דף ביאור
מסכת סוכה דף נ״ב עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת סוכה דף נ״ב עמוד א׳
מסכת סוכה דף נ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־526 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
וספדה הארץ בנבואת זכריה ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג וכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד שאפי' בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים:
שעסוקין בהספד באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר שהקב"ה שוחטו כו' אמרה תורה כו':
כאן שעסוקין בשמחה וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה"ר שולט עכשיו לא כל שכן:
והביטו אלי את אשר דקרו יסתכלו בהרוג שלפניהם:
וספדו עליו כמספד על היחיד כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת:
צדיקים בוכים שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם:
כי יפלא בעיני וגו' סיפיה דקרא גם בעיני יפלא:
של בוכיא עכביש שקורין איריני"א:
ועוד 18 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Sukkah 52a · Sefaria
רבנו חננאל
אמר רב יוסף קרא אשכח ודרש וספדה הארץ משפחות וגו' אמר רב יצר הרע בתחלה דומה לחוט של כוביא. פי' הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת ועליו הערב כרוך נקרא בוכיא ובסוף דומה לחוט העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וגו'. ז' שמות נקרא יצה"ר. הקב"ה קראו רע שנא' כי יצר לב האדם רע מנעוריו. משה קראו ערל שנאמר ונמלתם את בשר ערלתכם. דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא. שלמה קראו שונא שנאמר אם רעב שונאך וגו'. ישעיה קראו מכשול שנאמר הרימו מכשול וגו'. יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן. יואל קראו צפוני שנאמר את הצפוני ארחיק מעליכם וגו'. וגם זה יצה"ר הצפון בלבו של אדם ארחיק מעליכם שהוא החריב המקדש ראשון והשני ומניח האומות ומתגרה בישראל ובתלמידי חכמים יותר מכולם.
Rabbeinu Chananel on Sukkah 52a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
תוס' בד"ה וכיון שהגיע כו' ורב כהן צדק אמר כו' עכ"ל עיין בזה בב"י בטור א"ח סימן קכ"ד:
Chidushei Halachot on Sukkah 52a · Sefaria
גליון הש"ס
גמרא יצה"ר בתחילה דומה עי' מדרש רבה בראשית פכ"ב:
שם שנאמר והסרתי וכן בסמוך (ע"ב) ואידך והסרתי וכו' וכן ברכות דף לב ע"א בכולהו מייתי הך קרא ולא ידעתי אמאי לא מייתי ממוקדם יחזקאל יא יט והסירותי לב האבן מבשרם ונתתי להם לב בשר:
Gilyon HaShas on Sukkah 52a · Sefaria
בן יהוידע
וּמַה לֶּעָתִיד לָבוֹא, שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד, וְאֵין יֵצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶם, אָמְרָה תּוֹרָה: נָשִׁים לְבַד וַאֲנָשִׁים לְבַד, עַכְשָׁיו שֶׁעוֹסְקִין בְּשִׂמְחָה, וְיֵצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! נראה לי בס"ד נקיט תרי מילי כנגד שני מיני יצר הרע האחד מצד החומר המוטבע באדם מעת הלידה וזה ודאי יתבטל על ידי אנינות וזכרון המיתה והשני יצר הרע הנקרא מַלְאָךְ רַע שנמשך ובא מצד הקליפה וזה לא יתבטל על ידי אנינות וזכרון המיתה ועל זה אמרו רז"ל בקידושין (קידושין פ:) 'מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו' (איכה ג, לט) אפילו בשעת אנינות יצרו של אדם מתגבר עליו, וכאותה מעשה שהביאו התוספות שם, אך לעתיד בביטול הקליפות גם זה היצר הרע יתבטל. ועל זה אמרו רז"ל שהיצר הרע נשחט לעתיד. וזהו שאמר וּמַה לֶּעָתִיד לָבוֹא שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּהֶסְפֵּד, ואז ודאי יצר הרע הנעשה מכח החומר העכור שבאדם יתבטל באנינות והספד ועוד נמי אֵין יֵצֶר הָרַע שנמשך מן הקליפה מִתְגָּרֶה בָּהֶם מאחר דהקליפה בטלה שיבש מקורו אָמְרָה תּוֹרָה: נָשִׁים לְבַד וַאֲנָשִׁים לְבַד, עַכְשָׁיו שֶׁעוֹסְקִין בְּשִׂמְחָה, שהיצר הרע הנעשה מן החומר מתגבר ומוסיף ועוד יֵצֶר הָרַע השני שהוא מן הקליפה מִתְגָּרֶה בָּהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג נראה לי בס"ד לכך כתיב (זכריה יב, י) 'וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ' דידוע מה שכתב הרב מגלה עמוקות ז"ל בצורת אות א' דהיו"ד העליונה רומזת למשיח בן דוד ויו"ד התחתונה למשיח בן יוסף וזהו שנאמר 'וְהִבִּיטוּ אֵלַי' קרי ביה אל יו"ד 'אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ' את א' שר דקרו כי הוא נקרא שר וגדול בישראל לגבי משיח בן דוד.
צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, רְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה נראה לי בס"ד טעם לזה כי הצדיקים הם באחדות ונחשבים כולם חלק אחד לכן יצטרפו כוחות היצר של כולם ביחד ויהיו נראין לכל אחד ואחד כהר כי זה הוא שיעור של כולם, אך הרשעים נפרדין ובפירוד קיימי לכן כל אחד נדמה לו כח היצר שלו דוקא. או יובן הצדיקים משברים כל יום כוחו של יצר הרע ובא להם כל יום כח חדש וכמו שאמרו (קידושין ל:) 'יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום' ולכן יצטרפו כל הכוחות של כל יום לפניהם ויהיו כהר, אך הרשעים אין משברים כח יצר הרע הבא להם ביום ראשון כדי שיבא להם יצר הרע חדש לכן נדמה להם כח הראשון בלבד שהוא שיעור קטן כחוט השערה. או יובן בס"ד על פי מה שאמרו הראשונים ז"ל על פסוק (עמוס ד, יג) 'יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ' שיש חוטא בדיבור באומרו רוח הוא ואין בו ממש וזה ראוי שילמוד מוסר מההרים הגבוהים שבראם הקב"ה בעולם בשביל הרוח הקשה שלא יחריב העולם כי לולי ההרים היה חוזק שלו בא על בתי הישוב ומחריבם, אך עתה יפגע בהרים הגבוהים תחלה ויחלש כוחו, ולזה אמר יוֹצֵר הָרִים בשביל שֶׁבּוֹרֵא רוּחַ ולכן מַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ, שאינו יכול להנצל באומרו רוח אין בו ממש דהא קא חזו דרוח יש בו ממש ומחריב העולם דלכך הוצרכו ההרים הגבוהים להיות בעולם בשביל לשמור העולם מנזקין של הרוח עד כאן דבריהם. והנה ידוע כי ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור ולכן הצדיקים ששמרו ברית הלשון גם כן בשביל שלמדו מוסר מן ההרים לכך יצר הרע נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, אך הרשעים מלבד שחטאו בברית הלשון עוד חטאו בברית המעור שכנגדו שפגעו בעריות שעשו שתי פתילות בנר אחד ולא למדו מוסר לזה מן השערות שבראש האדם שברא הקב"ה לכל שער אחד גומא אחת שאם היו שתי שערות בגומא אחת נזוק מאור עיניו של אדם, ולכן הם שלא למדו מוסר מן השער ועשו ב' פתילות בנר אחד בחטאם בברית המעור לכן נִדְמֶה לָהֶם יֵּצֶר הָרַע כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה לומר להם למה לא לקחתם מוסר מן השער לשבר יצר הרע זה שהחטיא אתכם בברית המעור?! ועוד נראה לי בס"ד הטעם שנדמה לצדיקים כהר כי הצדיקים היו רואין בעיניהם מעשה העבירה כהר תבור ולכן היו מזדעזעים ופורשים ממנה לכך היצר הרע נִדְמֶה לָהֶם לעתיד כְּהַר גָּבוֹהַּ, אך הרשעים היו רואין בעיניהם מעשה העבירה לדבר קטן וקל מאד ולכך עברו עבירה לכך היצר הרע נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה כערך העבירה שהיה נראה בעיניהם. ובאופן אחר נראה לי בס"ד, כי היצר הרע מוכרח שיש בו חלק טוב כי אי אפשר להתקיים הקליפה ברע בלבד ולכן מבקשים בבקשה המתוקנת מרבינו הרש"ש ז"ל 'הַפְרֵד נָא מֵעָלֵינוּ צַד הָרַע שֶׁבְּיֵצֶר הָרַע' מכלל דאית ביה צד טוב, והצדיקים