מסכת תמורה דף ג׳ עמוד ב׳

אין מנקין אותו — דכתיב כי לא ינקה ה':

נקיות כלל — דאין מלקין אותו בית דין שלמטה:

אשכחן שבועת שוא — דכתיב (שמות כ׳:ז׳) אשר ישא את שמו לשוא והיינו שבועת שוא כגון נשבע לשנות את הידוע לאדם:

שבועת שקר — מפרש לקמן היכי דמי:

מנלן — דלקי עלה:

מעשה עבד — ובדין הוא דלילקי שהרי אכל ועשה מעשה:

ולא אכל — דלאו היינו מעשה:

וכי האי גוונא מי לקי — בתמיה:

משום דהויא התראת ספק — דאי אתרו ביה הזהר בך שתאכל הככר שנשבעת עליה יכול לומר אין לי בית מיחוש בהתראה זו דאכתי יש לי שהות וכן כל היום כולו ואפי' כי עבר היום יכול לומר שוכח הייתי ולא נזכרתי לא בשבועה ולא בהתראה ואינו לוקה:

תהא באכלתי ולא אכלתי — כלומר תהא שבועת שקר בנשבע שלא אכל ואכל או שאכל ולא אכל דהכא ליכא שום מעשה דהא לשעבר נשבע:

ומאי שנא אכלתי ולא אכלתי — כלומר מאי איריא דקא ממעט אוכל ולא אכל ממלקות טפי מאכלתי ולא אכלתי הא בתרוייהו ליכא שום מעשה:

שבועת שקר דומיא דשבועת שוא — כדמפקא לעיל לשוא לשוא שתי פעמים:

מה שבועת שוא שהיא לשעבר — דכי נשבע על עמוד של אבן שהוא של כסף היינו לשעבר דלשעבר קודם שנשבע הויא אבן כמו שהיא עכשיו ומה שוא לוקה עליה כדאמרי' לעיל בב"ד שלמטה מלקין ומנקין אותו אף שקר לשעבר דהיינו אכלתי ולא אכלתי לאפוקי אוכל ולא אכל שהוא להבא:

שבועה שלא אוכל ככר זו וכו' — דהא נשבע תלת זימני שלא יאכל אותו ככר:

אינו חייב אלא אחת — כדאמרינן בשבועות דאין שבועה חלה על שבועה:

וזו היא שבועת ביטוי — דקאמר קרא לבטא בשפתים להרע או להיטיב וגו' וזו היא שבועת ביטוי שמוציא בשפתיו שלא יאכל אותו ככר אבל לא גזיל מידי לחבריה אבל שבועת העדות ושבועת הפקדון מביא על הזדון כשגגה אשם:

למעוטי מאי — דאין חייבין על זדונה מכות:

לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי — דאע"ג דהויא שבועת ביטוי דלא לקי משום דלהרע או להיטיב כתיב דמשמע להבא פרט לשעבר כגון אכלתי ולא אכלתי ואכתי שבועת שקר היכי דמי:

לא מייתי קרבן — משום דלהרע או להיטיב גבי קרבן קאי אבל ממה נפשך חייב עליה מלקות דומיא דשבועת שוא:

דאמר — [ר"י] במס' שבועות (דף כה.) אינו חייב אלא על העתיד לבא:

זו היא שבועת שוא — סיפא דההיא משנה דלעיל הויא האי זו היא שבועת שוא וכו':

ורישא לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי — דאכלתי ולא אכלתי ודאי חייב על שגגתה קרבן:

ומאי שנא — דממעט אוכל ולא אכל מקרבן וקא מרבי אכלתי ולא אכלתי מסיפא דחייב קרבן: ומשני מסתברא רישא למעוטי אוכל ולא אכל:

דקאי בלהבא — דקתני שבועה שלא אוכלנה וממעט להבא כגון אוכל ולא אכל:

אבל קאי בלהבא וממעט לשעבר — בתמיה. כגון אכלתי ולא אכלתי:

לא תיתני מימר — בכלל שאר לאוין שאין בהן מעשה:

דבדבורו עושה מעשה — שעושה מחולין קדשים:

אם לא תשמור לעשות וגו' — עד ליראה את השם שיתיירא שלא להוציא את השם לבטלה וכן מקלל את חבירו בשם מוציאו לבטלה וכתיב והפלא ה' את מכותך שיטול מכות והיינו מלקות:

אפילו שבועת אמת — דקא מזהר קרא דאפילו שבועת אמת לא ליעבד בשם שמים ואי עביד והפלא ה' את מכותך שיטול מלקות:

בהדיא כתיב — דשרי למיעבד:

לפייס חבירו — שלא יהא תובעו ממון אבל מילקא לילקי הואיל ומביא עצמו לידי שבועה:

ובשמו תשבע — דשבועת אמת שריא למעבד:

לקיים המצוה — כדי שלא יוכל לחזור בו שנאמר נשבעתי ואקיימה וגו' ואהכי איצטריך האי קרא ובשמו תשבע לאשמועינן דנשבע לקיים את המצוה מותר:

הכתיב קרא אחרינא ובשמו תשבע — דתרי קראי כתיבי ובשמו תשבע חד בואתחנן וחד בוהיה עקב חד מיבעי ליה דנשבע לקיים את המצוה ואידך לשבועת אמת:

אלא למאי אתא — האי אם לא תשמור וגו':

למקלל את חבירו בשם — דודאי לקי אע"ג דלא עביד מעשה:

שם שמים לבטלה — אבל מקלל את חבירו בשם לא לקי: ומהדר ליה לאו כל דכן הוא:

דהיכא דקא עביד תרי איסורי לא תיסגי ליה במלקות — ואף על גב דלקה אפילו הכי לא נתכפר עדיין במלקות לחודיה: