כולהו — הנך אמוראי:
כרבה לא אמרי — דיליף מלמען ידעו:
ההוא — לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר אלא בידיעות דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות:
לימות המשיח — אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצוה אינה לצל:
תרתי — דאין שם סוכה אלא העשויה לצל דההיא דימות המשיח משום דעשויה לצל קרויה סוכה:
משום קושיא דאביי — דעשה מחיצות של ברזל ושינויא לא משמע להו הואיל וקרא לאו דוקא עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא:
כמאן — מהנך אמוראי דלעיל אזלא הך כו':
מחלוקת — דר' יהודה ורבנן:
משלט שלטא ביה עינא — דרך דפנות דאי טעמא משום עראי הוא או משום צל בדפנות מגיעות לסכך אמאי מודו רבנן:
ה"ג מחלוקת בשאין בה אלא ארבע אמות על ארבע אמות אבל יש בה יותר כו':
משום צל — דאי משום משלט עינא בטפי מד' אמות פורתא לא שלטא בה עינא:
הכי גרסינן מחלוקת בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו כו' — ואם תאמר קשיא דרב אדרב אמוראי נינהו ואליבא דרב:
ראשו ורובו — דרך סעודתן בהסיבה היתה על מטות ומסובין על צד שמאלם ואין אוכלין זקופין ויושבין כמונו לפיכך הוצרך לומר ראשו ורובו לאפוקי קטנה שראשו נכנס בה ושלחנו ולא רובו או ראשו ורובו ולא שלחנו:
כמאן דלא כחד — מהנך דלעיל דמפרשי טעמא דעשרים אמה דאי משום משלט עינא משיעורא דיותר מכדי ראשו ורובו ושלחנו (נמי) לא שלטא וצל נמי ליכא ומחיצות קבע נמי בעיא:
למשכא — למשך הסוכה דאמר בין גדולה בין קטנה לא נחלקו אלא בשאין דפנות מגיעות:
אלא רב הונא ורב חנן — דאמרי טעמא דרבנן בשיעורא דמשכא הוא ומר אמר ד"א ומר אמר ראשו ורובו ושלחנו:
נימא בהכשר סוכה — בארכה וברחבה פליגי דתרווייהו אית להו דכי פליגי רבנן בסוכה המצומצמת בשיעור הכשר אורך סוכה פליגי ובטפי מיהא מכשרי אפילו היא גבוהה דכיון דרויחא איכא צל סכך או טעמא אחרינא להכשירה דרב הונא סבר אי אפשר להעמיד מחלוקתן בפחותה מד' אמות דאם כן בלאו גבוהה מעשרים אמה פסולה דהכשר סוכה בארבע אמות כרבי דאמר לקמן הכי (דף ג.):
אבל יותר מכדי ראשו כו' כשירה — וטעמא דפסול למעלה מעשרים לא ידיע לן כדאמרן לעיל דהך לא כחד:
ומר סבר בכדי ראשו ורובו ושלחנו — וכן ביותר עד ד' אמות פליגי בגובה וטעמא משום צל אבל ביותר מד' לא פליגי דכיון דרויחא איכא צל:
מיתיבי — להנך אמוראי דפרישו דפלוגתא דמתני' כדמפרש ואזיל:
קטן שאינו צריך לאמו — אמרינן לקמן (סוכה דף כח.) דחייב לחנכו במצות סוכה:
מדרבנן — שהזקיקו להרגיל את הקטן למצוה שהוא ראוי לה כדי שיהא מחונך ורגיל למצות:
