מסכת סוכה דף כ״ח עמוד א׳

התם מבטל ליה להאי פקק לגבי חלון וחשיב ליה מכותל עצמו הלכך הוי מוסיף אבל סדין אנן סהדי דלא מבטיל ליה לגבי סוכה וסופו ליטלו הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהוי מוסיף:

אינן אלא מפי השמועה בתמיה:

הזקקתוני כלומר תזקיקוני לומר דבר כו' אגיד לכם את מדותי וזו אחת מהן:

שיחת חולין דברי הבאי ושחוק כלומר מה שספק בידי לא מפני (שטרחתי) בכל אלה ואי אפשר שאמרו רבותי דבר בבית המדרש ולא שמעתיו ומה שלא שמעתי לא אומר שכך היא מדתי:

בלא תורה בלא גירסא שהיה הולך ושונה תמיד:

חוץ מערבי פסחים מפני עשיית פסחיהם ומפני התינוקות שלא ישנו כך מפורש בפסחים (דף קט.):

וערב יום הכפורים שצריך לאכול מבעוד יום:

משנה כגון משנה וברייתא של ששה סדרים:

כל עוף שפורח עליו מיד נשרף שהדברים שמחים כנתינתם בסיני שנתנה תורה באש וכענין זה מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה וליהטה האש סביבם:

הלכתא נינהו הלכתא היא גרסינן לשון יחיד דחדא מינייהו הלכתא ותו לא ובריש בנות כותים (נדה דף לב.) גבי אין לי אלא אשה נקט לשון רבים לפי שמסופק על שניהם הי מינייהו הלכתא:

אבל הכא דלא מבטל ליה לסדין אימא לא תיבטל נמצא הדבר ספק וכן שאלו שלשים הלכות את ר' אליעזר בענין סוכה. י"ב השיב להן.

י"ח אמר להן לא שמעתי.

אמרו לו כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להן הזקקתוני לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי ובא להודיע שלא נתרשל בשימוש בהמ"ד אמר לעולם לא קדמני אדם לבהמ"ד ולא ישנתי בו שינת קבע ולא עראי ולא הנחתי אדם בבהמ"ד ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מרבותי שהיה נוהג ר' אליעזר כמנהג ריב"ז בכל אלו והיה עוד ריב"ז נוהג לא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין.

ולא מצאו אדם יושב דומם אלא שונה ולא פתח אדם דלת לתלמידים אלא הוא. מכלל שהיה משכים ומקדים. ולא אמר הגיע זמן לצאת מבהמ"ד חוץ מערבי פסחים שבתות וימים טובים: ת"ר פ' תלמידים היו להלל הזקן.

ל' מהן ראוין שתשרה שכינה עליהן כמשה רבינו ול' מהן [ראוין] שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון ועשרים בינוניים. הגדול שבכולם יונתן בן עוזיאל אמרו עליו כל עוף שפורח עליו באויר בשעה שהיה עוסק בתורה מיד נשרף כלומר זיו השכינה היה במושבו. קטן שבכולן ריב"ז אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלין וחמורין וגז"ש תקופות וגימטריא שיחת מלאכים ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות שועלין משלות כובסין דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא פי' הקושיות שהיו נושאין ונותנין בה עכשיו אביי ורבא פשוטות וסדורות היו ומכוונות ביד ריב"ז וכך היו מתעסקין בהן: ירושלמי ר' אבדמא מלחא הוה דמוך אחנותיה עבר ר' חייא בר אבא וחזייא א"ל זיל דמוך גו מטללתך וכן א"ר יוסי. ר' זעירא סליק לגזורה. פי' לשבועה בן דר' אולא ולא ולא קיבל עליו מטעים מידי עד דמיפני מוסף או משום שאין שבח לת"ח להניח ביתו (בערב) [ברגל]. תני כל שאומרים עליו ג' ברכות לאחריו אומר לפניו ברכת המוציא כל שאין אומרים עליו ג' ברכות לאחריו אין אומרים עליו המוציא התיבון פחות מכביצה אין אומרים (לפניו) [אחריו] ג' ברכות מעתה אין אומרים לפניו המוציא ושני ר' אחא לשאר המינין נצרכה כלומר כל מין שחייב אחריו ג' ברכות אומרים לפניו המוציא:

מתני' מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו'.

נשים ועבדים וקטנים פטורים כו' מנא לן שהנשים פטורות דת"ר אזרח הייתי אומר אזרח [בין איש] בין אשה.

האזרח להוציא את הנשים.

גירסא דיקא ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי פסחים וערב יה״כ. פירוש ערבי פסחים משום מצה ועיה״כ משום סעודה שכל האוכל בו כאלו התענה תשיעי ועשירי:

ת״ר שמנים תלמידים היו לו להלל הזקן כו׳‎ דבר גדול מעשה מרכבה פי׳‎ מרכבה העליונה הקדושה שלא נסתכלו בה נביאים מעולם וסודה ידוע לבעלי האמת:

דבר קטן הויות דאביי ורבא פירו׳‎ דבר קטן הוא לגבי מעשה מרכב׳‎ שאמרנו ולגבי הא נמי לא קרי דבר קטן לתלמוד שהרי קדמו לכלם שלא הניח מקרא משנה ותלמוד הלכו׳‎ והגדות והם יתד שהכל תלוי בו אלא הויות דאביי ורבא הם קושיו׳‎ ותירוצין וספיקות שלהם שלא נתבררו להם מפני שלא ירדו לעומק של תלמוד כחכמים הראשונים ולפי שהיה זה מחסרון ידיעה קרי ליה דבר קטן בחכמת המשנה אבל גדול הוא מכל שאר חכמות העכו״ם וזה הפירוש אמת ונכון לכל המאמין ולא כמו שפירשו אחרים האלקים יכפר:

לקיים מה שנא׳‎ להנחיל אוהבי יש כלו׳‎ על אלו נתקיים המקרא הזה:

אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שפורח מיד נשרף. פי׳‎ שהיו הדברים כמו שניתנו בסיני שהאש היתה שולטת ושאלו בירוש׳‎ התלמיד כך הרב מהו והשיבו שהתלמיד תוך ד׳‎ אמות ברם הרב אפי׳‎ חוץ לד׳‎ אמות:

הא דתנן אמרו לו א״כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך לאו דוקא דהא סוכה גדולה וכשרה היא אלא דאסרו רבנן שלא תהא שלחנו בתוך הבית גזירה שמא ימשך אחר שלחנו אלא פירושו לא קיימת מצוה סוכה כראוי וכרצון חכמים. ודכותה בפרק ערבי פסחים מי שלא אמר ג׳‎ דברים אלו בפסח לא יצא י״ח שפירושו שלא קיים מצותו כראוי אבל ודאי אינו מעכב וכן רבים:

אמר מר האזרח להוציא את הנשים למימרא דאזרח בין גברי בין נשי משמע דאצטריך ה״א דהאזרח למעט והתניא האזרח לרבות את הנשים אלמא אצטריך ה״א לרבותא פירוש והשתא קשי׳‎ אזרח אאזרח דאלו ה״א אה״א ל״ק שכן דין תורה דכל היכא דהוה משמע פטורא אתיא ה״א לרבות וכל היכא דהוה משמע חיובא אתיא ה״א למעט תוספות:

אמר רבא הלכתא נינהו וקרא אסמכתא בעלמא פירוש לאו דהוי תרווייהו הלכתא דהא חד מינייהו שפיר אתי אלא הכי קאמר דחד מנייהו הלכה למשה מסיני ולא אתי מקרא והיינו דשיילינן הי קרא והי הלכתא ותו ל״ל קרא ול״ל הלכתא דהא כלל הוא בכל התורה כלה שכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות וכלל הוא בכל התורה כלה הא דרב שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וסוכה ויה״כ בהני כללי נינהו ולמה אצטריך קרא באנפי נפשייהו:

לעולם יהא אדם ירא בהוראה ושלא לסמוך על סברתו אלא אחר העיון הגדול ולא יהא בטוח בעצמו להורות אלא במה ששמע מפי רבו או שהוא מקובל בו מפי חכם דרך הערה אמרו בר' אליעזר הגדול ששאלוהו שלשים הלכות בשתים עשרה אמר להם שמעתי ובשמנה עשרה לא שמעתי עד שאמרו לו וכי כל דבריך אינן אלא מפי השמועה אמר להם מעולם לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי בבית המדרש ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי ונתגלגלו מזה לספר בשבחו של רבן יוחנן בן זכאי שלא שח שיחת חולין מעולם ולא הלך ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת עראי ולא שינת קבע ולא הרהר במבואות המטונפות ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא אמר הגיע עת לעמוד חוץ מערבי שבתות וערבי ימים טובים ולא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים גזרות שוות תקופות וגימטראות שנכללו בהם חכמות גדולות בשיעור ומספר ותשבורת ממשלות כובסים וממשלות שועלים להדריך במשליהם ההמון שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ר"ל מה שאפשר לדבר עליהן כענין וידבר על העצים ועל האבנים ונכללו באלו חכמות גדולות מענין הטבע ומה שאחר הטבע ומעשה מרכבה ואף דקדוקים קלים העתידים להתחדש עליו בדורות הבאים וזמן האחרונים הכל נתגלה לו לרוב שלימותו ועליו נאמר להנחיל אהבי יש:

המשנה השביעית והכוונה בה בענין החלק הרביעי ג"כ והוא שאמר מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את יוחנן בן החורונית ומצאוהו ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי משם ראייה אף הם אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה וכל קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה מעשה שילדה כלתו של שמאי הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל (הזקן) [הקטן] אמר הר"ם אמר השם ית' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות ובאה הקבלה כי זה להוציא נשים ועבדים וקטנים וקטן שאינו צריך לאמו הוא שאינו קורא לאמו בשעה שעומד משנתו כמנהג הנערים הקטנים ואין הלכה כבית שמאי שהחמיר וחייב בסוכה לזכרים כולם בכל השנים:

אמר המאירי מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין אמרו להם בית הלל לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורונית ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר ואמרו להם [ב"ש משם ראי'] אף הם אמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך וכבר ביארנו שנחלקו בסוכה גדולה ומגזרת שמא ימשך אחר שולחנו ובקטנה ומצד עצמה אם כשרה ואם פסולה ופסקנו כבית שמאי בשתיהן וכבר ביארנו הכל בפרק ראשון ולא נתחדש על משנה זו דבר:

המשנה השמינית והיא חוזרת לענין החלק השלישי ושלא כסדר נכתבה והוא שאמר נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה פי' נשים מצד שהסוכה מצות עשה שהזמן גרמא ואע"פ שחייבות במצה אין חייבות בסוכה ועבדים מפני שהם שוים לנשים וקטנים מפני שאינם בני חיוב ומ"מ באין צריכים לאמן חייבים מתורת חינוך ופי' בגמ' ששיעור זה כל שניעור ואינו קורא אמא אמא והיא הגעת חנוך לענין זה ואע"פ שמצינו בהרבה דברים שיעור אחר לחנוך הכל לפי מה שהוא הענין יודע לנענע בענין לולב יודע להתעטף לענין ציצית וכן הכל לפי מה שהוא כמו שביארנו במסכת חגיגה:

מעשה בשמאי הזקן וכו' כלומר שהוא מחמיר בכל קטן להושיבו בסוכה וכשילדה כלתו פיחת את המעזיבה וסכך עליה והלכה כתנא קמא ובגמרא יתבאר שהנשים חייבות בתוספת עינוי של יום הכפורים אע"פ שאין בו בתורה עונש ואזהרה וסמכוה בגמרא מן המקרא האזרח לרבות נשים אזרחיות שחייבות בענוי ר"ל שאף הן אזרחיות ר"ל מזרע אברהם שנקרא אזרחי:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

בתוס' ד"ה הלכתא נינהו וכו' ובריש בנות כותים וכו' לפי שמסופק על שניהם וכו' משום דשם אמר רבא הלכתא נינהו והדר מסיק ומפרש שם הי היא הלכתא דמשמע דרבא בעצמו היה מסופק מתחלה איזה מהן הוי הלכתא ומשום דמעיקרא היה רבא מסופק הי מינייהו הוי הלכתא לכך קאמר לישנא נינהו לשון רבים ור"ל חדא מינייהו הוי הלכתא ר"ל וא"צ להגיה הספרים שם אבל הכא אע"ג דפריך נמי גמ' הי קרא והי הלכתא מ"מ לרבא בעצמו לא היה שום ספק בדבר דסוכה הוי הלכתא כדאמר לקמן בסמוך רבא אמר איצטריך וכו' לכך כתבו התוס' דהכא דהלכתא היא גרסי' לשון יחיד ולפי זה נ"ל הא דקאמר התם בפ' בנות כותים הי קרא הי הלכתא אילימא וכו' הכל הוא מדברי רבא ור"ל שמתחלה היה רבא עצמו מסופק הי מינייהו הוי הלכתא ומ"מ דברי התוס' דהכא אינם כדבריהם שם בפ' בנות כותים דשם משמע מדברי התוס' דאף הכא בסוכה גרסי' נינהו לשון רבים וכאן בדבור זה כתבו דגדסי' הכא הלכתא היא לשון יחיד ובספר ח"ש מפרש התוס' דהכא דרצונו לפרש הכא בהאי פירושא דדחו שם בפ' בנות כותים מכח סוגיא דהכא [וז"א] שהרי כתבו שם וא"צ לפרש משום דקאי נמי אקרא דזכרים דלקמן וכו' ע"ש וגם אין במשמעות לשון התוס' דהכא כפי' ספר ח"ש שהרי כתבו לפי שמסופק על שניהם וכו' והאי לישנא דלפי שמסופק לא יתיישב כלל לפירושו אלא כמו שכתבתי ועיין במה שכתבתי שם בפ' בנות כותים:

במשנה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו' לבקר את רבי יוחנן בן החורנית כו' עיין בחידושי הריטב"א ובחידושינו לעיל דף ג' ובחידושי ברכות דף י"א הארכתי יותר ע"ש ותמצא נחת:

בגמרא מנא הני מילי דת"ר אזרח כו' הא דמקשה מנא הני מילי אף ע"ג דמילתא דפשיטא בכולה תלמודא דכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ומשנה ערוכה היא בקידושין דף כ"ט ובפרק היה קורא במשנה דנשים ועבדים אלא דאפ"ה פריך שפיר משום דהוי מסיק אדעתי' דיש לחייבן בסוכה מתשבו כעין תדורו או מג"ש ט"ו ט"ו מחג המצות. ואפשר נמי דמעיקרא ס"ד דיש לחייבן מהאי קרא גופא דהאזרח כדאשכחן לענין תוס' יה"כ או מריבויא דכל דהא אשכחן נמי בפרק אלו עוברין דאיכא למ"ד דמה שהנשים חייבות במצה לילה ראשונה היינו מריבוי' דכל ע"ש ומה שיש לדקדק בסוגיא זו דהאזרח כבר כתבתי באריכות בחידושי קידושין ל"ד בלשון התוס' שם עיין עליו:

גמ' כל לרבות את הקטנים עיין פסחים דף מג ע"ב תוס' ד"ה מאן שמעת:

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁשָּׁבַת בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, וּשְׁאָלוּהוּ שְׁלֹשִׁים הֲלָכוֹת בְּהִלְכוֹת סֻכָּה. שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, אָמַר לָהֶם: שָׁמַעְתִּי, וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, אָמַר לָהֶם: לֹא שָׁמַעְתִּי. נראה לי בס"ד דלא על חנם נזדמן כך אלא הוא על פי מה שאמר בגמרא (סנהדרין צז:) דלא פחית עלמין מתלתין צדיקים גמורים רואין פני שכינה לפעמים המה י"ח בארץ ישראל וי"ב בחוץ לארץ ולפעמים להפך יעוין שם. והנה הצדיקים גמורים הם כמו סוכה ממש שמגינים על ישראל והם שלושים צדיקים גמורים לכך נזדמן דשאלוהו שלושים הלכות בהלכות סוכה וכנגד התחלקותם שהם י"ב כאן וי"ח כאן כן אלו השלשים שאלות נחלקו לי"ב וי"ח.

מִיָּמַי לֹא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ יש להקשות למה הזכיר להם מידות אלו דאין שייכים לענין אטו לשבוחי גרמיה הוא בא? שלא היה צריך לומר להם אלא אחת והוא שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם? ונראה לי בס"ד כי על דבר זה 'שֶׁלֹּא יֹאמַר דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַע מִפִּי רַבִּי' יש להקשות וכי כל האופנים שבעולם שמעם מפי רבו? ולפי מדתו זאת מוכרח שיסתום שערי תשובה בפני רוב השואלים דת ותורה אף על פי שהוא יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ להשיב ונמצאת מדה זו קשה דלקו בה כמה וכמה שואלי דת! לכן הגיד להם שלש מדות יקרות אלו 'שֶׁלֹּא קִדְּמַנִי אָדָם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשֶׁלֹּא הִנַּחְתִּי אָדָם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ וְיָצָאתִי' דמאחר שהיה מחובשי בית המדרש כל כך ודאי שמע כמה וכמה אלפים ורבבות אופני שאלות בדת ותורה, ולכן ודאי רוב הקרוב לכל דאלו השאלות אשר ישאלון ממנו בא כדמותם וצלמם לפני רבותיו ושמעם הוא שבזה יוכל להשיב לשואלים ממנו ונמצא דלא נפיק פסידא כולי האי ממדה זו שהוא מחזיק בה.

וְלֹא יָשַׁנְתִּי בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, לֹא שְׁנַת קֶבַע וְלֹא שְׁנַת עֲרַאי פירוש שִׁינַת קֶבַע קאי על שינת הלילה שדרכם היה לקבוע לימוד בית המדרש גם בלילות אך היו ישנים שם שלש או ארבע שעות שינת קבע והוא גם בלילה לא היה ישן שם שינת קבע אלא שינת עראי בשביל ההכרח. ומה שאמר שִׁינַת עֲרַאי קאי על שינה שביום דאף על פי דהיו התלמידים ישנים ביום שינת עראי מחמת דהם נעורים ברוב שעות של הלילה עם כל זה הוא לא היה ישן שינת עראי שדרכם לישן ביום, כלל ועיקר.

וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר שֶׁלֹּא שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מֵעוֹלָם כתב הרב חיד"א ז"ל בספרו שמחת הרגל מהכא מקשו על מה שאמר הרמב"ן ז"ל פרק הזהב גבי תנורו של עכנאי (בבא מציעא נט:) שהחכמים היו אומרים מפי השמועה ורבי אליעזר היה אומר 'כך נראה בעיני' לפיכך לא קבלו ממנו כל ראיות שבעולם ואילו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא! עד כאן דברי הרמב"ן ז"ל דכתבו בשמו הנימוקי יוסף והריב"ש והדבר קשה דלא אפשר שיאמר רבי אליעזר 'כך נראה בעיני' שהרי לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם! ולכאורה היא קושיא אלימתא וכבר חזינן מאי דתריץ הרב חוות יאיר ולא הרוה צמאונינו כדכתיבנא שם בפרק הזהב, עד כאן לשונו הגאון חיד"א ז"ל. ולי אנא עבדא נראה דקושיא ליתא מעיקרא דבאמת בהך עובדא דעכנאי שינה רבי אליעזר שיטתו ומנהגו ולא נהג במידה זו שהיתה אתו אותה מעשה אחת היתה ופרסמה הכתוב בתלמוד דהא גדולה מזו עביד שם שהוא היה יחיד ונחלק על רבים ועשה כמה פלילות שיקבלו דעתו בעל כרחם וכן לא יעשה על פי דין תורתינו הקדושה שאמרה (שמות כג, ב) 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת' ואם כן אין לתמוה על מה שעבר על מידתו הנזכר וכי מידתו הנזכר עדיפה מהכלל הנאמן שבתורה ד'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת'? ואיך לא השגיח בו וכל שכן היכא דהרבים מעידים שכך קבלה אצלם מפי השמועה איך עלה על דעתו לחלוק על השמועה מסברה דנפשיה? וראה והבט בדין שדנו אותו שברכוהו ומזה תדע קושי הדבר ששגג בו כמה היה והבן בדברי הרמב"ן ז"ל שכתב ואלו הורה למעשה בזמן הבית היה נעשה זקן ממרא! שרמז בזה לומר אותו היום יצא רבי אליעזר ע"ה מגדר ההלכה ובודאי שנתגלגל הדבר להיות לו כך בשביל איזה טעם כמוס כי לא על חנם בא לידי כך! ובחדושינו עשינו איזה טעמים בדבר זה שנתגלגל בכך ואיך שיהיה אין קושיא מהך עובדא לומר איך שינה מדתו לבלתי יאמר דבר שלא שמע מפי רבו? דגדולה מזו שינה בהך עובדא וזה ברור. והנה בפתח עינים בפרק הזהב הביא התירוץ מן הגאון חוות יאיר ז"ל כך דכשהיו שואלין ממנו הלכה למעשה אז לא הורה דבר שלא שמע מפי רבו מה שאין כן כשדן עם חביריו בהלכה בתנורו של עכנאי היה אומר דעתו וכתב הגאון חיד"א דבריו קשים לשמוע דהרי הא דתנורו של עכנאי הלכה למעשה היה כדמשמע בסוגיין וכו' עיין שם. ויש ליישב דבריו דהתם השאלה נשאלה תחלה מן החכמים ולא מן רבי אליעזר והם הורו לטמא ואחר ששמע רבי אליעזר תשובתם נחלק עמהם לסתור דבריהם בדרך שקלא וטרייא וזה בעל התנור כששמע דרבי אליעזר חולק על החכמים ומטהר הלך ועשה מעשה על פי דבריו של רבי אליעזר לטהר אבל הוא לא הורה לבעל המעשה בפירוש לטהר ואחר כך החכמים הביאו כל אותם טהרות שנעשו על פי דברי רבי אליעזר ושרפום.

אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין. הנה נודע (סנהדרין מא.) דרבן יוחנן בן זכאי חי ק"ך שנה וארבעים מהם עסק בפרקמטיא וארבעים למד וארבעים לימד ולכן מה שאמר 'מִיָּמָיו לֹא שָׂח שִׂיחַת חֻלִּין' קאי על אותם השמונים שנה שהם ימים המובחרים שלו ולזה אמר מִיָּמָיו רוצה לומר מימים המובחרים הראויים אליו שנחשבים ימים גמורים. ונרמז גם כן מִיָּמָיו מימי וא"ו רוצה לומר מימי של עסק תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים.

וְלֹא הִרְהֵר בִּמְבוֹאוֹת הַמְּטֻנָּפוֹת קשה מאי רבותיה דרבן יוחנן בן זכאי בזה והלא זה אסור מדינא לכל אדם? ונראה לי כי בדרך הטבע כל חכם שהוא אדוק בתורה ימים ולילות קשה עליו מאד דבר זה לשמור עצמו לבלתי יהרהר בדברי תורה במבואות המטונפות ומוכרח שישגה בזה ואנוס מקרי וכמו שאמרו בגמרא (זבחים קב:) על רבי אלעזר בן רשב"י שהרהר בדבר אחד מדברי תורה בבית הכסא והקשה בגמרא איך יעשה כן ומשני דאנוס היו ואם כן כפי הטבע קשה לשמור עצמו בדבר זה והיינו שבחו של רבן יוחנן בן זכאי דאף על פי שהיה אדוק בתורה הרבה וקשה לשמור עצמו בדבר זה עם כל זה היה שולט בטבעו ונזהר מאד לבלתי ישגה בשום פעם להרהר בדברי תורה במקום מטונף.

וְלֹא מְצָאוֹ אָדָם יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם, אֶלָּא יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה קשה כיון שסיפר בשבחו דְלֹא הָלַךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תּוֹרָה וּבְלֹא תְּפִלִּין אם כן כל שכן שלא היה 'יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם'! ומאי חידוש קא משמע לן בזה? ונראה לי בס"ד מה שאמר 'יוֹשֵׁב וְדוֹמֵם' אין הכונה לומר שלא היה בטל מדברי תורה דזה פשיטא ואין זה חידוש אלא הכונה דיש אדם שיגע מגרסתו והוא יושב ודומם לשמוע דברי תורה מאחרים דגרסי לפניו או דומם ומהרהר דברי תורה בלבו אך רבן יוחנן בן זכאי לא מצאו אדם יושב ודומם באופן זה אלא תמיד יושב וגורס שמוציא דברי תורה מפיו אף על פי שהיה יגע מאד כמו שאמרו (עירובין נד.) 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם' (משלי ד, כב) למוציאהם בפה. ומה שאמר לֹא פָּתַח אָדָם דֶּלֶת לְתַלְמִידָיו אֶלָּא הוּא בְּעַצְמוֹ קשה וכי יש בית המדרש בלא שמש ולמה היה עושה מלאכתו של שמש? ונראה לי דביום היה פתח בית המדרש פתוח תמיד אך בלילה סוגרים אותו וכל אדם שיבא פותחין לו וסוגרין אותו תכף בעת שנכנס ורבן יוחנן בן זכאי היה דרכו לבא לבית המדרש קודם חצות קודם כל התלמידים ואחר שנכנס סוגר השמש הדלת והולך לישן וכשיבאו אחר כך תלמידים ודופקים על הפתח ליכנס היה רץ ופותח להם קודם שיקיץ השמש לפתוח להם.

תָּנוּ רַבָּנָן שְׁמוֹנִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְהִלֵּל הַזָּקֵן. נראה לי בס"ד זכה לשמונים תלמידים כנגד שמונים שנה אשר למד ואשר לימד כי הוא חי ק"ך שנים ובן ארבעים שנה עלה מבבל לארץ ישראל ללמוד תורה וארבעים שנה למד וארבעים שנה פרנס את ישראל בנשיאותו וכנזכר בסדר הדורות עיין שם. ונראה לי בס"ד לרמוז כל זה בשמו הטוב דאות ה"א שבשמו מורה שלמד תורה לשמה כאשר ביאר רבינו האר"י ז"ל בסוד לשמה שהוא לשם ה"א שהוא סוד לאה כנודע ואות למ"ד מורה על ארבעים שלמד הוא עצמו ואות למ"ד השני יורה על לימוד התורה שלימד לאחרים בזמן נשיאותו גם הלמ"ד עצמו יש במילואו מ' להורות על ארבעים שלמד וארבעים שלימד ונשאר כאן ד' וכאן ד' לרמוז על ד' חלקי התורה שהם פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] אשר למד ואשר לימד. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בשמו הטוב דאות ה"א שבשמו יורה שלמד תורה לשמה שהוא לשם ה"א כאמור לעיל ונשארו שני למדי"ן שכל אחד מספרו שלושים לרמוז על תלמידיו שהיו שלושים ראויין שתשרה שכינה עליהם ושלשים ראויין שתעמוד להם חמה ונקודה שתחת הלמ"ד דהלל היא ציר"י שהוא שני יודי"ן שמספרם עשרים כנגד עשרים תלמידים הבינונים וסימן זה כלל גדול בתורה כלל עשרים ושלשים ושלשים.