ומשני אפטורא קאי — ולא קשיא דרבי יוסי ברבי חנינא אדרבי יוסי בר' חנינא וקאתי ר' יוסי בר' חנינא למימר אף המקדים לקרות שם לתרומה קודם לביכורים הוי לא תעשה שאין בו מעשה ואינו לוקה:
ומאי שנא מימר דלקי — כדקאמרת לעיל חוץ מנשבע ומימר:
אילימא משום דבדיבורו — דקאמר זו תחת זו עושה מעשה דמעיקרא חולין והשתא קדש:
ה"ג מקדים תרומה לבכורים נמי בדיבורו עושה מעשה — שקורא עליה שם ומביאה לקדושת תרומה:
לאו שניתק לעשה — לאו דכתיב (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר עשה דכתיב (במדבר י״ח:כ״ח) מכל מעשרותיכם תרימו ודרשי ליה בעלמא ובהך שמעתא דלקמן (תמורה דף ה:) למעשר שהקדימו בכרי דעבר על לאו דלא תאחר שהקדים מעשר לתרומה ונתקיה ללאוי ממלקות והעמידו בחוזר ומפריש ואע"ג דלא סמכי אהדדי חשיב ליה לאו שניתק לעשה ואהכי לא לקי:
והרי מימר דהוי לאו שניתק לעשה — לאו דכתיב (ויקרא כ״ז:י׳) לא יחליפנו עשה ואם המר ימיר:
תרי לאוי ועשה — לא יחליפנו ולא ימיר ואהכי סופג את הארבעים:
והרי אונס — מאנס בתולה דהכי כתיב בעניינא (דברים כ״ב:י״ט) לא יוכל לשלחה:
וחד עשה — דכתיב (שם) ולו תהיה לאשה:
אם ישראל הוא מחזיר — משום דבעמוד והחזר קאי ואפשר ליה לקיומי תרווייהו עשה ולא תעשה דאפשר בחזרה אבל כהן דלאו בעמוד והחזר קאי משום דאינו נושא גרושתו ודאי לוקה משום לא יוכל לשלחה כל ימיו דלא אתי עשה ועקר לא תעשה לומר שאין לוקין דודאי לוקין וקשיא למאן דאמר דלאו שניתק לעשה אין לוקין:
ה"ג שאני כהנים דטעמא אחרינא נינהו דרבי בהו קרא קדושה — דכתיב אמור אל הכהנים לנפש לא יטמא וכיון דחמיר קדושתייהו החמיר עלייהו טפי מישראל דלילקי אפי' אלאו שניתק לעשה אע"ג דישראל לא לקי: ל"א משני כי פריך והרי מימר שאני התם דאהכי לוקה משום דהוי מימר לאו ששוה בכל דכולי עלמא אסירי להמיר ופריך והרי אונס כו' דהשתא לא הוי לאו דידיה דלא יוכל לשלחה שוה בכל אלא בישראל שאם ישראל גרשה והדר מצי לקיומי ללאו אבל כהן שגירש אינו מחזיר ולא אפשר לקיומי ללאו ואפילו הכי לקי כהן דקתני לוקה ואינו מחזיר ואמאי נימא כיון דריע לאו דידיה דלא שוה בכל לא לילקי הך כהן דליעקריה הך עשה דאלים כולי האי דשוה בכל ומשני כהנים טעמא אחרינא נינהו ואהכי נחמיר בהן דלילקי אע"ג דלא הוי לאו ששוה בכל אבל גבי ישראל דלאו ועשה שוה בכל כלומר בכולהו ישראל דכולן קיימי בעמוד והחזר הלכך לא לקי דהוי לאו שניתק לעשה:
ליתן עשה — והנותר ממנו אחר לא תעשה והוי לאו שניתק לעשה:
לאו שאין בו מעשה — דכשהוא מותירו לא קעביד שום מעשה:
ורבי יעקב — דאמר לא מן השם הוא זה כו' האי והנותר ממנו מאי עביד ליה הואיל ולא איבעי ליה לדידיה ללאו הניתק לעשה:
לכדתנן — במסכת פסחים בפ' כיצד צולין (פסחים דף פג.):
ישרפו בט"ז — ולא בט"ו דיו"ט הוי ואין שורפין קדשים ביו"ט:
מה טעם אמר קרא והנותר ממנו וגו' בקר שני — דהיינו ט"ז דהכי משמע קרא ולא תותירו ממנו עד בקר דהיינו עד בקר של ט"ו ואי נותר ממנו עד אידך בקר באש תשרופו דהיינו יום ט"ז שהוא חולו של מועד:
לא תעביד — לא תעשה:
מהני — דמה שעשה עשוי הואיל ולקי:
לא מהני — כדמפרש לקמן:
הכי גרסינן והאי דלקי דעבר כו':
