרי שכתוב מיעוט גבי בכור ומעשר אצטריך הכא קרא לרבות:
דאיכא שם עולה על אמו פרש"י כלומר דנקבה שייכא בעולה שהרי מצינו עולת נקבה בעולת העוף דאין תמות וזכרות בעופות אבל גבי וולדות שלמים דבעלי מומין דאין שם קדשים על אמן דלא מצינו בעל מום קרב שלמים דהא שלמים עוף ליכא עכ"ל בר פדא אמר לרעיה ואליבא דדברי הכל דאפי' רבי אליעזר דאמר גבי מפריש נקבה לעולה וילדה הוא עצמו יקרב עולה היינו טעמא משום דאיכא שם עולה על אמו פירוש בעולת העוף וקשה לפרש"י דא"כ דמהני שם עולת העוף דשייכא באם להולד אם הפריש נקבה בעלת מום לעולה וילדה היה לנו לומר דהולד עצמו קרב עולה דהא איכא שם עולת העוף על אמו ומשמע דממעט כל ולד בעלי מומין ועוד דלקמן משמע דלא מהני שם עולה דעוף דאם לולד ונראה לה"ר מ"ר לפרש דאיכא שם עולה על אמו כלומר דקדושה קדושת הגוף אם הפריש נקבה וילדה דאין לה פדיון ומש"ה דין הוא שיקריב הולד עצמו אבל בעלי מומין דליכא קדושת הגוף עלייהו כלל אין דין הוא שיקרב הולדות אלא ירעו הרמ"ר מורי:
אי דעולה זכר הוא ולאו בר אולודי הוא ואי תמורה דידיה ודאי קרבה ואי דאשם הלכתא גמירי לה דלרעייה אזלא הוא הדין דהוה מצי למימר זכר הוא ולאו בר אולודי הוא כמו גבי עולה אלא ניחא ליה למיפרך ממילתא אחריתי וא"ת לפר"ת דאמר הלכה למשה מסיני כל שבחטאת מתה באשם [קרב] עולה אמאי לא מוקי לה באשם וי"ל דבהא לא מצי לאוקומי דפשיטא ליה דאינו קרב באשם ורק משמע דממעט ליה דאינו קרב בקדשים דאתי מיניה ולהכי לא אצטריך דפשיטא הוא דאינו קרב באשם:
Tosafot on Temurah 17b · Sefaria
יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף י״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־391 מילים ב־21 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
מפת קטע אחר קטע של כל 21 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
נפתחת ב״אמר לך שמואל: דלמא הך תנא נמי…״
חכמים: שמואל.
נפתחת ב״הדרן עלך יש בקרבנות.…״
נפתחת ב״מתני׳ אלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן,…״
נפתחת ב״גמ׳ כיון דתנא ״ולדן וולד ולדן״, ״עד…״
חכמים: רב שלמים.
נפתחת ב״מנא ה"מ דת"ר (ויקרא ג, א) ״זכר״…״
נפתחת ב״והלא דין הוא: ומה תמורה, שאין גידולי…״
נפתחת ב״מה לתמורה, שכן נוהגת בכל הקדשים, תאמר…״
חכמים: רב הואיל.
נפתחת ב״אין לי אלא תמורת תמימין, וולד תמימין,…״
נפתחת ב״אמר ליה רב ספרא לאביי: ואיפוך אנא!…״
חכמים: רב ספרא, אביי.
נפתחת ב״א"ל מי קאמינא לך ליפוך ״אם זכר״…״
נפתחת ב״למאי הלכתא? אמר שמואל: ליקרב, ואליבא דר"א…״
חכמים: שמואל.
נפתחת ב״דמהו דתימא: כי קאמר רבי אלעזר עולה,…״
חכמים: רבי אלעזר, רבי קמ.
נפתחת ב״בר פדא אמר: לרעיה, ואליבא דדברי הכל.…״
חכמים: רב פפא, רבא.
נפתחת ב״והאי תנא מייתי לה מהכא.…״
נפתחת ב״(דברים יב, כו) ״רק קדשיך״ אלו תמורות,…״
נפתחת ב״יכול יכניסנו לבית הבחירה, וימנע מהם מים…״
נפתחת ב״יכול כל קדשים כן? ת"ל ״רק״ דברי…״
חכמים: רבי ישמעאל.
נפתחת ב״אמר מר: ״תשא ובאת״, יכול יכניסנו לבית…״
נפתחת ב״מנא תיתי הא? כיון דגמרי חמש חטאות,…״
חכמים: רב קרבי.
נפתחת ב״מהו דתימא: חמש חטאות מתות בכ"מ והנך…״
נפתחת ב״אמר מר: יכול אף כל הקדשים כן?…״
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳ · קטע 17 — “…ת"ל ״רק״ דברי רבי ישמעאל. ר"ע אומר: אינו צריך,…”
שמו: שמואל הכהן בריה דאבא בר אבא.
מקור: מסכת תמורה דף י״ז עמוד ב׳ · קטע 1 — “אמר לך שמואל: דלמא הך תנא נמי סבר כל…”
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: תמורה דף י״ז ע״ב
פתיחה בקורא