משתמשין ביצר הרע בחלק הטוב שבו בלבד לצורך עונה ופריה ורביה ואכילה ושתיה ההכרחית ועונג שבת ויום טוב ואין משתמשים בכולו דהיינו בחלק הרע שבו גם כן אבל הרשעים משתמשין בכולו גם ברע שבו, והנה יֵצֶר [300] גימטריא ש' ועם אותיות הָרַע הרי צירוף 'שַּׂעֲרָה' לכן לרשעים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה כי הם נשתמשו בשערה כולה אך הצדיקים לא נשתמשו בכל השערה שרומזת על יצר הרע כי אותיות 'עש' דשערה רומזים על חלק הרע עש יאכלם ונשאר אותיות 'הר' רומזים לחלק הטוב לכך נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר שהוא אותיות הר מן שערה הרומזת לכללות היצר הרע כולו. או יובן בס"ד דכתבו חכמי המוסר ז"ל שהאדם צריך לראות עצמו בעולם הזה כספינה ההולכת בים שהיא עומדת תמיד בסכנה וגלי הים יסובבוה תמיד כן האדם הוא עומד בסכנת היצר הרע בעולם הזה ותמיד סובבין אותו כוחות היצר הרע שהם גלים הבאים להטביע הספינה. ובזה פרשתי בס"ד הטעם שהאדם נקרא 'גֶּבֶר' שהוא מספר 'סְפִינָה' [205] שצריך לראות עצמו תמיד כספינה המהלכת בים שצריך לשים לב על שמירתה בכל רגע, ולכן הצדיקים שהיו רואין עצמן תמיד כמו ספינה בים שלא היה יכול היצר הרע להכשילם, על כן ידמה להם היצר הרע לעתיד כְּ'הַר' [205] שהוא מספר סְפִינָה, אך הרשעים שעשו רשע בעולם הזה שדבקו בה ולא שבו ולא זזו ממנה ולכך היתה עבירה גוררת עבירה כי העון שעשו נעשה רשעה לשון נקבה שדרכה להתעבר ולהוליד בנים כן הם היתה עבירה גוררת עבירה ועושה כמה תולדות שלא היתה בסוג רשע שהוא לשון זכר שאינו מוליד אלא היתה בסוג רשעה שהוא לשון נקבה לכך נִדְמֶה לָהֶם היצר הרע לעתיד כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, כי 'שַּׂעֲרָה' בהפוך אתוון 'רִשְׁעָה' שהיא לשון נקבה שדרכה להתעבר ולהוליד. ועוד נראה לי בס"ד דאמרו רז"ל (ויקרא רבה לה, ב) 'הככר והמקל ירדו מוכרכין מן השמים אם זכו הרי ככר לאכול ואם לא זכו מקל לרדות', ופרשנו ככר רומז לכח היצר הטוב שהוא מחיה את האדם ומקל רומז לכח היצר הרע שהוא רודה ומכה באדם ולכן האבות סוף שמם 'מקל' לרמוז כי הם גברו על יצר הרע ושמו אותו תחת רגלם. והנה תרגום של 'מַּקֵּל' הוא 'חֻטְרָא' כמו שנאמר (במדבר כב, כז) 'וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל' ותרגם אונקלוס 'בְּחֻטְרָא' ואף על פי דכתיב חוטרא באל"ף יש לדרוש חוטרה בה"א כי במבטא הם אחד וכהאי גוונא כתב רבינו מהרש"ו [מורנו הרב רבי שמואל ויטאל] ז"ל בספר הכונות במאמר ציקי קדרה דחשיב לה קדרה בה"א יעוין שם. ונמצא חוטרה בה"א שהוא רומז ליצר הרע יש באותיות אלו חוט ואותיות הר והנה חוט רומז לכח הרע שבו שעל ידו נעשה חטא וחוט לשון חטא הוא אבל אותיות הר רומז לחלק הטוב שבו שהוא מרומם ועליון וגבוה, ולכן לצדיקים שנשתמשו בחלק הטוב שבו נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ ולרשעים שנשתמשו בחלק הרע שבו נדמה להם כְּחוּט שרומז לחלק הרע שבו.
וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, ו) "כִּי יִפָּלֵא בְעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא ". הנה נודע כי פליאה זו שיתפלא הקב"ה עושה אותה לעיני הצדיקים כדי להטיב לבם שיחשבו שהם כבשו היצר הרע וכמו שכתב הרב אהל יעקב ז"ל ושאר מפרשים ז"ל וכל זה הוא עושה בחסדו יתברך לעשות שאינו זוכה כזוכה. ובזה יובן בס"ד (שמות כ, ה) 'וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי' תיבת 'לַאֲלָפִים' בהפוך היא 'לַפְּלָאִים' רוצה לומר הפלאים שמראה הקב"ה לעתיד שגם בעיניו יפלא, כל זה עושה בשביל אוהביו ושומרי מצותיו הם הצדיקים שבזה יטב לבם וישמחו בחשבם שהם כבושו היצר הרע.
יֵצֶר הָרַע בִּתְחִלָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל בּוּכְיָא, וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה. נראה לכן תמצא מנהג אנשי עירינו יע"א שקורין היהודים לחוטי עכביש 'חוט השטן' ושורש דבר זה הוא על פי מאמר זה כאן דרבי אסי. ונראה לי בס"ד מה שדימו תחלתו לְבּוּכְיָא שהוא קורי עכביש שאלו נעשים מן הריר של עכביש כי כן יצר הרע תחילתו מתהווה אצל האדם מן דיבור אסור שהוא ריר הפה. או יובן לרמוז שהוא נימוח על ידי הדמעות והבכיה תכף כמו קורי עכביש דנימוחים תכף במים וסופו כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה כי 'עֲבוֹת' בהפוך אתוון 'תּוֹעֵב' וגם הוא למפרע 'תּוֹבֵעַ' כי מראה עצמו מיעץ לאדם באהבתו בו אך באמת הוא תועב אותו כי אחר כך עולה ומקטרג ותובע דין עליו למעלה כי הוא שטן הוא יצר הרע. גם אמר הָעֲגָלָה כי 'עֲגָלָה' בהפוך אתוון 'גְּעָלָהּ' שגועל באדם וגם הוא בהפוך אתוון 'לַעֲגָהּ' שלועג ומשחק בו. נמצא תחלתו דומה לעכביש, ונראה לי בס"ד עַכָּבִישׁ 'עַיִן כַּף בִישׁ' שעושה לעין האדם וכף האדם ביש בעצתו כי כל מעשה תתיחס לכף וכל התחלה של עבירה תהיה מן העינים. והנה זה העכביש בלשון המקרא הוא 'שְׂמָמִית' וחלק שמו לשתים וקרי ביה ש' ממית והיינו כי ש' מספר 'יֵצֶר' שהוא ממית את האדם היא דומה לשממית. ובזה יובן (משלי ל, כח) 'שְׂמָמִית בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ' רוצה לומר שממית זה יצר הרע בְּ'יָדַיִם' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'יד מי' דהתשובה מכונית בשם יד באה מן בחינת מ"י שהיא הבינה שמשם אור תשובה עלאה בה נתפס היצר הרע ונמסר ביד האדם. ובזה יובן דכתיב בישעיה (ישעיה נט, ה) 'בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ' בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי הם כוחות היצר הרע שנקרא צִפְעוֹנִי, בִּקֵּעוּ להוליד אפרוחים רעים ואלה תחילתם היו רכים ודקים שהם כמו קוּרֵי עַכָּבִישׁ הרכים ודקים כך הם יֶאֱרֹגוּ במלאכתם ורק האדם לא נשמר מהם ונפל בידם.
אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּנִי, שְׁאַל מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ, וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ. ידוע שיש הפרש בין משמעות שאלה לבין משמעות בקשה כי בקשה היא על התכלית והיכן נרמזה בכתוב הזה דלא אמר אלא (תהלים ב, ח) 'שְׁאַל מִמֶּנִּי'? ונראה לי בס"ד דנרמזה הבקשה כמו שנאמר (שם) 'וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי אָרֶץ' והיינו סוף אותיות 'אָרֶץ' יש אותיות 'בַּקֵּשׁ' רוצה לומר אני נותן לך רשות על בקשה גם כן ולא על שאלה בלבד. והשיב 'אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא חַיִּים' פירוש אורות המוחין שנקראים חַיִּים. גם חַיִּים 'חי ים' כלומר חיבור יסוד הנקרא חי במלכות הנקראת ים בתמידות דלא פסיק, וידוע כי משיח בן דוד הוא יסוד דלאה ומשיח בן יוסף יסוד דרחל וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בפרשת תצוה, לכן בקש חיים 'חי ים' על בחינתו. ולזה אמר לו הקב"ה כְּבָר הִתְנַבֵּא עָלֶיךָ דָּוִד אָבִיךָ (תהלים כא, ה) 'חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לּוֹ' תיבת לּוֹ עולה לֵאָה [36] כי לאה אינה במקום המיתה וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל אם כן יש לך חַיִּים בלאו הכי גם לּוֹ היסוד שכלול מן ששה קצות וששה פעמים ששה עולה 'לּוֹ'.
שֶׁבַע שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לַיֵּצֶר הָרַע נראה לי בס"ד בזה הכתוב (משלי כד, טז) 'שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם' אם יפול ביד היצר הרע שיש לו שבע שמות לא יעזבנו הקב"ה בידו אלא וקם. ונרמז באות וא"ו על תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים כמנין וא"ו והיא תבלין ליצר הרע וזה וָקָם 'וא"ו קָם' רוצה לומר על ידי התורה נעשה קימה לצדיק. נמצא לפי זה שמות היצר הרע הכתובים בתורה הם שנים שהם שם 'רַע' שקראו הקב"ה ושם 'עָרֵל' שקראו משה רבינו ע"ה. ונראה לי כי לכן תמצא עיקר שמו השגור בפי הכל הוא שם יֵצֶר הָרַע כי 'יֵצֶר' גימטריא 'עָרֵל' [300] והוא שם שקראו משה רבינו ע"ה ו'רַע' הוא שם שקראו הקב"ה ונמצא ראשי תיבות כל שמותיו הם מספר 'רע מת' [רַע, עָרֵל, טָמֵא, שׂוֹנֵא, מִכְשׁוֹל, אֶבֶן, צְפוֹנִי =710 ] שסופו חלק רע שבו יהיה מת שיתבטל לגמרי ועם שבעה כוללים של ראשי תיבות שמותיו הם מספר 'נחש שטן' [717] בדקדוק.
מֹשֶׁה קְרָאוֹ 'עָרֵל '. נראה לי בס"ד בזמן שקראו הקב"ה 'רַע' לא היה אדם מצווה עדיין בעסק התורה כי לא נצטוה ונתחייב אלא בשבע מצות ואם כן יצר הרע של ביטול תורה לא היה עדיין בעולם דאף על גב דאדם הראשון היה עוסק בתורה לא היה מצווה בזה, אך כשקבל משה רבינו ע"ה תורה מסיני נצטוו ישראל בעסק התורה ואז נעשה יצר הרע של ביטול תורה להחטיא את האדם שלא יעסוק בתורה וידוע כי עסק התורה הוא רמוז באות למ"ד לכן כשראה משה רבינו ע"ה שנעשה יצר הרע לביטול תורה הוסיף אות ל' על שם רַע שהיה ליצר הרע מתחלה וקראו 'עָרֵל '. ומה שקראו דוד המלך ע"ה בשם 'טָמֵא ', נראה לי בס"ד כי עיקר הכורת שמכרית היצר הרע הוא הזמירות ולכן קודם נָחָשׁ יש אותיות זֶמֶר, ובזה פרשתי בס"ד מה שאמר הקב"ה לנחש (בראשית ג, טו) 'וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ' כלומר בראש שמך שהוא זֶמֶר שיתגבר עליך בו, 'וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב' אותיות שלך, כי אחר נָחָשׁ יש תס"ט לשון הסטאה שהוא סוטה את האדם, והנה דוד המלך ע"ה קראו 'טָמֵא' כי ראה דמשה רבינו ע"ה קראו 'עָרֵל' ואם תסיר מספר זֶמֶר [247] מן עָרֵל [300] ישאר מספר טָמֵא [50+כללות אותיות=53] שזה החלק לא ימחה בזמר אלא בתורה דמבינה נפקא שיש בה חמשים שערים ובזה מכניע ומבטל הסטרא אחרא שהוא מספר חמישים. אבל שלמה המלך ע"ה קראו 'שׂוֹנֵא' נראה לי כי לקח מספר עָרֵל [300] שקראו משה רבינו ע"ה ומספר טָמֵא [50] שקראו אביו הרי כאן מספר ש"ן והוסיף על זה כללות אותיות 'עָרֵל טָמֵא' שהם ששה הרי כאן שי"ן וא"ו נו"ן והוסיף עוד אחד כללות הכל הרי כאן אותיות 'שׂוֹנֵא' [357]. ובא ישעיה הנביא ע"ה וקראו 'מִכְשׁוֹל' כי לקח 'שון' [356] מן שׂוֹנֵא ועשה מהם אותיות 'כשול' [356] דמכשול ונשאר אות א' דְּשׂוֹנֵא הוסיף עליו מספר זֶבֶל שהוא כינוי ליצר הרע וכינוי לקליפה שנקראת זֶבֶל [39] כמו שאמר מר אדוני אבי ז"ל הרי נעשה אות א' מספר מ' והניח על כשול ונעשה 'מִכְשׁוֹל' [396]. ובא יחזקאל הנביא ע"ה וקראו 'אֶבֶן' דידוע מה שאמר הכתוב (בראשית א, לא) 'וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד' ביום שישי ודרשו רז"ל (בראשית רבה ט, יא) 'טוֹב' זה יצר הטוב, 'מְאֹד' זה יצר הרע, וקשה איך אומר על יצר הרע 'מְאֹד'? אך הכונה הוא על חלק הטוב שביצר הרע כי אי אפשר שלא יהיה בו חלק טוב אשר ממנו נעשית פריה ורביה ששקולה כנגד כל המצות ולזה החלק הטוב שבו קורא אותו מְאֹד שהוא 'טוֹב מְאֹד' וזה החלק הטוב שביצר הרע הוא נקרא גֶּשֶׁם של האדם לכן מספר גֶּשֶׁם [343] הוא מספר 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים' (תהלים קלג, א). והנה יחזקאל הנביא ע"ה ראה שקראו ישעיה הנביא ע"ה מִכְשׁוֹל [396] שהוא מספר שצ"ו הסיר ממנו מספר גֶּשֶׁם [343] שהוא חלק הטוב שבו שהוא 'הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים' ונשאר בו מספר אבן שהוא חלק הרע שבו לכך קראו 'אֶבֶן' [53]. אך יואל הנביא ע"ה קראו 'צְפוֹנִי' כיון על יצר הרע המצפין רוע עצתו שהוא מתחפש בבגדי יצר הטוב שמדבר עם האדם דברים שמראה לו שהוא מיעצו לדבר מצוה אך תחתיהם תעמוד הבהרת שמפילו בזה בעבירה ולזה היצר הרע קראו 'צְפוֹנִי', ולכן על זה היצר הרע הבטיחם הקב"ה (יואל ב, כ) 'וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם' כי יצר הרע הגלוי צריך שהאדם ירחקהו כי 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' (ברכות לג:).
ועוד 5 קטעי פירוש על דף זה.
Ben Yehoyada on Sukkah 52a · Sefaria
תוספות
אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת סוכה, דף נ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־526 מילים ב־13 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 13 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 145 מילים
נפתחת ב״״וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית…״
- קטע 222 מילים
נפתחת ב״הָא הֶסְפֵּידָא מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי…״
- קטע 337 מילים
נפתחת ב״בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף…״
- קטע 472 מילים
נפתחת ב״כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה: לֶעָתִיד לָבֹא, מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ…״
- קטע 523 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַב אַסִּי: יֵצֶר הָרָע בַּתְּחִילָּה דּוֹמֶה…״
- קטע 666 מילים
נפתחת ב״תָּנוּ רַבָּנַן: מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁעָתִיד לְהִגָּלוֹת…״
- קטע 746 מילים
נפתחת ב״דָּרֵשׁ רַבִּי עַוִּירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן…״
- קטע 829 מילים
נפתחת ב״שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ ״שׂוֹנֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ…״
- קטע 948 מילים
נפתחת ב״יְשַׁעְיָה קְרָאוֹ ״מִכְשׁוֹל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹלּוּ סוֹלּוּ פַּנּוּ…״
- קטע 1064 מילים
נפתחת ב״״וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה״ — לִמְקוֹם…״
- קטע 1132 מילים
נפתחת ב״כִּי הָא דְּאַבָּיֵי שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָאָמַר…״
- קטע 1230 מילים
נפתחת ב״אֲמַר אַבָּיֵי: אִי מַאן דְּסָנֵי לִי הֲוָה,…״
- קטע 1312 מילים
נפתחת ב״אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר…״
חכמים הנזכרים בדף
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת סוכה דף נ״ב עמוד א׳ · קטע 10 — “…לַעֲשׂוֹת״ — אָמַר אַבָּיֵי: וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכּוּלָּם.”
לשון המקור
״וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד״. אָמְרוּ: וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁעוֹסְקִין בְּהֶסְפֵּד וְאֵין יֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם — אָמְרָה תּוֹרָה אֲנָשִׁים לְבַד וְנָשִׁים לְבַד. עַכְשָׁיו, שֶׁעֲסוּקִין בְּשִׂמְחָה וְיֵצֶר הָרָע שׁוֹלֵט בָּהֶם — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
הָא הֶסְפֵּידָא מַאי עֲבִידְתֵּיהּ? פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי דּוֹסָא וְרַבָּנַן. חַד אָמַר: עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, וְחַד אָמַר: עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג.
בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר עַל מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר עַל יֵצֶר הָרַע שֶׁנֶּהֱרַג — הַאי הֶסְפֵּידָא בָּעֵי לְמֶעְבַּד? שִׂמְחָה בָּעֵי לְמֶעְבַּד! אַמַּאי בָּכוּ?
כִּדְדָרֵשׁ רַבִּי יְהוּדָה: לֶעָתִיד לָבֹא, מְבִיאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיֵצֶר הָרָע, וְשׁוֹחֲטוֹ בִּפְנֵי הַצַּדִּיקִים וּבִפְנֵי הָרְשָׁעִים. צַדִּיקִים נִדְמֶה לָהֶם כְּהַר גָּבוֹהַּ, וּרְשָׁעִים נִדְמֶה לָהֶם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה. הַלָּלוּ בּוֹכִין וְהַלָּלוּ בּוֹכִין. צַדִּיקִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ הַר גָּבוֹהַּ כָּזֶה! וּרְשָׁעִים בּוֹכִין וְאוֹמְרִים: הֵיאַךְ לֹא יָכוֹלְנוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת חוּט הַשַּׂעֲרָה הַזֶּה! וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תָּמֵהַּ עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת כִּי יִפָּלֵא בְּעֵינֵי שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה בַּיָּמִים הָהֵם גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא״.
אָמַר רַב אַסִּי: יֵצֶר הָרָע בַּתְּחִילָּה דּוֹמֶה לְחוּט שֶׁל בּוּכְיָא, וּלְבַסּוֹף דּוֹמֶה כַּעֲבוֹתוֹת הָעֲגָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה״.
תָּנוּ רַבָּנַן: מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד שֶׁעָתִיד לְהִגָּלוֹת בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שְׁאַל מִמֶּנִּי דָּבָר וְאֶתֵּן לָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲסַפְּרָה אֶל חוֹק וְגוֹ׳ אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ״. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה מָשִׁיחַ בֶּן יוֹסֵף שֶׁנֶּהֱרַג, אוֹמֵר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ אֶלָּא חַיִּים. אוֹמֵר לוֹ: חַיִּים, עַד שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ כְּבָר הִתְנַבֵּא עָלֶיךָ דָּוִד אָבִיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ נָתַתָּה לוֹ וְגוֹ׳״.
דָּרֵשׁ רַבִּי עַוִּירָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: שִׁבְעָה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְיֵצֶר הָרָע. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאוֹ ״רַע״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו״. מֹשֶׁה קְרָאוֹ ״עָרֵל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמַלְתֶּם אֵת עׇרְלַת לְבַבְכֶם״. דָּוִד קְרָאוֹ ״טָמֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים״, מִכְּלָל דְּאִיכָּא טָמֵא.
שְׁלֹמֹה קְרָאוֹ ״שׂוֹנֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם כִּי גֶחָלִים אַתָּה חוֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה׳ יְשַׁלֶּם לָךְ״. אַל תִּקְרֵי ״יְשַׁלֶּם לָךְ״, אֶלָּא ״יַשְׁלִימֶנּוּ לָךְ״.
יְשַׁעְיָה קְרָאוֹ ״מִכְשׁוֹל״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״סוֹלּוּ סוֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי״. יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ ״אֶבֶן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר״. יוֹאֵל קְרָאוֹ ״צְפוֹנִי״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְאֶת הַצְּפוֹנִי אַרְחִיק מֵעֲלֵיכֶם״ — זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁצָּפוּן וְעוֹמֵד בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם.
״וְהִדַּחְתִּיו אֶל אֶרֶץ צִיָּה וּשְׁמָמָה״ — לִמְקוֹם שֶׁאֵין בְּנֵי אָדָם מְצוּיִין לְהִתְגָּרוֹת בָּהֶן. ״אֶת פָּנָיו אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי״ — שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְהֶחְרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. ״וְסוֹפוֹ אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן״ — שֶׁנָּתַן עֵינָיו בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְהֶחְרִיבוֹ, וְהָרַג תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבּוֹ. ״וְעָלָה בׇאְשׁוֹ וְתַעַל צַחֲנָתוֹ״ — שֶׁמַּנִּיחַ אוּמּוֹת הָעוֹלָם, וּמִתְגָּרֶה בְּשׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. ״כִּי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת״ — אָמַר אַבָּיֵי: וּבְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר מִכּוּלָּם.
כִּי הָא דְּאַבָּיֵי שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דְּקָאָמַר לְהַהִיא אִתְּתָא: נַקְדֵּים וְנֵיזִיל בְּאוֹרְחָא. אֲמַר: אֵיזִיל אַפְרְשִׁינְהוּ מֵאִיסּוּרָא. אֲזַל בָּתְרַיְיהוּ תְּלָתָא פַּרְסֵי בְּאַגְמָא. כִּי הֲווֹ פָּרְשִׁי מֵהֲדָדֵי, שַׁמְעִינְהוּ דְּקָא אָמְרִי: אוֹרְחִין רַחִיקָא, וְצַוְותִּין בְּסִימָא.
אֲמַר אַבָּיֵי: אִי מַאן דְּסָנֵי לִי הֲוָה, לָא הֲוָה מָצֵי לְאוֹקוֹמֵי נַפְשֵׁיהּ. אֲזַל תְּלָא נַפְשֵׁיהּ בְּעִיבּוּרָא דְּדָשָׁא וּמִצְטַעֵר. אֲתָא הָהוּא סָבָא, תְּנָא לֵיהּ: כׇּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ — יִצְרוֹ גָּדוֹל הֵימֶנּוּ.
אָמַר רַבִּי יִצְחָק: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״רַק