מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Temurah 3b, Chapter 1 HaKol Memirin
רש"י
אין מנקין אותו - דכתיב כי לא ינקה ה':
נקיות כלל - דאין מלקין אותו בית דין שלמטה:
אשכחן שבועת שוא - דכתיב (שמות כ׳:ז׳) אשר ישא את שמו לשוא והיינו שבועת שוא כגון נשבע לשנות את הידוע לאדם:
שבועת שקר - מפרש לקמן היכי דמי:
מנלן - דלקי עלה:
מעשה עבד - ובדין הוא דלילקי שהרי אכל ועשה מעשה:
ולא אכל - דלאו היינו מעשה:
וכי האי גוונא מי לקי - בתמיה:
משום דהויא התראת ספק - דאי אתרו ביה הזהר בך שתאכל הככר שנשבעת עליה יכול לומר אין לי בית מיחוש בהתראה זו דאכתי יש לי שהות וכן כל היום כולו ואפי' כי עבר היום יכול לומר שוכח הייתי ולא נזכרתי לא בשבועה ולא בהתראה ואינו לוקה:
תהא באכלתי ולא אכלתי - כלומר תהא שבועת שקר בנשבע שלא אכל ואכל או שאכל ולא אכל דהכא ליכא שום מעשה דהא לשעבר נשבע:
ומאי שנא אכלתי ולא אכלתי - כלומר מאי איריא דקא ממעט אוכל ולא אכל ממלקות טפי מאכלתי ולא אכלתי הא בתרוייהו ליכא שום מעשה:
שבועת שקר דומיא דשבועת שוא - כדמפקא לעיל לשוא לשוא שתי פעמים:
מה שבועת שוא שהיא לשעבר - דכי נשבע על עמוד של אבן שהוא של כסף היינו לשעבר דלשעבר קודם שנשבע הויא אבן כמו שהיא עכשיו ומה שוא לוקה עליה כדאמרי' לעיל בב"ד שלמטה מלקין ומנקין אותו אף שקר לשעבר דהיינו אכלתי ולא אכלתי לאפוקי אוכל ולא אכל שהוא להבא:
שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' - דהא נשבע תלת זימני שלא יאכל אותו ככר:
אינו חייב אלא אחת - כדאמרינן בשבועות דאין שבועה חלה על שבועה:
וזו היא שבועת ביטוי - דקאמר קרא לבטא בשפתים להרע או להיטיב וגו' וזו היא שבועת ביטוי שמוציא בשפתיו שלא יאכל אותו ככר אבל לא גזיל מידי לחבריה אבל שבועת העדות ושבועת הפקדון מביא על הזדון כשגגה אשם:
למעוטי מאי - דאין חייבין על זדונה מכות:
לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי - דאע"ג דהויא שבועת ביטוי דלא לקי משום דלהרע או להיטיב כתיב דמשמע להבא פרט לשעבר כגון אכלתי ולא אכלתי ואכתי שבועת שקר היכי דמי:
לא מייתי קרבן - משום דלהרע או להיטיב גבי קרבן קאי אבל ממה נפשך חייב עליה מלקות דומיא דשבועת שוא:
דאמר - [ר"י] במס' שבועות (דף כה.) אינו חייב אלא על העתיד לבא:
זו היא שבועת שוא - סיפא דההיא משנה דלעיל הויא האי זו היא שבועת שוא וכו':
ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי - דאכלתי ולא אכלתי ודאי חייב על שגגתה קרבן:
ומאי שנא - דממעט אוכל ולא אכל מקרבן וקא מרבי אכלתי ולא אכלתי מסיפא דחייב קרבן: ומשני מסתברא רישא למעוטי אוכל ולא אכל:
דקאי בלהבא - דקתני שבועה שלא אוכלנה וממעט להבא כגון אוכל ולא אכל:
אבל קאי בלהבא וממעט לשעבר - בתמיה. כגון אכלתי ולא אכלתי:
לא תיתני מימר - בכלל שאר לאוין שאין בהן מעשה:
דבדבורו עושה מעשה - שעושה מחולין קדשים:
אם לא תשמור לעשות וגו' - עד ליראה את השם שיתיירא שלא להוציא את השם לבטלה וכן מקלל את חבירו בשם מוציאו לבטלה וכתיב והפלא ה' את מכותך שיטול מכות והיינו מלקות:
אפילו שבועת אמת - דקא מזהר קרא דאפילו שבועת אמת לא ליעבד בשם שמים ואי עביד והפלא ה' את מכותך שיטול מלקות:
בהדיא כתיב - דשרי למיעבד:
לפייס חבירו - שלא יהא תובעו ממון אבל מילקא לילקי הואיל ומביא עצמו לידי שבועה:
ובשמו תשבע - דשבועת אמת שריא למעבד:
לקיים המצוה - כדי שלא יוכל לחזור בו שנאמר נשבעתי ואקיימה וגו' ואהכי איצטריך האי קרא ובשמו תשבע לאשמועינן דנשבע לקיים את המצוה מותר:
הכתיב קרא אחרינא ובשמו תשבע - דתרי קראי כתיבי ובשמו תשבע חד בואתחנן וחד בוהיה עקב חד מיבעי ליה דנשבע לקיים את המצוה ואידך לשבועת אמת:
אלא למאי אתא - האי אם לא תשמור וגו':
למקלל את חבירו בשם - דודאי לקי אע"ג דלא עביד מעשה:
שם שמים לבטלה - אבל מקלל את חבירו בשם לא לקי: ומהדר ליה לאו כל דכן הוא:
דהיכא דקא עביד תרי איסורי לא תיסגי ליה במלקות - ואף על גב דלקה אפילו הכי לא נתכפר עדיין במלקות לחודיה:
1אין מנקין אותו, אבל בית דין של מטה מלקין אותו ומנקין אותו.
2א"ל רב פפא לאביי: ואימא לא תיהוי ליה נקיות כלל! א"ל אם כן, לכתוב קרא ״לא ינקה״ ולישתוק, ״ה'״ למה לי? בית דין של מעלה הוא דאין מנקין אותו, אבל ב"ד של מטה מלקין ומנקין אותו.
3אשכחן שבועת שוא, שבועת שקר מנלן? רבי יוחנן דידיה אמר: ״לשוא״ ״לשוא״ שני פעמים, אם אינו ענין לשבועת שוא תניהו ענין לשבועת שקר, דלוקה.
4מתקיף לה רבי אבהו: שבועת שקר היכי דמי? אינימא דאמר ״שלא אוכל״ ואכל התם הוא מעשה עבד, ואלא דאמר ״שאוכל״ ולא אכל ההוא מי לקי? והאיתמר: ״שבועה שאוכל ככר זה היום״ ועבר היום ולא אכל רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש אמרי: אינו לוקה.
5ר' יוחנן אומר: אינו לוקה, דלאו שאין בו מעשה הוא, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. ור"ל אמר: אינו לוקה, משום דהוה ליה התראת ספק, וכל התראת ספק אין לוקין עליו!
6אלא א"ר אבהו: תהא באכלתי״ ולא אכלתי״.
7ומאי שנא דקא מרבה ״אכלתי״ ולא אכלתי״ מאוכל״ ולא אכל? אמר רבא: בפירוש ריבתה תורה שקר דומה לשוא, מה שוא לשעבר, אף שקר לשעבר.
8איתיביה רבי ירמיה לרבי אבהו: ״שבועה שלא אוכל ככר זו״, ״שבועה שלא אוכלנה״, ״שבועה שלא אוכלנה״, ואכלה אינו חייב אלא אחת. וזוהי שבועת ביטוי, שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. זוהי למעוטי מאי? לאו למעוטי ״אכלתי״ ולא ״אכלתי״, דלא לקי?
9לא, זו היא דעל שגגתה מייתי קרבן, אבל ״אכלתי״ ולא אכלתי לא מייתי קרבן. ומני? רבי ישמעאל היא, דאמר: אינו חייב אלא על העתיד לבא, אבל מילקא לקי.
10אימא סיפא: זוהי שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור. ״זוהי״ למעוטי מאי? לאו למעוטי ״אכלתי״ ולא אכלתי, דלא לקי?
11לא, זוהי דעל שגגתה פטור מקרבן, אבל ״אכלתי״ ולא אכלתי מייתי קרבן. ומני? ר"ע היא, דאמר: מביאין קרבן לשעבר.
12והא אמרת רישא רבי ישמעאל! אלא, מדסיפא רבי עקיבא רישא נמי רבי עקיבא, ורישא לאו למעוטי ״אכלתי״ ולא אכלתי״, אלא למעוטי ״אוכל ולא אכל.
13ומאי שנא, משום דקאי בלהבא ממעט להבא, קאי בלהבא ממעט לשעבר?
14ומימר. א"ל רבי יוחנן לתנא: לא תתני ״ומימר״, משום דבדיבורו עשה מעשה.
15המקלל את חבירו בשם. מנלן? א"ר אלעזר, א"ר אושעיא: אמר קרא ״(דברים כח״, נח) ״אם לא תשמר״, וכתיב ״(דברים כח״, נט) ״והפלא ה' את מכותך״. הפלאה זו איני יודע מהו, כשהוא אומר (דברים כה, ב) ״והפילו השופט והכהו לפניו״ הוי אומר: הפלאה זו מלקות.
16אימר: אפילו שבועת אמת? בהדיא כתיב: ״(שמות כב״, י) ״שבועת ה' תהיה בין שניהם״.
17אימר הני מילי לפייס את חבירו, אבל מילקא לילקי? לא מצית אמרת, דהכתיב ״(דברים ו״, יג) ״ובשמו תשבע״.
18ההוא מיבעי ליה לכדרב, דאמר רב גידל אמר רב: מנין שנשבעין לקיים את המצות? שנאמר: ״(תהלים קיט״, קו) ״נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך״. הכתיב ״קרא אחרינא״: (דברים י, כ) ״ובו תדבק ובשמו תשבע״.
19אלא למאי אתא למקלל את חבירו בשם. ואימא למוציא שם שמים לבטלה? מי גרע מקלל את חבירו בשם ממוציא שם שמים לבטלה?
20אנן, הכי קא קשיא לן: אימא מוציא שם שמים לבטלה תיסגי ליה במלקות, אבל מקלל חבירו בשם, כיון דקעביד תרתי, דקא מפיק שם שמים לבטלה וקמצער ליה לחבריה לא תיסגי ליה במלקות!
תוספות
שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת - ודוקא נקט שבועה שלא אוכל תחילה דאי אמר שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכל חייב שתים דשלא אוכלנה משמע כולה וכי הדר אמר שבועה שלא אוכל משמע כלל ובשבועות (דף כז:) מפרש אמאי תנא שלא אוכלנה שני פעמים:
ומאי שנא - פרש"י מאי שנא דממעט אוכל ולא אכל מקרבן וקמרבי אכלתי ולא אכלתי מסיפא דחייב בקרבן ולא נהירא דאי אמר למעוטי אוכל ולא אכל לא קשיא מידי אבל אי אמר איפכא אז תיקשה לך ור"י פירש ומאי שנא דמפרש לה כרבי עקיבא לוקמא כר' ישמעאל ורישא למעוטי אכלתי ולא אכלתי מקרבן וסיפא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות ומשני קאי בלהבא כו':
ומקלל חבירו בשם מנלן - אם לא תשמור לעשות והפלא ואזהרתיה מהכא לא תקלל חרש אי נמי מהאי קרא גופיה:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רש"ש
גמרא ריו"ח ורשב"ל אמרי אינו לוקה - כצ"ל:
שם אימר הנ"מ לפייס א"ח אבל מילקא כו' - וכל הענין. לכאורה למאי דמסקינן חד ובשמו תשבע אתא לשבועת אמת דהיינו שבועת השומרין וכדומה. וחד לקיים את המצוה. והנה בריש המקרא דובשמו תשבע בתרוויהון כתיב את ה' אלהיך תירא כו' ואמרינן במ"ר ר"פ מטות וכן בתנחומא שם והביאם רש"י בפיה"ת על הנך קראי "אם יש בך כל המדות האלו אתה רשאי להשבע כו'". וא"כ קשה הא דלא פסלינן שבועות פ"ז אלא החשוד עה"ש. ומצאתי להרמב"ן בפיה"ת בפ' ואתחנן שהעתיק הגמרא שלפנינו בגירסא אחרת. ובשמו תשבע דא"ר ל"ל אא"ע לשבועת הדיינין דנ"ל משבועת ה' תהיה בין שניהם תנ"ע לשבועה דעלמא דשריין ואא"ע לשבועה דמצוה דנ"ל מן ובו תדבק תנ"ע לשבועה דחול. וכן הביא הילקוט שם. והשתא לפי גירסא זו א"ש דלא בעינן כל התנאים הללו אלא לשבועה דמצוה או דחול אבל לשבועת הדיינין דקי"ל מן שבועת ה' כו' לא בעינן התנאים האלו. אמנם לכאורה גי' זו תמוה דמאי קאמר אא"ע לשבועת הדיינין דנ"ל כו' הא משם לא מוכח דשריא כדפריך אימר הנ"מ לפייס א"ח כו'. אבל לגירסת הילקוט א"ש דכן איתא שם אבל אשבועה אפילו מילקא לילקי. ויל"פ דהכי פריך אימר הנ"מ (דשריא שבועת אמת) לפייס א"ח (היכא דבאה לפייס כגון שבועת הדיינין) אבל אשבועה (דעלמא אפילו על אמת) אפילו מילקא לילקי כו'. שוב ראיתי להרמב"ן בס' המצות מ"ע ז' שפירש כן כמש"כ. ובגירסת הילקוט שהבאתי מיושב היטב פירוש זה מכל הגמגומים שכ"ע במג"א שם. וראיתי במג"א שם עוד שגגה שכ' שהילקוט הביא שתי הגירסאות. ול"ד דע"ש שלא הביא רק גירסא זו הנכונה שהבאתי בשם הרמב"ן בפיה"ת. אלא דבזה הביא ב' נוסחאות או דילפינן מדכתיב ובשמו תשבע ב"פ. או מן ובשמו תשבע ומן ובו תדבק כגירסת הרמב"ן שם:
רש"י ד"ה וזו היא שבועת ביטוי - אבל שבועת העדות כו' מביא כו' אשם. אינו מדוייק דשבועת העדות היא ג"כ בעולה ויורד:
רש"י ד"ה ומאי שנא - דממעט אוכל ולא אכל מקרבן. וכ"ה בתוספות. ותמוה דבזה ליכא פלוגתא דלכ"ע חייב בקרבן וזהו להיטיב דכתיב בקרא. וכוונת הגמרא בלמעוטי אוכל ולא אכל היינו ממלקות. וכן איתא בשבועות שם להדיא בגמרא וצע"ג:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳
מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־502 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: תמורה דף ג׳ ע״ב
פתיחה בקורא