מסכת ברכות דף ל״ו עמוד א׳

1דכולהו שלקי.

2א"כ הוה ליה אניגרון עיקר ושמן טפל, ותנן, זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה, מברך על העיקר ופוטר את הטפלה!

3הכא במאי עסקינן בחושש בגרונו. דתניא: החושש בגרונו לא יערענו בשמן תחלה בשבת, אבל נותן שמן הרבה לתוך אניגרון ובולע.

4פשיטא! מהו דתימא: כיון דלרפואה קא מכוין לא לבריך עליה כלל, קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה, בעי ברוכי.

5קמחא דחיטי, רב יהודה אמר: ״בורא פרי האדמה״, ורב נחמן אמר: ״שהכל נהיה בדברו״.

6א"ל רבא לרב נחמן: לא תפלוג עליה דרב יהודה, דר' יוחנן ושמואל קיימי כוותיה. דאמר רב יהודה אמר שמואל, וכן א"ר יצחק א"ר יוחנן: שמן זית מברכין עליו ״בורא פרי העץ״. אלמא: אע"ג דאשתני במלתיה קאי. ה"נ אע"ג דאשתני במלתיה קאי.

7מי דמי? התם לית ליה עלויא אחרינא, הכא אית ליה עלויא אחרינא בפת.

8וכי אית ליה עלויא אחרינא לא מברכינן עליה ״בורא פרי האדמה״ אלא ״שהכל״? והא"ר זירא אמר רב מתנא אמר שמואל: אקרא חייא וקמחא דשערי מברכינן עלייהו ״שהכל נהיה בדברו״. מאי לאו דחיטי בורא פרי האדמה!

9לא, דחיטי נמי ״שהכל נהיה בדברו״.

10ולשמעינן דחיטי וכ"ש דשערי!

11אי אשמעינן דחיטי הוה אמינא ה"מ דחיטי, אבל דשערי לא לבריך עליה כלל, קמ"ל׃

12ומי גרע ממלח וזמית, דתנן על המלח ועל הזמית אומר ״שהכל נהיה בדברו״. אצטריך, סד"א מלח וזמית עביד אינש דשדי לפומיה, אבל קמחא דשערי הואיל וקשה לקוקיאני, לא לבריך עליה כלל, קמ"ל כיון דאית ליה הנאה מיניה בעי ברוכי.

13קורא, רב יהודה אמר: ״בורא פרי האדמה״, ושמואל אמר: ״שהכל נהיה בדברו״.

14רב יהודה אמר ״בורא פרי האדמה״, פירא הוא. ושמואל אמר ״שהכל נהיה בדברו״, הואיל וסופו להקשות.

15אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, כוותך מסתברא, דהא צנון סופו להקשות ומברכינן עליה ״בורא פרי האדמה״. ולא היא: צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא, דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא.

16וכל היכא דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי לא מברכינן עליה? והרי צלף, דנטעי אינשי אדעתא דפרחא, ותנן: על מיני נצפה, על העלין ועל התמרות אומר ״בורא פרי האדמה״, ועל האביונות ועל הקפריסין אומר ״בורא פרי העץ״.

17אמר רב נחמן בר יצחק: צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא, דקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא. ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה, הלכתא כותיה דשמואל.

18אמר רב יהודה אמר רב: צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין. למימרא דאביונות פירי וקפריסין לאו פירי? ורמינהו: על מיני נצפה, על העלים ועל התמרות אומר ״בורא פרי האדמה״, ועל האביונות ועל הקפריסין אומר ״בורא פרי העץ״!

19הוא דאמר כר"ע דתנן, רבי אליעזר אומר: צלף מתעשר תמרות ואביונות וקפריסין. ר"ע אומר: אין מתעשר אלא אביונות בלבד, מפני שהוא פרי.

20ונימא: ״הלכה כרבי עקיבא״! אי אמר הלכה כרבי עקיבא, הוה אמינא אפי' בארץ, קמ"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ, אבל בארץ לא.

21ונימא: ״הלכה כרבי עקיבא בחוצה לארץ״, דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אי אמר הכי, הוה אמינא הנ"מ גבי מעשר אילן, דבארץ גופא מדרבנן, אבל גבי ערלה, דבארץ מדאורייתא, אימא בח"ל נמי נגזור, קמ"ל׃

22רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דקא זריק אביונות וקאכיל קפריסין. א"ל מאי דעתך, כר' עקיבא דמיקל? ולעביד מר כב"ש דמקילי טפי! דתנן: צלף, ב"ש אומרים: כלאים בכרם. וב"ה אומרים: אין כלאים בכרם. אלו ואלו מודים שחייב בערלה.

23הא גופא קשיא: אמרת צלף ב"ש אומרים כלאים בכרם, אלמא מין ירק הוא, והדר תני: אלו ואלו מודים שחייב בערלה, אלמא מין אילן הוא!

24הא לא קשיא: ב"ש ספוקי מספקא להו, ועבדי הכא לחומרא והכא לחומרא. מ"מ לב"ש הוה ליה ספק ערלה, ותנן: ספק ערלה בא"י אסור, ובסוריא מותר. ובח"ל יורד׃