עד גמלא — כל עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע:
רבא אמר — האי תנא אתא לפרושי מתני' והכי קאמר גמלא דקתני מתני' דהוות מוקפת חומה מימות יהושע היינו גמלא דגליל:
לאפוקי — דאי איכא גמלא בעבר הירדן וביהודה לא הויא מוקפת חומה מימות יהושע וכן גדוד וכן חדיד וירושלים ביהודה לאפוקי עיירות שבגליל ועבר הירדן שנקראו חדיד ואונו וירושלים אינן מוקפות מימות יהושע:
אינך דליכא כותייהו — אינך דקא חשיב במתני' כגון קצרה ויודפת דליכא בדוכתא אחריתי דמסקי כשמתייהו לא איצטריך למיתני ברייתא בהי ארעא קיימי:
עשרה דברים — מפרש בב"ק בפרק מרובה (בבא קמא דף פב:) וזה אחד מהם:
אין הבית חלוט — משום דכתיב (ויקרא כה) לקונה אותו לדורותיו וקסבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים ומאן קא מקני ליה:
לאו מי אמר רב יוסף וכו' — במס' מכות בפ' אלו הן הגולין (מכות דף י.):
את אלו — המנויות במשנתינו:
וקידשום — מפרש במסכת שבועות (דף טז.) דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהן וכו':
בטלו — שאין קדושת הארץ נוהגת בהן ואין בהן דין ערי חומה:
משבטלה קדושת הארץ — בחורבן ראשון:
קדושה ראשונה — שקידשה יהושע:
הא אמרת — לקמן בסוף דהא מילתא דלא צריכי לקדושי דקתני סיפא ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה בידך כו' שקידשה לשעתה ולעתיד לבא:
חדא מינייהו — הך דקתני קידשה לעתיד לבא ר' אלעזר בר יוסי אמרה כי היכי דקאמר אע"פ שאין לו עכשיו ואע"ג דחרוב לא בטלה קדושתיה:
אלא מקיש ביאתם בימי עזרא כו' — דהא כי לא עשו לאו אסוכות מהדר אלא הכי קאמר כי לא עשו מה שעשו עכשיו מימות יהושע ומאי ניהו קדושת הארץ:
מנו שמיטין — שהתחילו למנות שמיטין ונתחייבו במעשר:
והביאך ה' אלהיך וגו' — בשובם מן הגלות משתעי קרא דכתיב לעיל מיניה (דברים ל) ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך:
ואידך — לעולם כי לא עשו אסוכות קאי ולאו סוכות ממש אלא דבעא עזרא רחמי איצרא דעבודה זרה ואימסר בידיה כדאמר בסנהדרין (דף סד.):
ואגין זכותא — דעזרא עלייהו:
כי סוכה — כי לא עשו דבר זה בימות יהושע כן והיינו דקפיד קרא לאדכורי יהושע טפי מהאחרים וקא מדכר ליה בלשון גנאי:
דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא ישוע — משום דאיהו הוה ליה למיבעי רחמי עלה דמילתא דבשלמא משה לא בעא רחמי כו':
ירשתה אתה — באותה קדושה ואין צריך לחזור ולקדש:
משגלו שבט ראובן — בימי סנחריב:
מנו יובלות לקדש שמיטין — ודאי יובל לא היה נוהג שיהו עבדים נפטרים משום יובל ולא שדות של מכר חוזרות אבל שמיטין היו נוהגים לשמט כספים ולשמט מזרע וקציר דהא צריכין למנות שנת יובל כדי שיבואו השמיטין במקומן שלסוף ז' שמיטות היו מניחין שנת נ' שלא היו מונין אותה לשמיטה הבאה מפני שהיא ראויה להיות שנת יובל ושנה של אחריה מתחיל המנין דאם לא היו מונין יובלות היו מונין אותה שנה לחשבון השמיטין והוו השמיטין שלא במקומן:
