בקבר התהום — כלומר בספק קבר:
דיש כמה אגרופים — מן החבלים לקרקע:
נוהגין היינו — אלמא אהל עראי לאו אהל הוא:
הואיל ולגבה עשויה — לישן על גבה ולא תחתיה לפיכך אין לה שם אהל:
על הרועים — שמכניסין ראשיהן תחת כריסם:
להכי נקט גבי מטה מנעלים וסנדלים דאמרי' בבבא בתרא (דף נח.) איזהו מטה של תלמידי חכמים כל שאין תחתיה אלא מנעלים של בעל הבית בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים שנותנים שם כשהוא בא לשכב ולישן חולץ מנעליו ונותנן תחת מטתו אבל לתת תחתיה דברים אחרים גנאי הוא לו שמרגיל בני הבית לשם:
על בני מעיין — גג ששדרה שלהן מגין עליהן:
תסוככני — אלמא סכך קרי ליה:
ואיבעית אימא — לר' יהודה מטה אהל היא אלא היינו טעמא דשרי משום דסוכה אהל קבוע הוא:
ולא אתי עראי ומבטל קבע — להסיר שם הסוכה מכאן:
והא ר' שמעון דאמר נמי סוכה קבע — דבעי ארבע' דפנות ואמרי' בפרק קמא (דף ז:) ר' יהודה ור' שמעון ורבן גמליאל ור' אליעזר ואחרים כולהו סבירא להו סוכה דירת קבע בעינן וקאמר במתניתין לפי דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא יצא ידי חובתו:
משיחתו — לשון שיחת חולין ושמחה:
מלתא — חדתא אגב אורחיה דאזיל לאשמועינן שני דברים שלמדנו הולך בלשונו בדבר שתוכל להבין בו דבר חידוש דאי אמרת מדבריו לא שמעינן מינה שתהא שיחת חולין צריכה ליתן לב ללומדה אבל השתא אשמעינן דצריך להטות אוזן אף לשיחתן שאף היא סופה להבין בה דבר תורה מדבריו משמע דברי תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים:
צריכה לימוד — צריך לשומעם שיתנו להן לב:
ועלהו — דבר קל שבו:
מתני' בכרעי המט' — מטה שלמה:
ר' יהודה אומר כו' — טעמא מפרש בגמרא:
גמ' שאין לה קבע — שמטלטלת על ידי מטה ור' יהודה לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע בעינן:
שמעמידה כו' — ואע"פ שלא למדנו פסול אלא לסכך הואיל ועיקרו של סכך אלו מעמידין הוי כאילו סיכך בדבר המקבל טומאה:
אבל סיכך על המטה — ולא סמך הסיכוך בכרעים אלא על גבי יתידות אבל כל דופני הסוכה אינן אלא מטות משלשה צדדין לא פסיל ר' יהודה דהא לא גמרי' פסול מיניה לסוכה אלא לסיכוך וזה לא הוא ולא מעמידו בפסולי' ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך:
