דף ביאור

מסכת מועד קטן דף כ״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת מועד קטן דף כ״ח עמוד ב׳

מסכת מועד קטן דף כ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 29 קטעים ממוספרים, כ־671 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' בלא פירוש:

גמ' לחבילא חבלא:

גוד גרמא מככא נפלו הלחיים:

נמטו מיא לאמטיכי כלומר הדרי מיא למפרע כלפי למעלה:

עטוף חושך:

שייול איצטלא דמלתא כלומר יפה מיתה כמלבוש של מילת:

דשלימו זוודיה שכלו לו מזונותיו שהוא עני:

אזבזגי קיניה:

ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Moed Katan 28b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

בלע המות' כדי לסיים בדבר הטוב משום דמועד קטן הוא סוף סדר מועד ומה"ט מתרץ הרב רבי יעקב מאורליינ"ש הא דאתחיל סדר נשים בט"ו נשים אע"ג דאתחיל בפורענותא לא מתחיל כדאמרינן ביש נוחלין (ב"ב דף קח.) ותירץ דסומכין פורענות דמועד קטן אצל פורענות דיבמות דסמכינן פורענותא לפורענותא ונחמתא לנחמתא:

צדקיהו מלך יהודה צדיק גמור היה. אבל במקרא לא מצינו יותר כי אם שצוה להעלות ירמיהו מן הטיט:

ינחם כתיב בכתובות (דף סט:.) פירשנו בענין אחר שלא כפירוש הקונטרס דהכא:

וליטול מנה יפה ראשון פי' יש לישראל ליתן לו אבל הוא אין לו ליטול כדאמרינן פ' מקום שנהגו (פסחים דף נ:) הנותן עיניו בחלק יפה כו' מיהו נראה לי דכהן כיון שזהו דינו יכול לראות סימן ברכה ואע"פ שאומרים בפ' הזרוע (חולין קלג.) ונתן ולא שיטול מעצמו אין זה לוקח מתנות כי אם רואה שפיר מה שהוא רוצה ואומר ליתן לו: [וע' תוס' גיטין נט: בד"ה וליטול מנה]:

Tosafot on Moed Katan 28b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

רבנו חננאל

מתני' נשים במועד מענות אבל לא מטפחות מאי אמרן.

אמר רבא ויי לאזלא ויי לחבלא.

פירוש נשי דשכנציב היו חכמות והיו מענות ואומרות אוי להולך כדכתיב כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו וגו' ואוי למי שהוא ממושכן ונתבע לשלם הפקדון שאצלו. כלומר האדם מתמשכן להשלים רוחו שהוא אצלו פקדון לבעליה. פי' חבלא משכון. פירוש גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטוכיא חתוך המאכל מן השיניים ויגיע חמות המים באנטיכי. כלומר כיון שנחתך המאכל מפי החולה בוערת בו חמות ומחממת מי רגליו כחמות אנטיכי. דתנן אנטיכי אע"פ שגרופה אין שותין הימנה מפני שמחממת הרבה. פי' שייול אצטלא דמלתא לבר חורי דשלימו זוודיה. כלומר דומה כאצטלא של מילת לבנה לבן טובים שירד מנכסיו. ושלמה הצידה שלו הקבורה טובה לו מחיים. ויש שאומרים מי שאין לו בגדים ללבוש ישאל וילך ללות בן טובים של מת ושלמו ימי חייו.

עטוף וכסוי טורי דבר רברבי ובר רמי הוה פי' כמו אדם האומר להרים התעטפו והתכסו במלבושיכם הנאים כי זה האיש הבא להקבר אצלכם בן גדולים הוא. וי"א לבני אדם אומרים התעטפו והתכסו במלבושיכן ועמדו על ההרים וכסו אותן בשעת קבורתו כי בן גדולים ורמים הוא. אחאנא תגרי דעל זבוגי מיבדקי. פי' אחינו התגרים שעל קניינם מיבדקי. כלומר במקום סחורתן נבדקין הנאמנים הם אם לאו. כמו שאומרים (בעירובין סה) בג' דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו.

רהיט ונפיל בר אודי ואמבדי יוזפתא יזיף פי' רץ בכל כחו ונופל בין האובדים ועל המעברות מלוה לוה. פי' כמו משל הוא. כלומר אע"פ שאדם רץ בכל כחו כל ימיו כשנופל בין האובדים בין אובדי הדרכים. או כשיגיע לעבור בנהר מתחנן למי שמעבירו ואם אין לו נוטל בהלואה ואינו מוצא. מותא כי מותא. ומרעא חבוליא. פי' המות של זה כמיתת כל אדם. ואריכות חוליו תוספת כמו הרבית על המלוה. שיש מי שפורע חובו היא המלוה שנתנה לו ודיו. ויש מי שפורע המלוה היא נשמתו ותוספת על נשמתו צער חליו.

תניא היה ר"מ אומר מ"ד טוב ללכת את בית אבל וגו' והחי יתן אל לבו דברים של מיתה. דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דטעון יטעוניה דידל ידלוניה.

איכא דאמרי לא ידל דאדלוגיה כדכתיב כי טוב אמר לך עלה הנה מהשפילך לפני נדיב אשר ראו עיניך.

כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו ר' יוסי הגלילי. ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא ור' טרפון. אמר להן ר' טרפון ראו כי חכם גדול ובקי בהגדות הוא אל יכנס אחד לתוך דברי חבירו אמר להן ר' עקיבא ואני אחרון.

ועוד 7 קטעי פירוש על דף זה.

Rabbeinu Chananel on Moed Katan 28b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

ריטב"א

דקבר יקברוניה פי' סוף האדם לבא לידי מדה זו וכראוי לו להשגיחה כדי לתקן מעשיו א"נ שפירשו בו שדרך העול' לגמול לכל אדם כמעשיו וגם הב"ה מזמינו שימות במקו' שישלמו לו כמעשיו ושני הפי' אמת:

איכא דאמר דידליא ידליניה דכתיב כי טוב אמור לך עלה הנה פי' ראוי לכל אדם טוב שיאמר לפני נדיב אשר ראו עיניך:

כמספדא דאחאב בן עמרי וכו' ולמדנו לפי מה שאמרנו בסוף פ"ק דב"ק. ת"ר וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה מלך יהוד' שיצאו לפניו ל' אלף חלוצי כתף דברי רבי יהודה א"ל רבי נחמיה והלא לפני אחאב עשו כן וכו'. ואלו לא מצינו במקרא שעשו לאחאב כן ומכאן למדנו שעשו לו הספד גדול ובכלל ההספד הגדול הזה שמספד הכתוב בו הלכו לפניו חלוצי כתף הרבה כמו (שעשו) שהלכו לחזקיה והכתוב אומר עליו ותעבור הרנה במחנה וכן במשמע שהיו שם כל ישראל ולא נפקד מהם איש אלא המלך לבדו:

גרס' הספרים ינוחם כתיב ואנו בדקנו בכל הנסחאות ובספרי המסורת ולא מצינו כן ויש לפ' דלאו דווקא כתיב אלא שהוא כאלו כתב כן דכיון דכתי' ואשכון כמלך בגדוד היה לו לכתוב כאשר ינחם אבלים וכיון דכתיב אבלים ינחם למדנו דה"ק אשב ראש כמלך בגדוד וכאשר ישב האבלים כשינחם אותם המנחם ורש"י ז"ל גורס ינחם כתב כלומר דדרשי' מסורת כאלו כתב ינחם מן וינחם יי' על הרעה:

וקדשתו לכל דבר שבקדוש' לפתוח ראשון פי' בס"ת ולברך ראשון בסעודה וליטול מנה יפה ראשון פי' כשבא לחלוק עם השותפי' ואע"פ שאמרו כל הנותן עיניו במנה יפה אינו רואה סימן ברכה לעולם הכא הוא אינו נותן בו עיניו אלא שנותנין לו. ובתוספות פירשו וליטול מנה יפה ראשון בכל מתנות עניים וכן למשרי ליה תגריה ברישא וכל זה בכהן שאינו עם הארץ אבל בכהן עם הארץ עליו כתיב כל משנאי אהבו מות. כבר בררנו' במקומו' אחרי':

Ritva on Moed Katan 28b · Sefaria · מהדורה: Chidushi HaRitva, Amsterdam, 1729. · Public Domain

מאירי

אין המנחמים רשאין לישב אלא על גבי קרקע שנ' וישבו אתו לארץ ואינן רשאין לדבר עד שיפתח האבל שנ' ואחרי כן פתח איוב את פיהו וכתו' אחריו ויען אליפז וכו':

ולעולם האבל מיסב בראש וכל המנחמים אחריו חתן אף הוא מיסב בראש שמכבדין את האדם בזמן שהוא ביגון כמו שביארנו באבל וכן מכבדין אותו בזמן שהוא בשמחה יתירה והוא שנ' עליו יכהן פאר וכמו שהכהן מיסב בראש שנ' וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון כך בחתן:

Meiri on Moed Katan 28b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

מהרש"א — חידושי הלכות

בד"ה בלע המות כו' משום דמ"ק הוא סוף סדר מועד כו' עכ"ל והרמב"ם כתב דמסכת חגיגה הוא סוף סדר מועד וע"ש:

בא"ד אצל פורענות [דיבמות] דסמכינן פורענותא כו' עכ"ל כצ"ל ונחמתא לנחמתא בכדי נסבי הכא אלא שגירת לישנא דתלמודא בפ"ק דב"ב ועשו כן כדי לסיים בנחמה וק"ל:

Chidushei Halachot on Moed Katan 28b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

בן יהוידע

דְּבָרִים שֶׁל מִיתָה, דְּיִסְפַּד יִסְפְּדוּנֵיהּ, דְּיִקְבַר יִקְבְּרוּנֵיהּ, דְּיִטְעַן יִטְעַנּוּנֵיהּ, דִּידַל יִדְלוּנֵיהּ. קשא הוה ליה למימר חלוקה זה קודם דיקבר וכן דִּידַל יִדְלוּנֵיהּ שהוא המרים קול בהספד הוה ליה למימר אחר דיספד קודם דיקבר ואמאי נקיט לה לבסוף? ונראה לי בס"ד נקיט לדברים הקשים בראשונה דמלאכת הספדן ומלאכת הקברן קשים ממלאכת הטוען כי דרכם של המלוים לטעון כל אחד מהם משך עשר אמות או פחות או יותר מעט כי רוצים לזכות הכל במצוה מה שאין כן הספדן הוא אחד דוקא וכן הקברנים הם אנשים מועטים בעלי חברה זו ואין מניחין לאדם אחר לעסוק עמהם ולכן זכר הקברן אחר הספדן ואחר כך אמר דטעין שזו מלאכה דשייכא בכמה אינשי וכל אחד יעסוק מעט ואחר כך זכר דמידל ידלוניה שהוא ענין הרמת קול וזה ימשך גם עד אחר קבורה כשבאים וגם בכל שבעת ימי אבלות שהאבלים מדברים ובוכין והשומעין מרימים קול בכיה.

וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי דִּי לָא יִדַל, יִדְלוּנֵיהּ. פירוש מי שאינו מתנשא בעצמו אלא מזלזל בכבודו להיות ספדן כמו שאמרו (סוטה מט.) שרו 'חכימיא למהוי כספדנייא' אז זכות המצוה הזאת תגין שירים אותו הקדוש ברוך הוא מן המות ויחיה ויאריך ימים.

וְאַל יִכָּנֵס אֶחָד מִכֶּם לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ פירוש רצה שיאמרו כל אחד דרשה על פסוק בפני עצמו ולא יאמרו כולם דרשה על פסוק אחד שיהיה כל אחד דורש בו אופן אחד אלא כל אחד יביא פסוק חדש שלא פירש אותו חבירו דבזה יערב לו יותר.

Ben Yehoyada on Moed Katan 28b · Sefaria · מהדורה: Senlake edition 2019 based on Ben Yehoyada, Jerusalem, 1897 · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה מְטַפְּחוֹת.

קטע 2

בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנוּכָּה וּבְפוּרִים — מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת, בְּזֶה וָזֶה — לֹא מְקוֹנְנוֹת. נִקְבַּר הַמֵּת — לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת.

קטע 3

אֵיזֶהוּ עִינּוּי — שֶׁכּוּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת, קִינָה — שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכוּלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה״.

קטע 4

אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא הוּא אוֹמֵר ״בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה׳ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כׇּל פָּנִים וְגוֹ׳״.

קטע 5

גְּמָ׳ מַאי אֲמַרַן? אָמַר רַב: ״וַיי לְאָזְלָא, וַיי לַחֲבִילָא״.

קטע 6

אָמַר רָבָא, נְשֵׁי דְּשַׁכְנְצִיב אֲמַרַן הָכִי: ״וַיי לָאָזְלָא, וַיי לַחֲבִילָא״. וְאָמַר רָבָא, נְשֵׁי דְשַׁכְנְצִיב אָמְרָן: ״גּוּד גַּרְמָא מִכַּכָּא וְנִמְטֵי מַיָּא לְאַנְטִיכִי״.

קטע 7

וְאָמַר רָבָא, נְשֵׁי דְשַׁכְנְצִיב אָמְרָן: ״עֲטוֹף וְכַסּוֹ טוּרֵי, דְּבַר רָמֵי וּבַר רַבְרְבֵי הוּא״. וְאָמַר רָבָא: נְשֵׁי דְשַׁכְנְצִיב אָמְרָן: ״שְׁייוֹל אִצְטְלָא דְמֵלָתָא לְבַר חוֹרִין, דִּשְׁלִימוּ זְווֹדֵיהּ״.

קטע 8

וְאָמַר רָבָא, נְשֵׁי דְשַׁכְנְצִיב אָמְרָן: ״רָהֵיט וְנָפֵיל אַמַּעְבָּרָא וִיזוּפְתָּא יָזֵיף״. וְאָמַר רָבָא, נְשֵׁי דְשַׁכְנְצִיב אָמְרָן: ״אֲחַנָא תַּגָּרֵי אַזַּבְזָגֵי מִיבַּדְקוּ״. וְאָמַר רָבָא, נְשֵׁי דְשַׁכְנְצִיב אָמְרָן: ״מוֹתָא כִּי מוֹתָא וּמַרְעִין חִיבוּלְיָא״.

קטע 9

תַּנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: ״טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל וְגוֹ׳״ עַד ״וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ״ — דְּבָרִים שֶׁל מִיתָה: דְּיִסְפֹּד — יִסְפְּדוּנֵיהּ, דְּיִקְבַּר — יִקְבְּרוּנֵיהּ, דְּיִטְעֹן — יִטְעֲנוּנֵיהּ, דִּידַל — יְדַלּוּנֵיהּ.

קטע 10

וְאִיכָּא דְאָמְרִי: דְּלָא יְדַל — יְדַלּוּנֵיהּ, דִּכְתִיב: ״כִּי טוֹב אֲמׇר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה וְגוֹ׳״.

קטע 11

תָּנוּ רַבָּנַן: כְּשֶׁמֵּתוּ בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נִכְנְסוּ אַרְבָּעָה זְקֵנִים לְנַחֲמוֹ, רַבִּי טַרְפוֹן, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא. אֲמַר לָהֶם רַבִּי טַרְפוֹן: דְּעוּ שֶׁחָכָם גָּדוֹל הוּא וּבָקִי בְּאַגָּדוֹת, אַל יִכָּנֵס אֶחָד מִכֶּם לְתוֹךְ דִּבְרֵי חֲבֵירוֹ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַאֲנִי אַחֲרוֹן.

קטע 12

פָּתַח רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: רַבּוּ עֲוֹנוֹתָיו, תְּכָפוּהוּ אֲבָלָיו, הִטְרִיחַ רַבּוֹתָיו פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה.

קטע 13

נַעֲנָה רַבִּי טַרְפוֹן וְאָמַר: ״וַאֲחֵיכֶם כׇּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה״. וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה נָדָב וַאֲבִיהוּא שֶׁלֹּא עָשׂוּ אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, דִּכְתִיב: ״וַיַּקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת הַדָּם אֵלָיו״ — כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

קטע 14

נַעֲנָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְאָמַר: ״וְסָפְדוּ לוֹ כׇל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אוֹתוֹ״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אֲבִיָּה בֶּן יָרׇבְעָם שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד טוֹב, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב״ — כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

קטע 15

מַאי דָּבָר טוֹב? רַבִּי זֵירָא וְרַבִּי חִינָּנָא בַּר פָּפָּא, חַד אָמַר: שֶׁבִּיטֵּל מִשְׁמַרְתּוֹ וְעָלָה לָרֶגֶל, וְחַד אָמַר: שֶׁבִּיטֵּל פַּרְדְּסָאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב יָרׇבְעָם אָבִיו עַל הַדְּרָכִים שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל.

קטע 16

נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְאָמַר: ״בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשׁוֹנִים [אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן] יִשְׂרְפוּ לָךְ״, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא מִצְוָה אַחַת, שֶׁהֶעֱלָה יִרְמְיָה מִן הַטִּיט — כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

קטע 17

נַעֲנָה רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִימּוֹן [בְּבִקְעַת מְגִידּוֹ]״, וְאָמַר רַב יוֹסֵף: אִלְמָלֵא תַּרְגּוּמֵיהּ דְּהַאי קְרָא, לָא הֲוָה יָדַעְנָא מַאי קָאָמַר.

קטע 18

בְּעִידָּנָא הָהוּא יִסְגֵּי מִסְפְּדָא בִּירוּשְׁלֶם כְּמִסְפְּדָא דְּאַחְאָב בַּר עָמְרִי דִּקְטַל יָתֵיהּ הֲדַדְרִימּוֹן בַּר טַבְרִימּוֹן, וּכְמִסְפֵּד דְּיֹאשִׁיָּה בַּר אָמוֹן דִּקְטַל יָתֵיהּ פַּרְעֹה חֲגִירָא בְּבִקְעַת מְגִידּוֹ.

קטע 19

וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא עָשָׂה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד טוֹב, דִּכְתִיב: ״וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מׇעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם״ — כָּךְ, בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

קטע 20

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי: כְּתִיב בֵּיהּ בְּצִדְקִיָּהוּ ״בְּשָׁלוֹם תָּמוּת״, וּכְתִיב ״וְאֶת עֵינֵי צִדְקִיָּהוּ עִוֵּר״! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁמֵּת נְבוּכַדְנֶאצַּר בְּיָמָיו.

קטע 21

וְאָמַר רָבָא לְרַבָּה בַּר מָרִי, כְּתִיב בֵּיהּ בְּיֹאשִׁיָּהוּ: ״לָכֵן הִנְנִי אוֹסִיפְךָ עַל אֲבוֹתֶיךָ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל קִבְרוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם״, וּכְתִיב: ״וַיּוֹרוּ הַיּוֹרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ״, וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה!

קטע 22

אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּיָמָיו.

קטע 23

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מְנַחֲמִין רַשָּׁאִין לוֹמַר דָּבָר עַד שֶׁיִּפְתַּח אָבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ״, וַהֲדַר: ״וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי״.

קטע 24

אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מִנַּיִן לָאָבֵל שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶבֲחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם״.

קטע 25

״יְנַחֵם״ — אַחֲרִינֵי מַשְׁמַע! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: ״יִנָּחֵם״ כְּתִיב.

קטע 26

מָר זוּטְרָא אָמַר מֵהָכָא: ״וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים״. ״מִרְזָח״ — נַעֲשֶׂה שַׂר לִסְרוּחִים.

קטע 27

אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִנַּיִן לְחָתָן שֶׁמֵּיסֵב בָּרֹאשׁ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר״, מָה כֹּהֵן בָּרֹאשׁ — אַף חָתָן בָּרֹאשׁ.

קטע 28

וְכֹהֵן גּוּפֵיהּ מְנָלַן? דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״, לְכׇל דָּבָר שֶׁבִּקְדוּשָּׁה: לִפְתּוֹחַ רִאשׁוֹן, וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן, וְלִיטּוֹל מָנָה יָפָה רִאשׁוֹן.

קטע 29

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: קָשָׁה יְצִיאַת נְשָׁמָה מִן הַגּוּף

מסכת מועד קטן דף כ״ח עמוד ב׳

מסכת מועד קטן דף כ״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

ערכי חכמים המצטטים דף זה

לשון המקור