דכולי עלמא צד אחד ברבית — כי ה"ג אסור הואיל ומעיקרא בתורת הלואה אתא לידיה ור' יהודה (דקאמר) [דקשרי] בהכי עסקינן שהתנו מתחילה שאם יגאלנה המוכר בתוך שלש יחזיר לו הלוקח הדמים מפירות שאכל וברבית ע"מ להחזיר פליגי ומתני' ותנא דברייתא בהא פליגי דתנא דידן סבר אפי' צד אחד נמי לא הוי דהא בתורת מכר אתא לידיה ותנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי ריבית (לגבי) [אתי] צד אחד (היא) כרבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה:
(איש כי ימכר אמר רחמנא):
והיתה גאולתו מ"מ — משמע דא"כ הוה ליה למיכתב יגאלנה עד תום שנת ממכרו מדשני בדיבוריה וכתב והיתה גאולתו משמע אפי' ע"י אחר:
לקונה אותו — משמע לקונה יהא נחלט אם לא יגאל בתוך שנה הא אם יגאל יחזירנה וקונה הוא דיחזירנה אבל בנו לא קמ"ל והיתה גאולתו מ"מ:
שנה — אי הוה כתיב עד מלאת שנה ולא כתב לו איני יודע אם שנה למכר ראשון או שנה למכר שני כגון מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי בתשרי וה"א ראובן שמכרה ראשון מחשב עם לוי ויהא לו רשות לגאלה עד תשרי הבא השתא דכתיב לו משמע דאמוכר ראשון קא מהדר:
למי חלוט — כשהגיע שנה למוכר ראשון ונחלט מי מן הלוקחים זוכה בחליטה זו:
לראשון חלוט — דראובן אין גואלה עוד משמעון אבל שמעון גואלה מלוי עד שיגיע שנה למכר שני שהרי ללוי לא נחלטה:
לשני חלוט — שאין שמעון גואלה מלוי:
עלתה לו שנה — דהאיכא מיום ליום וזה שמכר לו בט"ו באדר לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר לשנה הבאה ואע"ג דהשתא הוו י"ג חדש משום דמיום ליום בעינן מט"ו באדר לט"ו באדר:
ולימא ליה — לוקח ראשון ללוקח שני אנא קדים שחין נורא אני היסקתי ונשתמשתי בבית קודם ממך ושלך נחלט באחד באדר ושלי לא תיחלט:
את נחתת לעיבורא — נכנסת בחודש העיבור לפיכך תפסיד דתמימה כתיב ליתן לו חדש העיבור אבל אני לא נכנסתי בו:
נולדו לו שני טלאים — והם בכורות ומוזהר להקריבן בתוך שנתן דכתיב (דברים טו) תאכלנו שנה בשנה:
לא כתב תמימה — ולא ליתיב ליה חדש העיבור וליסלקיה שנה בט"ו בשבט:
כמנין ימות החמה — בין בפשוטה בין במעוברת:
י"ב חדש מיום ליום — כמו שאנו קובעין אותן לשנת לבנה:
נתעברה לו — למוכר דכתיב תמימה:
האמר — במס' בכורות בפ' אחרון (דף נב:) מתנה אינה כמכר לחזור ביובל למי שנתנה:
תשובו — תשובו איש אל אחוזתו ודרשינן (בפ"ט) (שם) לרבות את המתנה:
וגואל לעולם — שאינו נחלט להקדש לעולם ולקמן מפרש טעמא:
הגיע יום שנים עשר חודש — משלקחו מן הגזבר:
שאין לו דורות — דליכא פריה ורביה קמי שמיא:
לא יצא ביובל למה לי — הואיל וכתיב לצמיתות:
מתני' היה נטמן — הלוקח ביום שנים עשר חודש כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן לו מעותיו והוא חלוט לו:
שיהא חולש — כמו (ישעיהו י״ד:י״ב) חולש על גוים וכדגרסינן (שבת דף קמח:) מטילין חלשים על הקדשים. שיהא מטיל מעותיו ללשכות שבעזרה:
ויהא שובר הדלת — של בית שמכר ונכנס:
גמ' מדעתו — שיקבלם ברצון:
בעל כרחו — שהטילתם בביתו כי ה"ג דתקין הלל במתני':
