רבי ינאי — גבאי הוה ויזיף מעות הצדקה לצורכו ופרע:
דכמה דמשהי — רבי ינאי דלית ליה זוזי למפרע ניחא להו לעניים:
דמעשה — רבי ינאי לציבורא ואמר דלית ליה מעות לחלק לעניים וכופה אותם לצדקה ואיכא רווחא לעניים:
מנורה — כמשמעה:
נר — קרוישוי"ל של כסף או של זהב:
מדאמר ר' אסי כו' — כלומר מדנקט ר' אסי עובד כוכבים דפעי וצועק למה שניתם ממה שנתתי מכלל דישראל דלא פעי שרי לשנויי לדבר מצוה דאי בישראל אסור ל"ל למנקט עובד כוכבים:
שלא נשתקע שם בעליה — ממנה שעדיין אומרים זו היא מנורה נדבתו של פלוני עובד כוכבים:
אסור לשנותה — דפעי:
ולמאי — קאמר ר' אסי דאסור לשנותה אילימא כו':
שעזרק — עובד כוכבים היה:
לא שכיח — שעזרק במתא דליפעי שסוחר היה ומחזר בעיירות:
מתני' הגוסס והיוצא ליהרג כו' — מפרש בגמרא טעמא:
ר"ח בן עקביא — איוצא ליהרג פליג אבל בגוסס מודה דכתיב (ויקרא כ״ז:ח׳) והעמיד והעריך אותו וגוסס לאו בר העמדה והערכה הוא:
שדמיו קצובין — בפרשה ערכין אבל אנודר מודה דהא כנמכר בשוק בעי למשיימיה וזה אינו נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו ויפסיד מעותיו:
נודר ומעריך כו' — ובגמרא מפרש מאי קא אתי ר' יוסי למימר הא ת"ק לא אמר אינו נודר שאם אמר דמי פלוני עלי יפטר דהא לא נידר קאמר:
גמ' אלא לא נערך אמאי לא — הרי דמיו קצובין:
כל חרם לא יפדה — מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון:
למומתין בידי שמים — כגון האי דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת והך מיתה ליכא למימר בידי אדם דהא אמרי' בפ"ק דסנהדרין (דף טו:) מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו:
שלא ניתנה שגגתן לכפרה — כגון מגדף ומקלל אביו דאם עשה בשוגג אינו בקרבן ולא בגלות:
מיתות קלות — כלומר דקלות להך מילתא שניתנה שגגתן לכפרה כגון רוצח דשגגתו גולה ועובד ע"ז ומחלל שבת ובא על הערוה דשגגתו חטאת:
כולי עלמא לא פליגי — דודאי נדרו נדר והקדישו הקדש ומעריך את אחרים דהא בר דעה הוא:
מלוה על פה — כגון זה שהזיק ולא עמד בדין על כך קודם למיתה: תשלומי נזק כתובין בתורה ומדאורייתא משעבד ליה בעל כרחיה:
ואיכא דמתני לה — להא דרב יוסף ורבה:
חייב — דבר דעה הוא:
פטורין — דאין לו דמים ועומד הוא ליחבל וכל הנך איכא ליהרג בדיני ישראל קאמר:
לחזרת עמידת ב"ד — שאין אתה יכול להחזירו לב"ד ולעמוד בדין על מה שחבל שאין מענין את דינו:
