מסכת סוכה דף ב׳ עמוד ב׳

כולהו הנך אמוראי:

כרבה לא אמרי דיליף מלמען ידעו:

ההוא לאו בידיעה דישיבת סוכה קא אמר אלא בידיעות דורות הבאין היקף סוכות ענני כבוד הנעשה לאבות:

לימות המשיח אותם סוכות יהיו לצל לעונג ולמסתור אבל סוכת מצוה אינה לצל:

תרתי דאין שם סוכה אלא העשויה לצל דההיא דימות המשיח משום דעשויה לצל קרויה סוכה:

משום קושיא דאביי דעשה מחיצות של ברזל ושינויא לא משמע להו הואיל וקרא לאו דוקא עראי נקט לא ילפינן מיניה שיעורא:

כמאן מהנך אמוראי דלעיל אזלא הך כו':

מחלוקת דר' יהודה ורבנן:

כרבי זירא לא אמרי הא דלא קאמר משום קושיא דאביי כדקאמר על רבא משום דרבי זירא שני לאביי שפיר:

וכיון דדפנות מגיעות לסכך מישלט שלטא ביה עינא ולא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי דלא חשיב היכר למעלה מעשרים אע"פ שהקורה על גבי כתלים דהתם קורה טפח לא שליט בה עינא כמו בסוכה דרחבה טובא:

יש בה יותר מארבע אמות אפילו למעלה מעשרים כשירה לבסוף מסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושולחנו עד ד' אמות פליגי יותר מד' אמות כשרה ותימה וכי נכשיר ברחבה משהו יתר מד' אמות אם היתה גבוהה מעשרים אפילו טובא הא ודאי אין כאן צל סוכה וי"ל דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה לפי חשבון ד' אמות לעשרים אי נמי קים להו לרבנן דאפילו בגובה אלף אי אפשר שלא יהא כאן צל סכך פורתא אם היתה רחבה יותר מד' אמות כדאשכחן בפרק יוה"כ (יומא דף פ:) גבי כותבת הגסה דמייתבא דעתא דאמרינן כולי עלמא טובא עוג מלך הבשן פורתא:

כרבי זירא דאמר משום צל אבל כרבה דאמר משום מישלט עינא לא דאפילו רחבה טובא לא שלטא בה עינא:

כמאן דלא כחד ודברי רב חנן בר רבה צריכה טעמא ויש מפרשים משום דהוה ליה לול של תרנגולין כיון דגביהה וקטינה כולי האי אבל מחזקת טפי מכדי ראשו נפקא מכלל לול של תרנגולין לאקרויי סוכה:

הכי גר"ח בשלמא דר' יאשיה דרב חנן ודרב הונא לא פליגי אדר' יאשי' דלא יהיב שיעורא למשכא כו'. וכתב רבינו חננאל ויש שגורסין פליגא:

עד ארבעים וחמשים אמה כי האי גוונא קתני גבי מבוי בריש עירובין (דף ב:) ולא תיקשי דלא דייק הכא השתא חמשים כשרה ארבעים מיבעיא כדדייקינן בריש אלמנה ניוזונית (כתובות דף צה.) גבי אלמנה ששהתה שתים ושלש שנים ולא תבעה מזונותיה איבדה מזונותיה ובסוף ב"ק (דף קיח:) גבי לוקחין מן הרועים ארבע וחמש צאן ארבע וחמש גיזין דהתם ניחא דהוי זו ואין צריך לומר זו משום הכי קשיא ליה אבל קשיא מההיא דפרק בנות כותים (נדה לז:) גבי קישוי דקאמר רבי מאיר אפילו ארבעים וחמשים יום ופריך עלה השתא חמשים מקשיה ארבעים מיבעיא ויש לומר דאיכא לשנויי הכא כי ההוא לישנא דמשני בריש מפנין (שבת דף קכז.) ארבע וחמש כדאמרי אינשי וה"ה אפילו טובא אבל לגבי קישוי לא שייך לשנויי הכי דלא מיסתבר שיטהר קישוי לעולם וכן פרק במה אשה יוצאה (שבת ס: ושם) גבי סנדל המסומר שנשתיירו בו ד' וחמש פשיטא ליה דלא שרינן טובא ובריש אע"פ (כתובות נז.) גבי משהה אדם אשתו ב' וג' שנים בלא כתובה ועוד התם (דף ס. ושם) גבי יונק תינוק והולך אפילו ארבע וחמש שנים בהני שייך לומר ה"ה אפילו טובא:

אבל אם מגיעות לסכך אפי' למעלה מכ' אמ' (כ"ש) [כשרה] כרבה דאמר משום ידיעה היא וקיי"ל כרבה דהא כל מיליה כרב (הונא) עביד והא דאמר רב הונא משמיה דרב מחלוקת בשאין בה אלא ד' על ד' אמות כו'.

והא דאמר רב חנן משמיה דרב מחלוקת כשאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו וכו' דבריהן פשוטין הן. נמצאו שמועות שלשתן משמיה דרב ואמרינן בשלמא שמועה דרבי יאשיה לא פליגא אשמעתא דרב הונא ורב חנן משום דלא איירי אלא הכשר בדפנות אבל משך בשיעור לא אורי ויש מי שגורסים פליגא ופשוטה היא אלא רב הונא ורב חנן בר רבה במחזקת ראשו ורובו פליגי אבל אם הוא רחבה יתיר מזה השיעור [כשרה] נימא בהכשר סוכה פליגי אליבא דרב ושנינן לא כולי עלמא הכשר סוכה במחזקה ראשו ורובו ושלחנו ובהא פליגי מר סבר רב חנן בר רבה במחזקת ראשו ורובו פליגי אבל אם היא רחבה יתיר מזה השיעור אפילו גובהה מכ' אמה אפילו לת"ק כשר וכ"ש לר' יהודה ורב הונא סבר מכדי ראשו ורובו ושלחנו עד ד' אמות על ד' אמות פליגי.

