באמצע יובל — כלומר האי אחר אפי' אחר עשרים או שלשים שנה קאי ומאי פחות שנה דקאמר הכי קאמר הבא לגאול באמצע יובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים והיה עומד בניסן שהוא אמצע שנה לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו אלא נותן סלע ופונדיון שלם והיינו דקאמר אין גואלין בפחות משנה דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מיגרע ליה כלל ולא יהיב גאולת חצי שנה אלא גאולת שנה שלימה:
[שאין מחשבין חדשים עם ההקדש — כדאמרן שאם בא לגאלה חמש שנים וחצי לפני היובל אין מחשבין אותן ששה חדשים שיצאו משנה לשנה ששית אלא נותן ששה סלעים וששה פונדיונין]:
השנים הנותרות — כל מה שנותר חשוב שנים:
לעשות חדש שנה — לחשוב אותן חדשים שיצאו כאילו הן שנה והוי רווחא דידיה:
והיכי דמי דאקדשה בפלגא דמ"ח — דאי חשבת לחדשים שיצאו ביציאה גמורה הוו להו פחות משתי שנים ואינה נגאלת בגירוע:
מתני' בשעת היובל — בזמן שהיובל נוהג אבל בזמן שאין היובל נוהג פודה אותה בשוויה כשאר הקדישות:
אין נמדדין עמה — והן נפדין בשווין והשאר לפי חשבון חמשים סלעים לבית כור:
ואחד כל האדם — פודה בית חומר בחמשים שקל בין שהיא שוה אלף שקלים בין שאינה שוה אלא ה' שקלים:
שהבעלים נותנין חומש — דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו וגו':
גמ' כור זרע — שיכולין לזרוע בו כור:
ולא כור תבואה — קרקע שקוצרין הימנו כור תבואה דהוי בציר מכור זרע טובא דבההוא לא בעי חמשים אלא לפי חשבון הזרע או שליש כור או רביע כור:
מפולת יד — שזורעין ביד:
ולא מפולת שוורים — שהיו רגילין לתת שקין מלאין זרע על השוורים ומנוקבין השקין מתחתיהן נקבין רחבים ומוליכין אותן ע"פ המחרישה והזרע נופל וגדולה קרקע המקבלת כור זרע במפולת יד שאינו עבה מקרקע המקבלת כור זרע במפולת זרע שוורים שהיא עבה:
תנא — אין משערין בזרע מעובה שהוא הפסידו של פודה:
ולא — בזרע מידק שהוא הפסד דהקדש דהוי בית כור גדול אלא בזריעה בינונית:
מעובה שנותנין בה זרע מרובה — מידק שנותנין זרע מועט ובלע"ז קליי"ר:
וליקדשו — הנך נקעים באנפי נפשייהו וליפרקו נמי לפי חשבון חמשים לבית כור ומה הנאה יש במה שאין נמדדים עמה הא אינהו נמי הכי מיפרקי:
שדה מה ת"ל — ה"ל למיכתב ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו':
בענין הזה — בית כור שלם:
לתך — חצי כור:
תרקב — חצי סאה תרי וקב דהיינו שלש קבין שהן חצי סאה:
נגאני — נקעים פחותין מי'. נגאני דארעא ספלים של קרקע שהמים מתכנסין שם ועל שם הקרקע הם נקראים ואינן חשובין בפני עצמן. וסלעים הנמוכין מעשרה שדרי דארעא מיקרו כמו שדרה של בהמה שגבוהה:
אף מן ההקדש — דכי היכי דמיגרעא באותן שנים שעמדה בידו שלא הקדישה ה"נ מיגרעא מחמת אותן שנים שעמדה ביד הקדש משעת הקדש עד שעת פדיון:
אי נמי לא אכלה — שלא זרע בה גזבר כלום ולא השכירה לשום אדם שהיתה לפניו ביד הקדש מנכה סלע ופונדיון לכל שנה ושנה מיובל שעבר עד שעת פדיון:
מתני' אינה יוצאה מידו ביובל — להיות מתחלקת לכהנים כי היכי דהוה אי פריק לה איניש אחרינא דהוה נפקא ביובל מתחלקת לכהנים כדכתיב (ויקרא כ״ז:כ״א) והיה השדה בצאתו ביובל וגו':
גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל — ולא לכהנים כדיליף בברייתא בגמ':
גאלה אחד מקרוביו — מיד גזבר ובא המקדיש וגאלה מיד קרובו יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים כי היכי דהוה נפיק מידיה דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה:
גאלה כהן — מיד גזבר לא יאמר הואיל ואם גאלה ישראל היתה יוצאה לי ולחביריי ביובל ועכשיו שהרי היא תחת ידי שגאלתיה אין לך כהן גדול ממני ותהא שלי:
