בוני התלמוד

    מסכת תמורה דף ל״ב עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גזבריןשאינה קריבה עד שיבואו הגזברין לעמוד על גבה כדאמרי' בעלמא (תענית דף כו.) היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג אבל שום דמים לא יהיב לבדק הבית וכ"ש לחרמי כהנים דהא אפילו רב הונא דהוה פליג אחרמי כהנים הוה מודה אבדק הבית:

    ומשני מדרבנןהאיך ברייתא דלעיל דשיירא לקדשי מזבח למימרא דחייל עלייהו הקדש עילוי מדרבנן הוא דחייל דמדאורייתא ליכא אלא עיכוב גזברין ועולא נמי כי תירצה מדרבנן תירצה וקרא לאסמכתא ועיקר קרא למעילה אתא לרבות חרמי כהנים למעילה והכי משמע כל החרם הוי לה' דאי איתהני מיניה פורתא מעל:

    לרבות אימורי קדשים קלים למעילהדכתיב לה'. מההיא דרבי מפיק ר' ינאי נמי קדשי קדשים דכל חלב כתיב ורבי היינו טעמא דאמר קדשים קלים דלדידיה משמע ליה דחטאת ואשם בכלל קדשי ה' הואיל ואין לבעלים בהן כלום ולא איצטריך לרבויי אימורים ולר' ינאי מיהא איצטריך לרבויינהו ואע"ג דכתיב בין בחטאת בין באשם קדשי קדשים בצו את אהרן. ל"א ירושלמי מנלן כלומר מאי משמע האי כל חרם דחייל אקדשי מזבח:

    מי קרביכלומר אם התפיסם לבדק הבית אמאי מקרבינהו להו בלא פדיון דקאמר אין בה אלא עיכוב גזברין והאי קרא כתיב לעיל כל חרם קדש דמשמע דחרם חייל אכל הקדש וקדש אסור לשחיטה ולהקרבה עד שתפדה הקדש בעילוי:

    שתי מעילותאחת משום קדשי מזבח ואחת משום קדשי ב"ה ואי מדרבנן הא לא חיילא קדושת ב"ה אלא מדרבנן:

    ראויהאילו הויא קדושה בתרייתא מדאורייתא וראוי אי לאו (דמדר' בהוא) דהקדיש ולאו דאורייתא:

    אחד קדשי מזבח כו'והאי אם מתו יקברו אכולהו קאי. ר"ש ורבנן תרוייהו ילפי טעמייהו מקרא לקמן בין אליבא דר' יוחנן בין אליבא דר"ל:

    זה וזהרבי יוחנן ור"ל מודין דלר"ש קדשי בדק הבית לא היו אבל קדשי מזבח היו מדקתני קדשי בדק הבית יפדו ולא אמר סתמא יפדו מכלל דדווקא קאמר:

    ודברי הכלועוד שניהם מודין דלדברי הכל בין לרבי שמעון בין לרבנן בעל מום מעיקרו לא הוה בהעמדה והערכה בקדשי מזבח כדמפרש טעמא לקמן ובקדשי ב"ה לא מיירי מידי דבעל מום מעיקרו דמודו דלרבנן קדשי בדק הבית בעו העמדה והערכה לא שנא בעל מום אחר הקדש ולא שנא קדם מומו להקדשו בעי העמדה והערכה דבקדשי ב"ה לא שאני לן בין בעל מום מעיקרא לתם ונעשה בעל מום שהרי על עצים ואבנים הן חלין:

    היינו דאיצטריך ר"ש לפרושידאי הוה אמר סתמא יפדו כיון דתנא קמא בתרוייהו איירי הוי משמע דאתרוייהו פליג להכי פריש:

    אלא לר"לדאמר רבנן לא קיימי אלא אקדשי ב"ה:

    למה ליהלר"ש לפרושי:

    לימאסתמא ואנא ידענא דלא קאי אלא אב"ה דהא בקדשי מזבח לא איירי כלל לעיל לא בפדייה ולא בקבורה:

    ר"שדמתני' לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן וסבר דרבנן אתרוייהו קיימי:

    תמורה 32 עמוד ב

    1גזברין בלבד!

    2(לעולם רבנן), וקרא למעילה דאתא.

    3למעילה למה ליה קרא? קדשי קדשים כתיב ביה!

    4וליטעמיך, הא דא"ר ינאי: אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד, שנא' (ויקרא ה, טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' המיוחדין לה'. אבל חטאת ואשם לא נפקא אלא מדרבי.

    5דתניא, רבי אומר: (ויקרא ג, טז) ״כל חלב לה'״ לרבות אימורי קדשים קלים למעילה.

    6למה לי קרא? ״קדשי קדשים״ כתיב בהו! אלא, אע"ג דקדשי קדשים״ כתיב בהו, בעי קרא לרביינהו למעילה. חרמים נמי, אע"ג דקדשי קדשים״ כתיב בהו, בעי קרא לרבויינהו למעילה.

    7גופא: המקדיש עולה לבד"ה אין בה אלא עיכוב גיזברין בלבד. מיתיבי: המקדיש עולה לבד"ה אסור לשוחטה עד שתפדה!

    8מדרבנן, ה"נ מסתברא, מדקתני סיפא: אם עבר ושחטה מה שעשה עשוי.

    9אלא מאי מדרבנן? אי הכי, אימא סיפא: ומועלין שתי מעילות, ואי (מעילה) מדרבנן אמאי שתי מעילות? הכי קאמר: וראויה למעול בה שתי מעילות.

    10ואם מתו יקברו כו'.

    11א"ר יוחנן לרבנן: אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה היו בכלל העמדה והערכה.

    12ור"ל אמר: לרבנן, קדשי ב"ה היו בכלל העמדה והערכה, קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה.

    13וזה וזה, מודה לר"ש דקדשי ב"ה לא היו בכלל העמדה והערכה, וקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה, וד"ה בעל מום מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה.

    14תנן: ר"ש אומר: ״קדשי בדק הבית שמתו יפדו״. בשלמא לרבי יוחנן, דאמר לרבנן אחד זה ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה, היינו דאיצטריך ר"ש לפרושי ״קדשי בדק הבית שמתו יפדו״.

    15אלא לר"ל למה ליה לפרושי? לימא ״אם מתו יפדו״!

    16אמר לך ריש לקיש: ר"ש לא הוה ידע מאי דאמר ת"ק וה"ק ליה: אי בקדשי מזבח מודינא לך, בקדשי בדק הבית אם מתו יפדו.

    ברייתא

    17תניא כותיה דרבי יוחנן: (ויקרא כז, ט) ״אם בהמה אשר יקריבו ממנה״ בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר.

    18אתה אומר בבעלי מומין, או אינו אלא בבהמה טמאה? כשהוא אומר (ויקרא כז, כז) ״אם בבהמה טמאה ופדה בערכך״ הרי בהמה טמאה אמור,׃

    תוספות

    למעילה (ק"ק כתיב)ק"ק מדלא דרשינן כל חרם לומר דמיירי בחרמי כהנים אם כן קדשי קדשים בחרמי כהנים היכא כתיב ואומר מורי הרמ"ר דסמיך אקרא אחרינא דכתיב גבי חרמי כהנים (ויקרא כ״ז:כ״א) והיה השדה בצאתו ביובל קודש (קדשים) לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וקדש קדשים לאו דוקא אלא כלומר קדש לה' ומ"ו אומר דאפי' נמי לא דריש (כלל דרשי) כל לרבות חרמי כהנים מ"מ הוא יודע דפשטיה דקרא דקדש קדשים קאי לחרמי כהנים דכתיב בתריה לא יגאל ולא ימכר והיינו חרמי כהנים דאין להן פדיון דאילו חרמי בד"ה אדרבה כל עיקרן לפדיון קיימי ומיהו מ"מ היה צריך ייתור לרבות להקדש עילוי משדה קדש לה' דמשמע דממעט להו אבל לענין מעילה מפשטיה שמעינן:

    גופא [המקדיש עולה לב"ה] אין בה אלא עיכוב גזבריןכלומר שומת הגזברין שיעכבו אותה מלשוחטה עד שישומו אותה ולא יוכלו לעכב לשחוט עד שיפד' דהקדש עילוי אינו אלא חוב מגזירת הכתוב:

    מיתיבי [המקדיש עולה לב"ה] אסור לשוחטה עד שתפדהשהחרם נתפס על גוף העולה ומשני מדרבנן הוא דאסור לשוחטה אבל ודאי מן התורה מתחייב הוא לשלם הדמים לב"ה ובפרק טבול יום (זבחים קג.) אמר לא מיבעיא למאן דאמר קדשי ב"ה מדאורייתא אלא אפילו למ"ד אין תפסי ה"מ בשר והשתא קשה טובא דהא מי איכא למ"ד קדשי ב"ה לא תפסי בהקדש עילוי ומתוך הלכה זו מיישבו רש"י לשם ופירש דלמ"ד תפסי היינו מקושיא דהכא דבעי לאוכוחי דאסור לשוחטו מן התורה אלא אפילו למ"ד לא תפסי היינו מהכא דמסיק היינו מדרבנן מכל מקום ה"מ בשר אבל עור תפיס ובעי פדייה:

    ואי מדרבנן אמאי ב' מעילותוא"ת והא משכחת בכמה מקומות ומועלין מדרבנן גבי דם וביצי תורין (מעילה דף יב) וי"ל דה"מ במידי דלא בדילי מיניה אבל הכא בדילי כבר מחמת הקדש קמא:

    א"ר יוחנן [לרבנן] אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה היו בכלל העמדה והערכה - ומתני' דאם מתו יקברו קאי גם אקדשי קדשים דסיפא ור"ש פליג ואמר קדשי ב"ה לא הוו [בכלל העמדה והערכה]:

    ורשב"ל אמר [לרבנן] קדשי מזבח לא הוו קדשי ב"ה הווומתני' דאם מתו יקברו לא קאי אלא אקדשי ב"ה ואע"ג דתני בתחילת הבבא אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה אין משנין אותם משמע דקאי כולה מתניתא אתרוייהו לא קשיא הא דהא ע"כ לא אכולה קאי דהא הקדש עילוי דלא קאי אלא אקדשי מזבח ור"ש פליג אדרבנן ואמר דאדרבה איפכא מסתברא דקדשי ב"ה לא היו וקדשי מזבח היו וסברות הפוכות זו מזו:

    ודברי הכל בעל מום מעיקרו לא היהודוקא בקדשי מזבח אבל בקדשי ב"ה אפילו למאן דאית ליה הרי אין חילוק בין תם לבעל מום מעיקרו והכי מוכח כל הסוגיא:

    אלא לרשב"לדאמר דרבנן לא איירי כלל בקדשי מזבח דלא היו בכלל העמדה [והערכה] ואם מתו יפדו [מיבעי ליה] קצת קשה מנא ליה דילמא מיירי בקדשי מזבח וטעמא דאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת תמורה דף ל״ב עמוד ב׳

    מסכת תמורה דף ל״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 18 קטעים ממוספרים, כ־304 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    גזברין שאינה קריבה עד שיבואו הגזברין לעמוד על גבה כדאמרי' בעלמא (תענית דף כו.) היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג אבל שום דמים לא יהיב לבדק הבית וכ"ש לחרמי כהנים דהא אפילו רב הונא דהוה פליג אחרמי כהנים הוה מודה אבדק הבית:

    ומשני מדרבנן האיך ברייתא דלעיל דשיירא לקדשי מזבח למימרא דחייל עלייהו הקדש עילוי מדרבנן הוא דחייל דמדאורייתא ליכא אלא עיכוב גזברין ועולא נמי כי תירצה מדרבנן תירצה וקרא לאסמכתא ועיקר קרא למעילה אתא לרבות חרמי כהנים למעילה והכי משמע כל החרם הוי לה' דאי איתהני מיניה פורתא מעל:

    לרבות אימורי קדשים קלים למעילה דכתיב לה'. מההיא דרבי מפיק ר' ינאי נמי קדשי קדשים דכל חלב כתיב ורבי היינו טעמא דאמר קדשים קלים דלדידיה משמע ליה דחטאת ואשם בכלל קדשי ה' הואיל ואין לבעלים בהן כלום ולא איצטריך לרבויי אימורים ולר' ינאי מיהא איצטריך לרבויינהו ואע"ג דכתיב בין בחטאת בין באשם קדשי קדשים בצו את אהרן. ל"א ירושלמי מנלן כלומר מאי משמע האי כל חרם דחייל אקדשי מזבח:

    מי קרבי כלומר אם התפיסם לבדק הבית אמאי מקרבינהו להו בלא פדיון דקאמר אין בה אלא עיכוב גזברין והאי קרא כתיב לעיל כל חרם קדש דמשמע דחרם חייל אכל הקדש וקדש אסור לשחיטה ולהקרבה עד שתפדה הקדש בעילוי:

    שתי מעילות אחת משום קדשי מזבח ואחת משום קדשי ב"ה ואי מדרבנן הא לא חיילא קדושת ב"ה אלא מדרבנן:

    ראויה אילו הויא קדושה בתרייתא מדאורייתא וראוי אי לאו (דמדר' בהוא) דהקדיש ולאו דאורייתא:

    אחד קדשי מזבח כו' והאי אם מתו יקברו אכולהו קאי. ר"ש ורבנן תרוייהו ילפי טעמייהו מקרא לקמן בין אליבא דר' יוחנן בין אליבא דר"ל:

    זה וזה רבי יוחנן ור"ל מודין דלר"ש קדשי בדק הבית לא היו אבל קדשי מזבח היו מדקתני קדשי בדק הבית יפדו ולא אמר סתמא יפדו מכלל דדווקא קאמר:

    ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Temurah 32b · Sefaria

    תוספות

    למעילה (ק"ק כתיב) ק"ק מדלא דרשינן כל חרם לומר דמיירי בחרמי כהנים אם כן קדשי קדשים בחרמי כהנים היכא כתיב ואומר מורי הרמ"ר דסמיך אקרא אחרינא דכתיב גבי חרמי כהנים (ויקרא כ״ז:כ״א) והיה השדה בצאתו ביובל קודש (קדשים) לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו וקדש קדשים לאו דוקא אלא כלומר קדש לה' ומ"ו אומר דאפי' נמי לא דריש (כלל דרשי) כל לרבות חרמי כהנים מ"מ הוא יודע דפשטיה דקרא דקדש קדשים קאי לחרמי כהנים דכתיב בתריה לא יגאל ולא ימכר והיינו חרמי כהנים דאין להן פדיון דאילו חרמי בד"ה אדרבה כל עיקרן לפדיון קיימי ומיהו מ"מ היה צריך ייתור לרבות להקדש עילוי משדה קדש לה' דמשמע דממעט להו אבל לענין מעילה מפשטיה שמעינן:

    גופא [המקדיש עולה לב"ה] אין בה אלא עיכוב גזברין כלומר שומת הגזברין שיעכבו אותה מלשוחטה עד שישומו אותה ולא יוכלו לעכב לשחוט עד שיפד' דהקדש עילוי אינו אלא חוב מגזירת הכתוב:

    מיתיבי [המקדיש עולה לב"ה] אסור לשוחטה עד שתפדה שהחרם נתפס על גוף העולה ומשני מדרבנן הוא דאסור לשוחטה אבל ודאי מן התורה מתחייב הוא לשלם הדמים לב"ה ובפרק טבול יום (זבחים קג.) אמר לא מיבעיא למאן דאמר קדשי ב"ה מדאורייתא אלא אפילו למ"ד אין תפסי ה"מ בשר והשתא קשה טובא דהא מי איכא למ"ד קדשי ב"ה לא תפסי בהקדש עילוי ומתוך הלכה זו מיישבו רש"י לשם ופירש דלמ"ד תפסי היינו מקושיא דהכא דבעי לאוכוחי דאסור לשוחטו מן התורה אלא אפילו למ"ד לא תפסי היינו מהכא דמסיק היינו מדרבנן מכל מקום ה"מ בשר אבל עור תפיס ובעי פדייה:

    ואי מדרבנן אמאי ב' מעילות וא"ת והא משכחת בכמה מקומות ומועלין מדרבנן גבי דם וביצי תורין (מעילה דף יב) וי"ל דה"מ במידי דלא בדילי מיניה אבל הכא בדילי כבר מחמת הקדש קמא:

    א"ר יוחנן [לרבנן] אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה היו בכלל העמדה והערכה - ומתני' דאם מתו יקברו קאי גם אקדשי קדשים דסיפא ור"ש פליג ואמר קדשי ב"ה לא הוו [בכלל העמדה והערכה]:

    ורשב"ל אמר [לרבנן] קדשי מזבח לא הוו קדשי ב"ה הוו ומתני' דאם מתו יקברו לא קאי אלא אקדשי ב"ה ואע"ג דתני בתחילת הבבא אחד קדשי מזבח ואחד קדשי ב"ה אין משנין אותם משמע דקאי כולה מתניתא אתרוייהו לא קשיא הא דהא ע"כ לא אכולה קאי דהא הקדש עילוי דלא קאי אלא אקדשי מזבח ור"ש פליג אדרבנן ואמר דאדרבה איפכא מסתברא דקדשי ב"ה לא היו וקדשי מזבח היו וסברות הפוכות זו מזו:

    ודברי הכל בעל מום מעיקרו לא היה ודוקא בקדשי מזבח אבל בקדשי ב"ה אפילו למאן דאית ליה הרי אין חילוק בין תם לבעל מום מעיקרו והכי מוכח כל הסוגיא:

    אלא לרשב"ל דאמר דרבנן לא איירי כלל בקדשי מזבח דלא היו בכלל העמדה [והערכה] ואם מתו יפדו [מיבעי ליה] קצת קשה מנא ליה דילמא מיירי בקדשי מזבח וטעמא דאין פודין הקדשים להאכילן לכלבים:

    Tosafot on Temurah 32b · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת תמורה, דף ל״ב, עמוד ב׳, בהיקף של כ־304 מילים ב־18 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 18 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 12 מילים

      נפתחת ב״גזברין בלבד!…״

    2. קטע 25 מילים

      נפתחת ב״(לעולם רבנן), וקרא למעילה דאתא.…״

    3. קטע 38 מילים

      נפתחת ב״למעילה למה ליה קרא? קדשי קדשים כתיב…״

    4. קטע 433 מילים

      נפתחת ב״וליטעמיך, הא דא"ר ינאי: אין מעילה מפורשת…״

    5. קטע 514 מילים

      נפתחת ב״דתניא, רבי אומר: (ויקרא ג, טז) ״כל…״

      חכמים: רבי אומר.

    6. קטע 628 מילים

      נפתחת ב״למה לי קרא? ״קדשי קדשים״ כתיב בהו!…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״גופא: המקדיש עולה לבד"ה אין בה אלא…״

    8. קטע 811 מילים

      נפתחת ב״מדרבנן, ה"נ מסתברא, מדקתני סיפא: אם עבר…״

    9. קטע 923 מילים

      נפתחת ב״אלא מאי מדרבנן? אי הכי, אימא סיפא:…״

    10. קטע 104 מילים

      נפתחת ב״ואם מתו יקברו כו'.…״

    11. קטע 1113 מילים

      נפתחת ב״א"ר יוחנן לרבנן: אחד קדשי מזבח ואחד…״

    12. קטע 1216 מילים

      נפתחת ב״ור"ל אמר: לרבנן, קדשי ב"ה היו בכלל…״

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״וזה וזה, מודה לר"ש דקדשי ב"ה לא…״

    14. קטע 1430 מילים

      נפתחת ב״תנן: ר"ש אומר: ״קדשי בדק הבית שמתו…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    15. קטע 159 מילים

      נפתחת ב״אלא לר"ל למה ליה לפרושי? לימא ״אם…״

    16. קטע 1624 מילים

      נפתחת ב״אמר לך ריש לקיש: ר"ש לא הוה…״

    17. קטע 1717 מילים

      נפתחת ב״תניא כותיה דרבי יוחנן: (ויקרא כז, ט)…״

      חכמים: רבי יוחנן.

    18. קטע 1823 מילים

      נפתחת ב״אתה אומר בבעלי מומין, או אינו אלא…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: תמורה דף ל״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026