יתר מד' אמות על ד' אמות אפילו גבוה מכ' אמה כשרה לדברי הכל. ומותבינן מהא דתניא סוכה שהיא גבוהה מכ' אמות פסולה ור' יהודה מכשיר עד מ' ונ' אמה.

א"ר יהודה מעשה בסוכת הילני המלכה שהיתה גבוהה מכ' אמה והיו זקנים נכנסין אצלה ולא אמרו לה דבר: ירושלמי אמרו לו מפני שהיא אשה ואין אשה מצווה במצות. ואמר להן והלא ז' בנים היו לה תלמידי חכמים אית לך למימר בסוכת מלכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו אלא כשאין הדפנות מגיעות לסכך דכך אורחייהו דעתירייא למעבד דפנת' קלילן די יהא [קרירא] עייל (פי' מן קדר הלכתי בלא חמה). דייקינן מינה דלא מייתי ראיה מסוכת הילני המלכה אלא בדבר שחלקו והביא סיוע לדבריו עכשיו אם תאמר כשאין הדפנות מגיעות לסכך חלוקתם שפיר שדרך המלכה לישב בסוכה כעין זו.

כולהו כרבה לא אמרי ההוא ידיעה לדורות ‎ פי׳‎ ‎ולא אתי לדרשא דדיני סוכה וכ״ת והא לקמן דרשינן בסכת בסכת בסוכות ודרשינן האי בכלל׳‎ דידהו לדין דפנות ולא אמרינן דלידיעה לדורות הוא דכתיב מסתברא לי דהתם יתורא לדרשא דהא מצי למיכתב למען ידעו דורותיכם כי בהם הושבתי דהא כתיב סוכות מקמי הכי מדקאמר כי בסוכות הושבתי מיותר הוא לדרש׳‎ אבל ידעו דורותיכם לידיעה לדורות בלחוד הוא דאתא ורבה סברא דאתא לידיעה לדורות לא חיישי לה כרבא ור׳‎ זירא ולא מפרשא תלמודא הכי אליבא דרבה אבל בדר׳‎ זירא מפרש תלמודא טעמא דידיה משום דמוכרח ליה מלישנא דקרא דלא כתיב וחופה וכתיב סוכה אלמא אע״ג דקרא לימות המשיח הוא דכתיב מלתא אגב אורחיה קמ״ל דלא הוי סוכה אלא כשהיא ראויה לצל:

כמאן אזלא הא דא״ר יאשיה וכו׳‎ וכיון דדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא ביה עינא. פירוש לאו משום דהשתא דדפנות מגיעות לסכך מעייני בה טפי דהא אמאי ותו הרי מבוי שהדפנות מגיעות לקורה ופסליה ליה משום דליכא היכר ודוחק הוא לומר דשאני התם שאין הקורה רחב׳‎ אלא טפח. אלא עיקר הפירוש דאף על גב דכל למעלה מעשרים אמה אין דרך להגביה עיניו מ״מ כיון שהוא מוקף שתי מחיצות כהלכתן דעירובין ושלישית טפח ודפנות מגיעות לסכך ורואה עצמו מכוס׳‎ ועומד תחת קירו׳‎ א״א שלא ישיב אל לבו לדעת שהוא יושב תחת סכך וכן פי׳‎ מורי ר׳‎ נר״ו:

כמאן אזלא הא דאמר ר״ה כו׳‎ עד וכיון דרויחא איכא צל הקשו בתוספות היאך אפשר לומר דכשיש בה ד׳‎ אמות בלבד וגבוהה מעט למעלה מעשרים אמה ליכא צל סכך וכשהרחיבה מעט יותר מד׳‎ אמות אע״פ שהגביה אותה כמה יש שם צל סכך ותירצו דאמתני׳‎ קיימינן דפסלינן כל שהוא גבוה כ״ש למעלה מכ׳‎ אמה ובהא מיתכשרא כשהרחיבה כל שהוא ואם בא להגבי׳‎ יותר צריך להרחיבה ג״כ לפי חשבון:

כמאן אזלא הא דאמר רב חנן כו׳‎ עד כמאן דלא כחד פירוש דבין טעמא משו׳‎ דבעינן דשלטא ביה עינא כרבה או משום דבעינן צל כרבי זירא או משום דירת עראי כרבא ליכא לשויי הפרישה בין שהיא מחזקת כדי ראשו ורבו ושולחנו או יותר מעט דבהא נמי ליכא ידיעה וצל סוכה והויא קבע וכללא דהא נמי לא ידע מ״ט דמתניתין וגרסינן אליבא דרב חנן ומימריה דלא כחד הני אמוראי ולא כחד דעלמא ולא חיישינן ליה כדמוכח לקמן:

ג״ה דבשלמא ר׳‎ יאשיה פליגא אדרב חנן בר רבא ואדר״ה וכן גירסת רש״י וכן היא בספרים ישנים ואדק״ל וכי משום דלא איירי ר׳‎ יאשיה במשך סוכה מש״ה פליג עלייה דלמא מודה הוא להם במשך סוכה ומודה הוא גם כן דכל שהוא יותר מד׳‎ אמות כשרה אע״ג שאין דפנות מגיעות לסכך אלא דאיהו אמר הכשרא אחריתי אף בסוכה קטנה ומש״ה גרסינן דר׳‎ יאשיה לא פליגא אדר״ה ואדרב חנן ולית'. והפירוש הנכון דודאי הני מימר׳‎ דר׳‎ יאשיה ודר״ה ודרב חנן פליגי אהדדי לגמרי שאם מחלוקת ר׳‎ יהודה ורבנן כדברי זה אין מחלוקתן כדברי חברו. תדע דהא אוקימנא חד כרבה וחד כר׳‎ זירא וחד דלא כחד וזה פשוט אלא משום דכלהו אמרה מימריה ובשם רב ופליגא אליבא דרב אתו למימר דודאי מימרא דר׳‎ יאשיה בשם רב פליג׳‎ אאידך דאמרי הני בשם רב והוו אמוראי אליבא דרב דהא ר׳‎ יאשיה לא איירי כלל במשך סוכה כי הני דבמה ששמע שמועה מרבו ועשה בה פי׳‎ מעצמו דפליג אפירושא דאידך אלא שמועתו כמו ששמעה מרבו היא לדבריו ולא הוסיף ולא גרע ולא פירש בם כלום אבל ר״ה ורב חנן בר רבא אפשר דלא פליגי אהדדי אליבא דרב אלא תרווייהו מודה דרב ה״ק מחלוקת בשיש בה הכשר סוכה אבל יש בה יותר מכדי הכשר סוכה ד״ה כשרה אלא דאינהו פליגי אליבא דנפשייהו דמר סבר הכשר סוכה בארבע אמות כר׳‎ ומר סבר הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו כרבנן וכל חד פירש דברי רב לפי דעתו ומהדרינן דלכ״ע הכשר סוכה בכדי ראשו ורובו ושולחנו כדרבנן ובמימרא גופיה דרב הוא דפליגי מר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי א״ר:

מתיבי סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ור׳‎ יהודה מכשיר אפילו עד ארבעים וחמשים אמה. פי׳‎ וה״ה יותר אלא דנקט חד מניינ׳‎ והיינו דלא שיילינן מאי איריא מ׳‎ ונ׳‎ אמה:

א״ר יהודה מעשה בהילני כו׳‎ עד כל מעשיה לא היתה עושה אלא ע״פ חכמים. מהא שמעי׳‎ דקטן שמחנכין אותו במצות לעשות לו מצוה בהכשר גמור כגדול דהא מייתי׳‎ ראית בשמעתין מסוכה של הילני משום דלא סגיא דליכא בבניה חד שהגיע לחנוך דבעי סוכה מעלייתא מקרא מלא דכתיב חנוך לנער על פי דרכו וגדולה מזו אמרו במסכ׳‎ עירובין גבי זמן בי״ה ליטעמיה לינוקא דלמא אתי למיסרך והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי חכמים טועים בזה:

בשלמא למ״ד בשאין דפנות מגיעות לסכך מחלוקת דרכה של הילני כעין סוכה שנחלקו בה היא הלכך בשלמא למ״ד דפלוגתייהו בשאין דפנות מגיעות לסכך שדרכה של מלכה בכך משום אוירא ומייתי ראיה שהיא כשרה דסבר דבניה גבה הוו יתבי ורבנן סברי דבניה בסוכה מעלייתא יתבי ולרבא נמי מוקים לה כפשטה בכל סוכה ורבנן סברי דבניה לאו גבה הוו יתבי אלא בסוכה מעלייתא דלכ״ע היינו טעמא דרבנן אלא למ״ד בסוכה קטנה פליגי א״כ סוכה של הילני שמבי׳‎ ר׳‎ יהודה ראיה סוכה קטנה היתה וזה האיך אפשר וכי דרכ׳‎ של מלכה לישב בסוכה קטנה ופריק רב אשי אליבא דהאי לא נצרכ׳‎ אלא לקיטונית שבה דאיהי יתבה בקיטונית משום צניעותא וכ״ת א״כ מאי ראיה מייתי ר׳‎ יהודה מינה בשלמא לר׳‎ זירא דמוקי לה בסוכה של ד׳‎ אמות קסבר רבי יהודה דבניה גבה הוו יתבי דאפשר לכלהו למיתב בתוך ד׳‎ אמות על ד׳‎ אמות אלא לרב חנן דאמר בסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו פליגי א״כ סוכתה של הילני לא היתה מחזקת יותר שאלו מחזקת יותר אפי׳‎ רבנן מודו בה ומאי ראיה מייתי מינה דבהא לא מצי למימר בניה גבה הוה יתבי שאין בה אלא כדי ראשה ורובה ושולחנה וכמה שבושי׳‎ נאמרו בתירוץ קושיא זו והנכון דהאי פירוקא אליבא דר״ה הוא וקרי לה סוכה קטנה משום דלגבי הילני שהיתה מלכה חשובה סוכה של ד׳‎ אמות קטנה היא אבל אליבא דרב חנן ליכא ראיה לר׳‎ יהודה מסוכתה של הילני ומתנית׳‎ הוא תיובתי׳‎ ולא חש תלמודא לאותובי מינה בהדי׳‎ משום דבר מיהא לית ביה מששא דמימריה דלא כחד אבל לאידך כולהו מתניתין אתא שפיר לר׳‎ יהודה ולרבנן ולרב יהודה בני׳‎ גבה הוו יתבי ולרבנן בני׳‎ לאו גבה הוו יתבי אלא כל חד וחד מוקים לה אליבא דידיה דיתבי בסוכה מעלייתא אליבא דידיה וזה נכון ועיקר:

יש בסוגיא זו בלבול נוסחאות ופירושים שצריך להעירך עליהם דרך קצרה אע"פ שאין בה צורך לענין פסק והוא מה שאמרו בשלמא דר' יאשיה לא פליגא אדרב הונא ורב חנן דלא יהיב שיעורא למשכא כלומר בודאי אין בדבריו עם דבריהם מחלוקת תלויה בדבר אחר אלא בדבר זה בלבד ר"ל על איזה צד יש להכשיר בגובה יותר מכ' שלר' יאשיה אינו תלוי באורך ורוחב כלל אלא בין ארוכה בין קצרה כל שדפנות מגיעות לסכך כשרה וכדרבה ולרב הונא תלוי בד' אמות אבל ביותר מד' כשרה וכדר' זירא ולרב חנן כל שמחזקת יותר מכדי ראשו ורובו ושולחנו כשרה אפי' שלא בדפנות מגיעות לסכך ודלא כרבה ואע"פ שמ"מ אין כאן צל סכך ודלא כר' זירא ולא נתברר טעם לדבריו אלא שאפשר שהוא סובר שכל שהיא רחבה כשיעור זה אפשר שלא להיות שם צל סכך וכעין טעמו של ר' זירא אלא שאמר דלא כחד על מה שהוספנו עליו ר"ל על ר' זירא שתלינו את דבריו בשיעור ד' אמות ומ"מ אחר שלא הזכיר ר' יאשיה שיעור של משך כלל אי אפשר לתלות בין ר' יאשיה ובין רב הונא ורב חנן מחלוקת בדבר אחר אלא בענין זה ר"ל על איזה צד מכשירין סוכה בגבוהה למעלה מכ' אלא רב ורב חנן נימא בהכשר סוכה קא מפלגי כלומר שהם בעצמם חולקים מצד אחר על הכשר סוכה שלרב הונא אינה כשרה אלא בד' אמות על ד' אמות ולרב חנן כשרה במחזקת ראשו ורובו ושלחנו ומתוך שהם חולקים בזו הם מפרשים מחלוקת משנתנו כל אחד לטענתו וכלל הדברים שלא פסלו חכמים בגובה זה אלא בששיעור משך הסוכה מצומצם אבל כל שהשיעור יתר מדינו כשרה וא"כ נמצא לדעת רב הונא הכשר הסוכה בד' על ד' ולרב חנן במחזקת ותירץ שלעולם כולם סוברים שהכשר סוכה במחזקת הוא ואין מחלוקת משנתנו תלויה בשיעור הסוכה מצומצם או יתר אלא שלרב חנן מחלוקתם בשיעור הכשר לבד הא ביתר משיעור הכשר כשרה אף בגובה זה ורב הונא סבר שאף בשיעור הכשר סוכה או אף ביתר מכשיעור מחלוקת עד שיהא שם יתר מארבע אמות וכר' זירא:

ויש גורסים בשלמא דר' יאשיה פליגא אדרב הונא ורב חנן וכו' ופירושו שחלק עמהם בעיקר הענין לבד ר"ל באיזו צד מכשירין סוכה גבוהה ולא בדבר אחר והכל מתבאר בדרך אחת ומה שהקשו אח"כ מסוכתה של הילנאי המלכה לרב הונא ולרב חנן הקשוה ופשוטה היא:

בד"ה יש בה יותר מד' אמות כו' לבסוף מסיק דרב הונא סבר כו' ותימה וכי נכשיר כו' עכ"ל דלמאי דבעינן למימר דבהכשר סוכה קמיפלגי ובשיעורא המצומצם שהוא ד' אמות קאמר רב הונא דפסולה בגבוה כ' ודאי דאיכא למימר דלפי חשבון זה צריך הרוחב לפי הגובה אבל למאי דמסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושלחנו עד ד' אמות פליגי משמע להו דכולהו בשיעור גובה כ' מפסלי ולא לפי ערך וא"כ ביתר מד' אמות דקאמר דכשרה לית לן למיפסל לפי ערך ואהא תקשי להו וכי נכשיר ברחבה משהו יתר כו' ותירצו דיש לומר דלעולם צריך הרוחב לפי הגובה כו' דהא דקאמר מראשו ורובו ושלחנו עד ד' אמות פליגי היינו נמי לפי ערך רוחב ד' אמות לגובה כ' פליגי נמי בפחות מד' אמות והשתא ביתר מד' אמות נמי אינה כשרה אלא לפי ערך ודו"ק:

בתוס' ד"ה יש בה יותר מד' אמות וכו' עד לבסוף מסיק דרב הונא סבר מראשו ורובו ושלחנו עד ד' אמות פליגי וכו' ד"ל דאם היא אינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו כ"ע מודו דפסולה ואם יתירה על ד' אמות כ"ע מורו דכשרה אפי' אם המחיצות גבוהות ולא פליגי אלא בשיעור דביני ביני ונ"ל דהא דהוצרכו התוס' להביא מאי דמסיק לבסוף ולא הקשו התימה על מימרא דרב הונא גופא דאמר בהדיא אבל יש בה יותר מד' אמות על ד' אמות אפי' למעלה מכ' אמה כשרה משום דבהא דמסיק לבסוף מראשו ורובו ושלחנו עד ד' פליגי ר"ל דאם היא יתירה מר' אמות אפי' משהו כשרה לכ"ע ודוקא נקיט ד' אמות מצומצמות דומיא דפחותה מראשו ורובו ושלחנו דאפי' משהו כ"ע מודו דפסולה וכו' ודו"ק:

בא"ד כ"ע טובא עוג מלך הבשן פורתא פי' דשם פריך כ"ע בכותבת ועוג מלך הבשן בכותבת ומשני כ"ע מייתבי דעתייהו טובא בכותבת ועוג מלך הבשן מיישב דעתו פורתא בכותבת דאע"ג דהוא אדם גדול ביותר א"א שלא יגיע לו קצת יישוב הדעת ע"י אכילה ככותבת ה"נ קי"ל דכשהיא רחבה יותר מד' אמות ומשהו אע"ג דהמחיצות גבוהות אלף אמות א"א שלא יהא כאן צל סכך פורתא:

ד"ה בשלמא דר' יאשיה וכו' עד לא פליגי אדר' יאשיה וכו' פי' לא פליגי בשיעור הכשר סוכה שהרי ר' יאשיה לא איירי כלל במשכא דסוכה אבל מ"מ פליגי בענין אחר דר' יאשיה ס"ל טעמא דלמעלה מכ' פסולה הוי מטעם דלא שלטא ביה עינא ולכך כשהדפנות מגיעים לסכך כשרה ולרב חנן אין הדין כן אלא שבשיעור הסוכה לא פליגי והמשך הפשט לפי גירסא זו יתיישב שפיר בשלמא דר' יאשיה לא פליגא אדרב הונא וכו' כלומר זה פשיטא לן דלא פליגי ר' יאשיה ואינהו בשיעורא אלא רב הונא ורב חנן נימא דבשיעור הכשר סוכה פליגי או לא וע"ד זה צריכין אנו ג"כ לפרש המשך הפשט לפי הגירסא דגרסי פליגי דאל"כ מאי קאמר בשלמא דר' יאשיה וכו' דהא כמו דלדידהו הוי בשלמא משום דר' יאשיה ס"ל דטעמא הוי משום דלא שלטא עינא כך הוי בשלמא לרב הונא ולרב חנן דפליגי וטעמא דרב הונא ס"ל דטעמא הוי משום צל ולכך דוקא ביתירה מד' על ד' כשרה משום דאיכא צל אבל עד ארבע פליגי ורב חנן ס"ל טעמא אחרינא ולכך אמר דבמחזקת יותר מראשו ורובו ושלחנו אפי' למעלה מכ' כשרה וק"ל:

ד"ה עד ארבעים וחמשים אמה וכו' עד דהתם ניחא דהוי זו ואצ"ל זו פי' דגבי ארבע וחמש צאן הוי נמי זו ואצ"ל זו דהא השתא ד' לוקחים מן הרועים ולא חיישינן שמא גנבום משל בעלים משום דחסרונן ניכר בעדר ואין יכול לישמט ולומד זאב טרפן חמש מבעיא דחסרונן ניכר טפי:

בגמרא כולהו כרבה לא אמרי כו' לכאורה אין הכרח לומר דר' זירא ורבא לית להו דרבה דהא שפיר מצינן למימר דאית להו נמי דרשא דרבה לענין סוכה שאין דפנות מגיעין לסכך אלא דלא משמע להו לאוקמי עיקר מתניתין בפלוגתא דרבנן ור' יהודה דוקא בדפנות שאין מגיעין לסכך משום הכי איצטריך נמי להנהו טעמי למיפסל בדפנות שמגיעין לסכך דבכה"ג שייך דוקא קפידא דצל לרבי זירא ודירת קבע לרבא וכדפרישית בסמוך אלא משום דבלא"ה צריך לומר אפילו לרבה גופא דלר' יהודה דמכשיר היינו משום דקסבר דלמען ידעו היינו ידיעה לדורות. ולפ"ז לא ניחא לן למימר דפליגי רבנן ור"י בתרתי דרבנן אית להו טעמא דרבה ודר' זירא או דרבא ור' יהודה פליג בתרתי וקי"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן וממילא דר"י אף אליבא דרבה מוקי לקרא לידיעה לדורות א"כ לר' זירא ורבא אית לן למימר דרבנן נמי מוקי לידיעה לדורות ולא פסלי אלא מטעמא דצל לר"ז וקבע לרבא כי היכי דלא לפלוגי ר"י ורבנן בתרתי וזו הקושיא והתירוץ בעצמו שייך נמי בסמוך דקאמר רבא לית ליה דרבי זירא גם זה אינו מוכרח דבלא"ה איצטריך לרבא טעמא דבעינן קבע להיכא שהסוכה יותר מד' על ד' דאיכא צל וקרא דצל נמי איצטריך כמו שאפרש בסמוך ובלא"ה נמי איכא למימר דקרא דסוכה תהיה לצל לא מייתר אלא מפשטא דקרא שמעינן לה אלא דיש לתרץ נמי כדפרישית כיון דלרבי זירא גופא ע"כ רבי יהודה דמכשיר סובר דקרא לימות המשיח הוא דכתיב ממילא לרבא אליבא דרבנן נמי ניחא לן למימר דלא פליגי בתרתי כן נ"ל. מיהו כל זה אם נאמר דר' יהודה מודה בהך סברא דלמעלה מעשרים לא שלטא עינא אלא דמוקי קרא לידיעה לדורות והא דמכשיר במבוי בריש עירובין היינו משום דס"ל קורה משום הכירא אבל למאי דפרישית במשנתינו דמסוגיא דפ"ק דעירובין דקאמר וצריכא משמע דר' יהודה פליג אהאי סברא גופא דס"ל דלמעלה מעשרים נמי שלטא עינא עד ארבעים וחמשים אמה וכמו שאפרש בסמוך א"כ שפיר הוי מצינן למימר דרבי זירא ורבא אית להו נמי דרשא דרבה דליכא מאן דפליג והא דמכשיר ר' יהודה היינו משום דשליט עינא אלא משום שמוסיפין עוד טעם אחר לדפנות המגיעין לסכך וכדפרישית וצ"ע ועיין עוד בסמוך ודו"ק:

