עיבור שנה חדש - ובידינו לעשות חדש של תוספת השנה בין מלא ובין חסר ואת עיבור של שנה של אשתקד עשינו חסר ונמצא שהקדמנו תשרי שעבר לפני מולדו כמדת חסרון חדש אחד לפיכך אנו יכולין לאחר תשרי זה כמדת מילוי חדש אחד כדקאמר דל ירחא מליא לבהדי חסירא:

ואכתי חד יומא - ואע"ג דיומא ופלגא היא חד יומא קרי ליה. והוא הדין נמי אם היתה זו מעוברת הוה מצי נמי לתרוצי דנראה לעבר שמונה חדשים והאי דנקט שנה שלפניה משום דלא מיתוקמא מתני' בשנה מעוברת דקתני אין פוחתין מד' חדשים מעוברין הא בארבעה מעוברים סגי ואי במעוברת פשו להו ט' חסירין ובין לרב הונא בין לעולא אפילו שמונה חסירין ליכא לאוקמא אלא במעוברת אבל תשעה לא בפשוטה ולא במעוברת כדלקמן:

לא אדעתייהו דאינשי - אחד יומא לא תמהי ולא מרנני:

מייתרא סיהרא - עתיקא שלש יומי אחר ראש השנה דסדר תולדות החדשים למולד הלבנה אחד מלא ואחד חסר כדפרישית וכי עבדת תלתא חסירין טפי מקדמת ליה לראש השנה ג' יומי:

שהיתה שנה שלפניה - של אשתקד מעוברת וחדש העיבור שלשים יום ולמנין הלבנה לא הוי אלא כ"ט ופלגא אשתכח דמאחרת לראש השנה פלגא יומא והשתא לא קדים לראש השנה אלא יומא ופלגא וכיון דלא הוו ב' שלימים חד קא חשיב ליה והיינו דקא פריך ואכתי איכא חד יומא:

איתחזויי איתחזי - לבנה לב"ד ואנן הוא דלאו אדעתין למימסר נפשין ולמיחזייה הילכך לא מרנני:

ערכין ט עמוד א

1קדים אתי סיהרא תלתא יומי! השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי.

2כדאמר רב משרשיא, כגון שהיתה שנה מעוברת, הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת, ועיבור שנה חודש. דל ירחא מליא בהדי ירחא חסירא, ואכתי חד יומא! לא אדעתייהו דאינשי.

3עולא אמר: לא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה, ומאי טעמא קאמר מה טעם אין פוחתים מארבעה חדשים המעוברים בשנה משום דלא נראה לחכמים לחסר יתר על שמונה.

4מאי שנא תשעה דלא, דאם כן מייתרא סיהרא תלתא יומי, השתא נמי קא מייתרא תרי יומי!

5כדאמר רב משרשיא, כגון שהיתה שנה מעוברת, הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת, דל ירחא חסירא בהדי ירחא מליא.

6ואכתי איכא חד יומא, סברי: איתחזויי איתחזי ואנן לאו אדעתין.

תוספות

הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת - באותה שנה קיימינן והוה ליה למימר דהשנה מעוברת ולכך עבדינן בח' מלאים כי הכא נמי כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת פירוש שנה זו שעשינו בה ח' מליאים ואם לא היה העיבור אם אשתקד היה הקיבוע והמולד בשבת יהיה הקיבוע השנה זו אם יהיו כסדרן ביום רביעי (שבו המולד) וכשמוסיפין מליאים יתאחר עוד יום אחד עד יום שביעי [אבל בעיבור] המולד אירע ביום ה' כ"א שעות ולא נראה עד יום ששי הרי דלא מקדים רק חד יומא:

מחד יומא לא אדעתא דאינשי - משמע דעבדי השתא ח' מליאין היכא דליכא מקדים רק מחד יומא וקשה האידנא דאנו דוחים גטר"ד משום דבשנה הבאה יהיה בז' י"ח ויקבע ביום שני ואיכא ששה ימים ונעשה שני מליאים ואכתי ליכא אלא חד יומא וצ"ל דלא רצו לתקן אותם שסדרו לנו עיבורים וקביעות שיאריכו בשום פעם השנה יותר מז' מליאים:

מאי טעמא שלש חסירים דלא - דאם כן מייתרא סיהרא ג' יומי דבכסדרן יארע הקיבוע ביום המולד ביום ד' ובשביל ג' חסירים בצרי משתא שלש יומי ויקבע ביום א' תרי נמי מייתרא ב' יומי ויהיה הקיבוע ביום שני:

כגון שהיתה שנה שלפניה מעוברת - ועיבור שנה שלשים ונמצא הקיבוע היה ראוי להיות ביום שני ובשביל הח' חסירים יתאחר עתה בשביל חדש העיבור שהוא משלשים יום שני ימים יותר ויהיה ביום רביעי והמולד יהיה בחמישי כ"א שעות והיינו הא דפריך אכתי איכא חד יומא ואי קשיא תרי יומי נמי איכא דשית שעי מיכסי ולא תראה עד יום ששי תשובה לדבר דמיירי דאשתקד היה המולד ה' שעי ביום שלפני הקיבוע דכי תשים ה' כ"א תקפ"ט יהיה המולד (ט' שעי) מיום ויכולה לראות ביום ה' לבני ארץ ישראל ואין זה מקדים רק חד יומא אבל ודאי אם אשתקד היה המולד בתחלת השבת שהשנה יהיה ביום ה' כ"א שעות ולא תראה באותו יום אז לא נעשה ח' חסירים דא"כ מייתר סיהרא שני יומי וא"ת ונהי דלרב הונא דסיפא קאמר לא נראה לעבר יתר על ח' הא ח' עבדינן ולא משכחינן אלא בשנה מעוברת והיכא דלא נראית כלל ביום ה' עד יום ו' ארישא דמתני' אין פוחתין מארבעה חדשים מעוברים זקוק הוא לפרש כעולא משום דאין מחסרין יתר מח' הא שמונה עבדינן והיינו היכא דנראית ביום ה' עצמו דאשתקד קודם המולד לקיבוע א"כ הוי לצדדין י"ל דתנא דמתני' נחת לאורויי לן כל מה שיכולין אנו לשנות החדשים מכסדרן תנא ברישא דשמונה חסירים עבדינן אם אשתקד קדם המולד לקיבוע ובסיפא תנא דח' מליאים עבדינן אם לא קדם אשתקד מולד ליום קיבועו ולמאי דפרישית לעיל מיתוקמא רישא וסיפא בחד גוונא:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רש"ש

גמרא השתא נמי קא קדים אתי תרי יומי - כצ"ל:

שם דא"כ מייתרא סיהרא תלתא יומי - כצ"ל:

תד"ה מ"ש תשעה - דבהכי מיתוקמא לפי התירוץ דאין המולד נראה ביומיה כו'. כצ"ל:

בא"ד ואע"ג דזימנין דאיכא טפי כגון כו' - כצ"ל:

בא"ד תמצא המולד ביום ה' י"ד - מה שפי' הצ"ק דמש"כ דהמולד דאישתקד הוה בי"ח. ר"ל בחצי י"ח ע"ש. ל"ד דנראה דבכיוון כתבו י"ח כדי שידחה ר"ה למחר משום מולד זקן. ואילו בחצי י"ח היה ראוי לקבוע ר"ה בו ביום כמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהלכות קה"ח הל"ב והטור בסימן תכ"ח אי לאו משום דחיית אד"ו. ועוד אפי' א"ת שר"ל חצי י"ח אכתי כשתצרף תק"מ חלקים (מהתקפ"ט) שהם חצי שעה יפול המולד בט"ו שעה. ולכן הגהת הגליון ט"ו נכונה:

בא"ד דבכך תתפרש לר"ה כדאפרש לה לעולא כו' - כצ"ל:

בא"ד וניחא השתא כו' דמשמע ליה דומיא דרישא דהמולד כו' - כצ"ל:

בא"ד וא"ת כו' אם לא קודם י"ח שעה - כצ"ל:

בא"ד דבשני המלאים היה המולד לששה שעות - כ"נ דצ"ל ודלא כבה"ז:

תד"ה מ"ט שלש חסרים דלא - ולפנינו הגי' תשעה. והמכוון אחד. דלגי' התוס' ר"ל ג' חסרים יותר על כסדרן שהם ששה:

תד"ה כגון - ונמצא הקיבוע שהיה ראוי להיות ביום שני בשביל הח' חסרים כו'. כצ"ל:

בא"ד דאשתקד היה המולד ה' שעי ביום כו' - ר"ל על היום לבד הלילה ונמצא יחסר כנגד זה ז' שעות מהכ"א להשלמת יום זה ולא ישאר רק י"ד שעות ותקפ"ט חלקים על יום ה' ויהיה עוד עד הערב ט' שעות ותצ"א חלקים. וזהו שכתבו יהיה המולד ט' שעי מיום. ועזבו החלקים. כ"נ ליישב הגירסא הישנה. אבל ק"ל דנהי דחד יומא אמרי איתחזויי איתחזי ואנן לאו אדעתין וכפרש"י. מ"מ הרי תראה להם הישנה ביום ד' שהוא ר"ה ד' שעות קודם לערב:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת ערכין דף ט׳ עמוד א׳

מסכת ערכין דף ט׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 6 קטעים ממוספרים, כ־115 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–34)עמוד

היעד שנמצא: ערכין דף ט׳ ע״א

פתיחה בקורא