דכולהו שלקי — כל מיני ירק שלוק:
החושש בגרונו — וצריך לתת בו שמן הרבה דהוה ליה שמן עיקר ואניגרון טפל:
לא יערענו בשמן — בשבת דמשהי ליה בתוך גרונו ואינו בולעו וכיון דלא בלע ליה מוכחא מילתא דלרפואה הוא וחכמים גזרו על כל רפואות הנכרות משום שחיקת סמנים שהיא מלאכה:
תחלה — כלומר לכתחלה לא יתן השמן בפיו לשם ערעור כי אם לשם בליעה ואם בא להשהותו ישהנו:
דאית ליה הנאה מיניה — לבד הרפואה יש לו הנאת אכילה:
והלכתא וכו' עד פטר להו לא גרסינן ומה"ג הוא:
קמחא דחטי — אוכל קמח חטים כמות שהיא:
בורא פרי האדמה — כשאר כוסס חטין דתניא לקמן בפרקין (ברכות ד' לז.) שמברך בורא פרי האדמה:
דאשתני — וגרע הואיל ולא אשתני לעלויא מעלייתא:
במלתיה קאי — והוה ליה ככוסס חטין:
הכא אית ליה עילויא אחרינא — הלכך יצא מכלל פרי ולכלל דרך אכילתו לא בא אבל השמן מיד בא בשנויו לכלל דרך אכילתו ועיקר הפרי לכך נטעוהו הלכך פרי הוא:
מאי לאו — מדאמר שערי מכלל דס"ל בחטי בפה"א דחשיב:
ומי גרע ממלח וזמית — והיכי תיסק אדעתין דלא תבעי ברכה:
זמית — שלמיר"א:
קוקיאני — תולעים שבמעיים:
דאית ליה הנאה — באכילה:
קורא — רך של דקל כשענפיו גדלים בכל שנה ושנה כדרך כל האילנות הנוסף בשנה זו רך ובשנה שניה מתקשה ונעשה עץ:
צנון סופו להקשות — שאם אינו תולשו בעתו הוא מתקשה כעץ:
אדעתא דפוגלא — לאכלו כשהוא רך ושמו פוגלא:
צלף — מין עץ:
אדעתא דפרחא — שם פריו:
מיני נצפה — הוא צלף לפי שגדלים בו כמה מיני אכילה קרי ליה מיני:
תמרות — בתוך העלים גדלים כמין תמרות ובולטין בעלה כמו בעלין של ערבה:
אביונות — הוא הפרי:
קפריסין — הוא קליפה גדולה שסביבות הפרי כעין קליפה הגדילה סביב אגוזים דקים:
צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא — לאכול את העלים ואת התמרות שאינן ממעטין את האילן בכך:
דקלא לא נטעי אינשי אדעתא — לאכול את הקורא שהאוכלו ממעט ענפי האילן:
והלכתא וכו' — עד פטר להו לא גרסינן ומה"ג הוא:
ערלה בחוצה לארץ — מדברי סופרים היא:
דכל המיקל בארץ — בערלה הלכה כמותו בחוצה לארץ. דכיון דאינה מן התורה הלך אחר המיקל:
גבי מעשר — דהא דר"ע לגבי מעשר איתמר דמעשר פירות האילן דבארץ גופה דרבנן שהתורה לא חייבה לעשר אלא דגן תירוש ויצהר:
כלאים בכרם — קסבר מין ירק הוא:
מ"מ לב"ש הוה ליה ספק ערלה וכו' — האי מ"מ מסקנא דפירכא דרבינא הוא ולמימר שאף הפרי עצמו מותר בחוצה לארץ דהא בארץ ספק הוא ותנן ספק ערלה כו':
ובסוריא — ארם צובה שכבש דוד והוסיפה על גבול ארץ ישראל:
ובחוצה לארץ — הלוקח מן החשוד על הערלה ויודע הוא שיש בפרדסו זקנות ונטיעות:
יורד ולוקח — הימנו אף על פי שספק הוא אם יביא מן הנטיעות:
