מסכת ברכות דף ו׳ עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Berakhot 6a, Chapter 1 MeEimatai
רש"י
לוא הקשבת - לשון המתנה היא:
למצותי - בשביל מצותי אשר צויתי לגמול חסד:
לראות - כל השדים העומדים לפניו:
כי כסלא לאוגיא - כשורת חפירה המקפת האוגיא שעושין תחת הגפנים כמו ששנינו (מ"ק דף ב) אין עושין אוגיות לגפנים לאסוף שם מים להשקות הגפן. כסלא הוא תלם של מענה המקפת סביב סביב את תל האוגיא והגפן נטוע בתל ובריש נדרים (דף ו ב) הדין אוגיא להוי פאה:
האי דוחקא דהוי בכלה - פעמים שבני אדם יושבים רווחים ביום השבת שבאין לשמוע דרשה ודומה להם כיושבים דחוקים:
הני ברכי דשלהי - ברכים עייפים:
מאני דרבנן דבלו - בגדי התלמידים שבלים מהר והם אינם בני מלאכה שיבלו בגדיהם:
מחופיא דידהו - באין המזיקים ויושבין אצלם ומתחככים בהם. חופיא לשון חופף ומפספס (שבת דף נ) פריי"ר בלע"ז:
שלייתא דשונרתא - שליית הולד של חתול נקבה:
בוכרתא - הבכורה לאמה:
בת בוכרתא - ואף אמה היתה בכורה:
ולימלי עיניה מניה - ישים ממנה מעט בעיניו. כל לשון נתינה בעין קורהו בלשון גמרא לשון מלוי לפי שבדבר מועט הוא מלא:
גובתא דפרזלא - קנה חלול של ברזל:
ולחתמיה - לקנה:
בגושפנקא דפרזלא - בחותם של ברזל דבמידי דצייר וחתים לית להו רשותא כדאמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין (דף קה ב):
במקום רנה - בבהכ"נ ששם אומרים הצבור שירות ותשבחות בנעימת קול ערב:
בעדת אל - בבית מועד שלו:
ומנין לעשרה וכו' - עדה קרויה בעשרה שנא' עד מתי לעדה הרעה הזאת (במדבר י״ד:כ״ז) יצאו כלב ויהושע:
בקרב אלהים ישפוט - ואין בית דין קרוים אלהים אלא בג' בפ"ק דסנהדרין (דף ג ב ):
ויקשב ה' - ממתין להם שם:
אשר אזכיר את שמי - אשר יזכר שמי על מצותי ודברי:
אבא אליך - לשון יחיד הוא:
מכתבן מלייהו - כדכתיב ויכתב ספר זכרון לפניו (סיפא דקרא):
קדמה שכינה ואתיא - קודם שיהיו כל העשרה:
נצב בעדת אל - מעיקרא משמע:
עד דיתבי - כדכתיב ישפוט בשעת המשפט:
עוז לעמו - ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתיב וראו וגו' ויראו ממך:
מה כתיב בהו - בשלמא בתפילין דידן כתיב שמע (דברים ו) והיה אם שמוע (שם יא) קדש לי כל בכור (שמות י״ג:ב׳) והיה כי יביאך (שם) פרשיות שנצטוו בהם לשום זכרון מצותיו של הקב"ה אות וזכרון להם לישראל אלא בדידיה מאי כתיב בהו:
האמרת - לשון חשיבות ושבח כמו יתאמרו כל פועלי און (תהילים צ״ד:ד׳) ישתבחו:
בשאר בתי מאי - שהרי ארבעה בתים הם:
1אמר ר' יוסי ברבי חנינא: זוכה לברכות הללו, שנאמר: ״(ישעיהו מח״, יח) ״לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים. ויהי כחול זרעך וצאצאי מעיך״ וגו'.
ברייתא
2תניא, אבא בנימין אומר: אלמלי נתנה רשות לעין לראות אין כל בריה יכולה לעמוד מפני המזיקין.
3אמר אביי: אינהו נפישי מינן, וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא.
4אמר רב הונא: כל חד וחד מינן, אלפא משמאליה ורבבתא מימיניה.
5אמר רבא: האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי. הני ברכי דשלהי מנייהו. הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו. הני כרעי דמנקפן מנייהו.
6האי מאן דבעי למידע להו לייתי קיטמא נהילא, ונהדר אפורייה, ובצפרא חזי כי כרעי דתרנגולא. האי מאן דבעי למחזינהו, ליתי שלייתא דשונרתא אוכמתא בת אוכמתא בוכרתא בת בוכרתא, ולקליה בנורא, ולשחקיה, ולימלי עיניה מניה, וחזי להו. ולשדייה בגובתא דפרזלא, ולחתמי' בגושפנקא דפרזלא, דילמא גנבי מניה, ולחתום פומיה, כי היכי דלא ליתזק. רב ביבי בר אביי עבד הכי, חזא ואתזק, בעו רבנן רחמי עליה, ואתסי.
ברייתא
7תניא, אבא בנימין אומר: אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: ״(מלכים א ח״, כח) לשמוע אל הרנה ואל התפלה. במקום רנה שם תהא תפלה.
8אמר רבין בר רב אדא, א"ר יצחק: מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר: ״(תהלים פב״, א) ״אלהים נצב בעדת אל״.
9ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר: ״אלהים נצב בעדת אל״.
10ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם, שנאמר: ״(תהלים פב״, א) בקרב אלהים ישפוט׃
11ומנין לשנים שיושבים ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר: ״(מלאכי ג״, טז) ״אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה'״ וגו'.
12מאי (מלאכי ג, טז) ולחושבי שמו? אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס, ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה.
13ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר: ״(שמות כ״, כד) ״בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך״.
14וכי מאחר דאפילו חד, תרי מבעיא?! תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות, חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות.
15וכי מאחר דאפי' תרי, תלתא מבעיא?! מהו דתימא: דינא שלמא בעלמא הוא, ולא אתיא שכינה, קמ"ל דדינא נמי היינו תורה.
16וכי מאחר דאפי' תלתא, עשרה מבעיא?! עשרה קדמה שכינה ואתיא. תלתא עד דיתבי.
17א"ר אבין בר רב אדא, א"ר יצחק: מנין שהקב"ה מניח תפילין שנאמר: ״(ישעיהו סב״, ח) נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו׃
18״בימינו״ זו תורה, שנאמר: ״(דברים לג״, ב) ״מימינו אש דת למו״, ״ובזרוע עוזו אלו תפילין, שנאמר: ״(תהלים כט״, יא) ״ה' עוז לעמו יתן׃
19ומנין שהתפילין עוז הם לישראל דכתי' (דברים כח, י) ״וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך״. ותניא, ר' אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש.
20א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? א"ל (דברי הימים א יז, כא) ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״.
21ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל? אין, דכתיב: ״(דברים כו״, יז) ״את ה' האמרת היום״. (וכתיב): ״וה' האמירך היום״, אמר להם הקב"ה לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.
22אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר: ״(דברים ו״, ד) ״שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד״, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם״, שנאמר ״ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ״.
23אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי?
24א"ל (דברים ד, ז) ״כי מי גוי גדול״, ״ומי גוי גדול״, (דברים לג, כט) ״אשריך ישראל״, (דברים ד, לד) ״או הנסה אלהים״, (דברים כו, יט)ולתתך עליון.
25אי הכי, נפישי להו טובי בתי? אלא: ״כי מי גוי גדול״ ״ומי גוי גדול״ דדמיין להדדי בחד ביתא, ״אשריך ישראל״ ״ומי כעמך ישראל״ בחד ביתא, ״או הנסה אלהים״ בחד ביתא, ״ולתתך עליון״ בחד ביתא.
תוספות
כי כסלא לאוגיא - - כעין תלמים המקיפין את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים (דף ו:) הדין אוגיא להוי פאה:
חד לא מכתבן מליה בספר הזכרונות - כלומר עם אחרים אבל בספר לבדו נכתבין כדאמרינן וכל מעשיך בספר נכתבין (אבות פרק ב) כ"ש מדה טובה:
אלו תפילין שבראש - לפי שיש בהן רוב שם של שדי שהשי"ן כתובה בקמט שבבתים והדלי"ת ברצועות. ותימא משבת פרק במה מדליקין (שבת דף כח ב) דקאמר מן המותר בפיך ולא מפיק רצועות מתורת ה' בפיך. ועוד דבפ' בתרא דמגילה (דף כו ב) קרי לרצועות תשמישי קדושה בעלמא. אלא י"ל אלו תפילין שבראש לפי שהן בגבהו של ראש ונראין דשייך בהו וראו אבל תפילין של יד מכוסין דכתיב (שמות י״ג:ט׳) לך לאות על ידך ולא לאחרים לאות:
מי כעמך ישראל - זה שיסד הפייטן (ביום א' דפסח) טוטפת כלילו גדלי:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רשב"א
ולענין מה שאמרו - הקב"ה מניח תפילין. פירש רב האי גאון ז"ל, זה לשונו: הכי פירשו רבנן, שהראה הקב"ה למשה קשר של תפילין והנחת תפילין ולימדו במראית העין, כדרך שלמדו מעשה המשכן, שנאמר (שמות כה, ט) ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, (ככל) אשר אתה מראה בהר (שמות כה, מ). וכן לענין מה שאמרו (ראש השנה יז, ב) שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור שיורד לפני התיבה ולימד את משה בפרשת ויעבור ה' על פניו ויקרא, וכן הוא אומר (שם לג, יט) אני אעביר כל טובי על פניך וגו', ועל אותה שעה אמרו, מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל, והלא בתורה פירש כי כן אמר ה' אל רחום וחנון, וקאמר משה אתה הראתנו לומר שלש עשרה מדות שנאמר (במדבר יד, יז) כאשר דברת לאמר. וכן אמרו לקמן (ברכות ז, א) יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי ללמדנו לומר יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך. עד כאן לשון רב האי גאון ז"ל. ומיהו מאי דקאמרי תפילי דקודשא בריך הוא מאי כתיב בהו, קשיא טובא לפירוש זה בעיני. ויש לשאר החכמים ענין אחר נעלם בזה, והאלהים יראנו איזה הדרך ישכון אור.
מסכת ברכות דף ו׳ עמוד א׳
מסכת ברכות דף ו׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 25 קטעים ממוספרים, כ־567 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: ברכות דף ו׳ ע״א
פתיחה בקורא