בפרש"י בד"ה לימות המשיח כו' אבל סוכת מצוה אינה לצל עכ"ל משמע לכאורה דלהנך אמוראי לית להו דר' זירא לא בעי סוכה העשוי לצל וקשיא לי טובא היאך אפשר לומר כן והא בכולה מכילתין משמע דלכ"ע בעינן סוכה העשוי לצל כדאמרינן לקמן דף ח' ע"ב בסוכת גנב"ך ורקב"ש דקתני והוא שתהא מסוככת כהלכתה והיינו לצל סוכה כדמפרש התם וכן בסוגיא דחבילי עצים וחבילי קש דפסלינן משום תעשה ולא מן העשוי והיינו שעשוי בפסול ומאי פסולייהו אי לאו משום שלא נעשה לשום צל לכן נראה דודאי לכ"ע פשטא דלשון סוכה היינו לענין סכך דהיינו לשם צל להגין ולסכך אלא דרבי זירא דריש מייתורא דקרא דוסוכה תהיה לצל יומם דכל סוכה שאין צריכה לצל הסכך אלא שצלתה מרובה מחמת הדפנות לא מיקריא סוכה כלל דאין לשון סוכה אלא היכא שצריכה לצל הסכך משא"כ הנך אמוראי דמוקי לה לימות המשיח סברי דלא קפדינן בהכי אלא אע"ג דבלא"ה צלתה מרובה לא איכפת לן ובלבד שהסיכוך עשוי ג"כ לצל כן נ"ל נכון אלא דמדקדוק לשון רש"י לא משמע כן דא"כ לא היה צריך לפרש לעיל במתני' בצילתה מרובה מחמתה דפסולה דע"כ הסכך קרוי סוכה דבפשיטות הו"מ לפרש דע"ש הצל נקרא סוכה וכמ"ש שם ויש ליישב ועדיין צ"ע ודו"ק:

בתוספות בד"ה יש בה יותר מד"א כו' לבסוף מסיק כו' ותימא וכי נכשיר כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל בהמשך דבריהם דאי לאו הא דמסיק לבסוף הוי פשיטא ליה דלעולם השיעור לפי ערך משא"כ מדמסיק דמראשו ורובו ושלחנו עד ד"א פליגי משמע להו דבהנך ודאי בשיעור שוה פליגי דרבנן פסלי בכולהו בעשרים אמות דוקא א"כ משמע דביותר מד"א מכשירים אפילו בגובה כמה וקשיא להו שפיר וע"ז מתרצין התוספת שאפ"ה לעולם השיעור לפי ערך בין למטה מד' בין למעלה מד' עכ"ל מהרש"א ז"ל. ולפ"ז צריך לומר דהא דקאמר מחלוקת במראשו ורובו ושלחנו עד ד"א אבל ביותר מד' ד"ה כשירה והיינו לענין שיעור עשרים דאע"ג דבפחות מד"א פסולה לרבנן אפילו בפחותה ונמוכה מעשרים אפ"ה בעיקר דינא דמתניתין פסלי רבנן בגובה מעשרים אהדדי עד רוחב ד"א ואגופא דמתניתין לא תקשי אמאי נקטו רבנן שיעור עשרים ולא נקטו שיעור גובה הפוסל בסוכה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושלחנו היינו משום דסתם הן שיעור ד' אמות ויותר נראה משום מילתא דר' יהודה קתני הכא דכיון דר"י סובר סוכה דירת קבע בעינן סבר נמי דבעינן ד' אמות והכי איתא להדיא בירושלמי דמייתי ברייתא דר"י שצריך ארבע אמות וארבע דפנות דהיינו ג' כהלכתן ורביעית אפילו טפח כר"ש דס"ל נמי דירת קבע בעינן ואפ"ה סגי בהכי אלא שראיתי להר"ן ז"ל שכתב בהיפך דר' יהודה נמי לא בעי אלא ג' דפנות כדאיתא במתניתין ושאין להם ג' דפנות ומדלא פליג ר' יהודה אסיפא כי היכי דפליג ברישא אלמא דמודה ואין ספק דאשתמיטא להר"ן ז"ל סוגית ברייתא דירושלמי ואילו ראה לא היה כותב כן וממתניתין לא מוכח מידי דהאי מילתא דפסיקא מיהא הוי דבאין לה ג' דפנות פסול לכ"ע משא"כ בג' דפנות הוי פלוגתא ואדיוקא לא שייך פלוגתא כנ"ל ומהאי דירושלמי נ"ל דודאי לעולם משערינן לפי ערך אף לר' חנן בר רבא דקאמר בראשו ורובו ושלחנו לחוד פליגי ולא ידעינן טעמא כמ"ש רש"י או משום דהוי לול של תרנגולין כמ"ש התוס' אפ"ה פליגי נמי ביותר מזה והיינו לפי ערך דהא בירושלמי מייתי להא דרב חנן ומייתי נמי האי ברייתא דבעי לר' יהודה ארבע אמות וא"כ אמאי לא מקשה מהאי ברייתא לר' חנן היאך מכשיר ר"י בהא דפסלי רבנן והיינו בראשו ורובו ושלחנו דוקא דלר"י בלא"ה פסול כיון דליכא ד' אמות אע"כ דלטעמיה דרב חנן נמי לעולם פסלי רבנן לפי ערך הגובה והרוחב וקאמר ר"י דבשיעור סוכה דידיה לעולם כשר אפילו גבוה טובא כן נ"ל ודו"ק:

בד"ה ה"ג ר"ח בשלמא דר' יאשיה ודר' חנן ורב הונא לא פליגי כו' עכ"ל. ולמאי דפרישית לעיל מצינן למימר דלא פליגי כלל דאינהו נמי אית להו נמי דר' יאשיה דבדפנות שאין מגיעין לסכך פליגי בטעמא דרבה משום הכירא אבל בדפנות המגיעין לסכך דלא שייך האי טעמא דהכירא קאמר ר' יאשיה ד"ה כשירה ואתא רב הונא ורב חנן דדוקא בסוכה גדולה ד"ה כשירה אבל בסוכה קטנה לכל חד כדאית ליה נמי שייך פלוגתא דרבנן ור"י לרב הונא משום טעמא דצל ולר' חנן מטעמא דיליה דלא ידעינן אי משום דהוי ליה לול של תרנגולים אלא דלפ"ז לא הוי מקשי מידי בסמוך להנך אמוראי ממעשה דהילני המלכה דהא אינהו נמי מודו דאפילו בסוכה גדולה נמי פליגי היכא שאין הדפנות מגיעין לסכך וצ"ע ועיין לקמן שלהי שמעתין ודו"ק:

בגמ' נימא בהכשר סוכה פליגי דמר סבר כו' ופירש"י דתרוייהו ס"ל דפליגי בסוכה מצומצמת ובטפי מיהא מכשרי אפילו היא גבוה' כו' עכ"ל. ומשמע מפירש"י דאפי' היא גבוה הרבה יותר מכשרי אפילו רבנן כלשון השני בתוספת בד"ה יש בה יותר כו'. וקשיא לי דא"כ הוי לרבנן שלשה חלוקי דינין בשלשה משהויין דמשהו פחותה משיעור הכשר סוכה לעולם פסול ובמשהו יותר מהכשר סוכה לעולם כשר אפי' גבוה טובא ובשיעור מצומצם דהכשר סוכה פסלי למעלה מעשרים ובפרק בכל מערבין דף כ"ג כתבו התוספות בד"ה ובלבד שיהא בה דאין שום סברא לומר שיהיו שלשה חילוקי דינין בג' משהויין ע"ש וכה"ג קשה אף לפי המסקנא אליבא דר' חנן דקאמר דלא פליגי אלא בשיעור ראשו ורובו ושלחנו לחוד ואי הוי אמרי' דלעולם פליגי נמי ביותר מזה והיינו לפי ערך כדפרישית הוי א"ש. מיהו לפי מה שאפרש לקמן שילהי שמעתין בלשון התוס' בד"ה לא צריכא דלשיטת וגרסת בעל טורי זהב ע"כ הא דאמרי' ביותר משבעה טפחים שהוא שיעור ראשו ורובו ושלחנו דהיא כשירה היינו שהיתרון על ז' טפחים הוא בין באורך בין ברוחב דוקא משא"כ אם היתרון הוא באורך בלבד אפי' ארוכה טובא וברוחב ליכא יתרון אלא ז' טפחים מצומצמים לא מקרי יותר מכשיעור ושייך בהו נמי פלוגתא דרבנן ור' יהודה וא"כ כ"ש למאן דאמר ביותר מד"א על ד' אמות ד"ה כשירה היינו דוקא שהיתרון הוא בין באורך ובין ברוחב וכמו שאבאר במקומו. ולפ"ז לא דמי כלל להאי דפ' בכל מערבין שכתבו התוס' דאין סברא לומר ג' חלוקי דינים בשלשה משהויין דהתם לענין שיעור שבעים אמה ושיריים דלא בעינן מרובעים לגמרי אלא לפי החשבון רצועה כדמוכח התם וא"כ כתבו שפיר דהוי ג' משהויין משא"כ הכא לאו בג' משהויין איירי אלא אפי' בארוכה הרבה ורחבה ד' אמות מצומצמים נמי פסלי רבנן וכן לענין ז' טפחים על ז' טפחים לר' חנן דאפי' בארוכה הרבה ורחבה ז' טפחים מצומצמים נמי פסלי רבנן כן נ"ל ועיין מה שאכתוב לקמן ודו"ק:

בתוס' ד"ה עד ארבעים וחמשים אמה כה"ג קתני גבי מבוי וכו' וי"ל דאיכא לשנויי הכא כו' וה"ה אפילו טובא כו' עכ"ל. לכאורה לרבא דמוקי פלוגתייהו בדירת עראי ודירת קבע ודאי דמכשיר ר"י אפי' טובא דאין שום טעם לפסול משא"כ לרבה ור' זירא אין שום סברא לומר דר"י מכשיר אפי' גבוה טובא משום דס"ל דלעולם שלטא עינא ואיכא צל דהא ודאי דבר הנראה לעין הוא דליתא אע"כ דר"י לית ליה כלל דבעינן הכירא או צל מחמת סכך והיינו כדאמרינן לעיל דלמען ידעו לדורות הוא דכתיב וסוכה תהיה לצל לימות המשיח הוא דכתיב ולפ"ז צ"ל דהא דמכשיר ר"י במבוי נמי אפילו טובא היינו משום דס"ל דקורה לאו משום הכירא אלא משום מחיצה וכבר כתבתי דא"א לומר כן דא"כ לא הוי מקשה מידי בריש עירובין לרבה דאיפלוגי בתרתי למה לי דהא שפיר איצטריך לאשמעי' הא גופא דבעינן קורה משום הכירא וה"ה לסוכה דבעינן הכירא דסכך ואיצטריך נמי לאשמעי' דר' יהודה בתרתי כיון דהא בהא לא תליא כלל וכל זה לפירוש התוס' משא"כ אי אמרי' דעד חמשים אמה דוקא מכשיר רבי יהודה הוי א"ש דלרבה דדריש למען ידעו להכירא א"כ רבי יהודה אית ליה האי דרשא אלא שסובר דעד חמשים אמה נמי שלטא עינא ע"י הדחק ובהכי סגי ליה וה"ה לר' זירא לענין צל דפורתא מיהא איכא ולפ"ז דלא פליג ר"י עליה דרבנן בעיקר טעמא אלא בשעורא לחוד א"כ מקשה שפיר בריש עירובין לרבה אפלוגי בתרתי למה לי ודר' יהודה קשיא ליה דכיון דפליג בחד מינייהו וסבר דלמעלה מעשרים איכא הכירא ושלטא עינא איפלוגי באידך למה ליה ואהא משני התם שפיר וצריכא דהיינו לענין שיעור דשלטא עינא כדמשמע שם להדיא ע"ש. ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתא השתא חמשים כשירה ארבעים מיבעיא והנלע"ד ליישב דשפיר קאמר ר"י עד ארבעים וחמשים אמה בין בסוכה בין במבוי משום דשמיע ליה לרבנן דקאמרי בברייתא מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים יותר מפתחו של היכל ימעט כדאיתא בגמ' דריש עירובין דהאי מתניתא אטעיתיה לרב דבעי למימר דטעמא דרבנן דילפי מפתחו של היכל ממש ור' יהודה יליף מפתחו של אולם דהוי ארבעים דמסקינן התם דליתא לדרב מדמכשיר ר"י בחמשים אלמא דבהכירא פליגי וכבר כתבתי לעיל דבירוש' דריש מכילתין קאמר רב גופא דבסוכה נמי טעמא דפלוגתא רבנן ור"י בפתחו של היכל ופתחו של אולם. ולפ"ז נהי דרבה לית ליה דרב וקסבר דבהכירא פליגי אפ"ה שפיר קאמר ר"י עד ארבעים וחמשים אמה דכיון דקאמרי רבנן יותר מפתחו של היכל לא קים ליה לר"י טעמא דרבנן אי מפתחו של היכל ממש גמרי או משום הכירא והיכל לסימנא בעלמא כדמסיק בריש עירובין. ולפ"ז לדבריהם קאמר ממ"נ אי מפתחו של היכל אודו לי מיהא בארבעים כדאשכחן בפתחו של אולם ואי טעמא דרבנן משום הכירא אנא נמי אית לי האי טעמא ויש להכשיר עד חמשים דשלטא נמי עינא כדפרישית כן נ"ל נכון בעזה"י ליישב אליבא דרבה ור' זירא משא"כ לרבא ודאי עד ארבעים וחמשים היינו אפי' טובא דהא בריש מפנין נמי פלוגתא דאמוראי היא שייך לפרש בכה"ג אבל בכה"ג אפילו טובא או דדוקא קתני ודוק היטב:

בגמ' וכי תימרו קטן שאין צריך לאמו מדרבנן ואיהי בדרבנן לא משגח' כו' ונראה משום שהזקנים ידעו דלא משגחה בדרבנן לא אמרו לה דבר דמוטב שתהא שוגגת ולפ"ז צ"ל דאף למאי דס"ד דבדרבנן לא אשגחה היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון חינוך משא"כ בדבר שעיקרו מדאורייתא ופירושו מד"ס ודאי הוה משגחה דאל"כ מעיקרא נמי בעיקר ראייתו דר"י היה צריך להאי סברא דכל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים דאל"כ מאי קאמר ולא אמרו לה דבר שמא לפי שידעו דלא משגח' בדרשא דרבנן לא מיחו בה דמוטב שתהיה שוגגת כדאיתא בש"ע א"ח סימן תר"ח אע"כ כדפרישית מיהו כ"ז דוחק ויותר נראה דהא דקאמר וכ"ת איהי בדרבנן לא משגחה היינו לפי שאין האם מצווה לחנך בנה אלא האב מש"ה קאמר כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ חכמים וא"כ על הב"ד מוטל לחנכן ומדלא אמרו דבר מייתי שפיר ראייה כן נ"ל:

גמ' אר"י מעשה בהילני המלכה עיין עירובין דף צו ע"א תד"ה מיכל ועיין בראב"ן סימן פ"ז:

שם מדרבנן הוא דמחייב עיין יומא דף פב ע"ב בת"י ד"ה בן שמנה ובמ"ש שם היתה מחנכתם למצוה בעלמא וק"ל ואיך אמרי' בסוגיי' וכ"ת קטן שא"צ לאמו מדרבנן הוא דמחייב ואיהי בדרבנן לא אשגחה ת"ש ועוד וכו'. הא אפי' מדרבנן לא מיחייבה איהי לחנך אותם וצע"ג:

תוס' ד"ה יש בה וכו' לפי חשבון ד"א לעשרים. עי' תשובת תשב"ץ ח"א סימן קכו: