מסכת ערכין דף ט״ו עמוד א׳

אילו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה תחילה ואח"כ בא עליה זה כדרכה דאכתי הואי בתולה ואית לה קנס [ויאמרו] זה שבעל פגומה דליכא בושת כולי האי יהיב נ' סלעים ואילו בעל בתולה שלימה לא יהיב נמי אלא חמשים אבל השתא גבי בושת איכא חילוק דיהיב דמי בושת לשלימה טפי מפגומה:

מוכה שחין דהוי פגום דומיא דנבעלה שלא כדרכה:

תחת אשר עינה רישיה דקרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף וגו' (דברים כ״ב:כ״ט) דמשמע הני חמשים כסף יתן בשביל קנס העינוי ומדאיצטריך למכתב הכי מכלל דמיחייב מילי אחרנייתא כגון בושת ופגם דלאו קנסא דעינוי נינהו דבלאו עינוי נמי איכא בושת ופגם היינו נזק ששוה פחות מבתחילה:

מתני' נמצא האומר בפיו חמור דנותן מאה סלע והעושה מעשה דאונס בתולה לא יהיב אלא נ':

גזר דין שלא ליכנס לארץ:

זה עשר פעמים גבי מרגלים כתיב דמשמע על זה נתחתם:

גמ' ממאי דאומר בפיו חמור דמשמע דמשום לשון הרע בלבד קא יהיב להו דלמא משום הכי חמיר האי לשון הרע דגרים לה ביה קטלא:

על שם רע משום לשון הרע בלבד:

אילו באו עליה שנים אחד כדרכה ואחד שלא כדרכה פרש"י אחד בא עליה תחילה שלא כדרכה ואחד בא עליה כדרכה דאכתי היא בתולה ויש לה קנס ויאמרו זה שבעל פגומה דליכא בושת כולי האי יהיב נ' סלעים ואילו בעל בתולה שלימה דעלמא לא יהיב נמי אלא חמשים ורש"י פירש בפ' בן סורר ומורה (סנהדרין דף עג:) גבי האי דאמר לא משלם עד גמר ביאה ופרש"י שם שהוא מוציא בתולים משמע דבעינן השרת בתולים להתחייב קנס ואינו כן דהא איתא בפ"ק דקדושין (דף ט:) באו עליה י' בני אדם ועדיין היא בתולה פירוש כגון שבאו עליה שלא כדרכה ר' אומר אומר אני הראשון בסקילה וכולהו בחנק וא"ר זירא עלה מודה ר' לענין קנס דכולהו משלמי לפיכך פר"י יאמרו בעל פגומה חמשים זהובים אותו שבעל אחריו כדרכה [בעל שלימה חמשים זהובים אותו שבעל ראשון שלא כדרכה דאז היתה שלימה מיהו לכל הפירושים צ"ל דאותו שבעל שלא כדרכה היה ראשון ובספרים כתוב אותו שבעל כדרכה ולפירוש ר"י ק"ק דהוה מצי למימר באו עליה שנים שלא כדרכה]:

(לעיל) אל תקרי ממנו אלא ממנו פירוש אל תקרי ממנו רפי אלא ממנו דגש ואינו כן שכל ממנו שבתורה דגושין ואינו מחליף כלל זה בזה וכן מצינו בסיפרי ולא נס ליחה אין כתיב כאן אלא ולא נס ליחה:

כשם שאנו עולין מצד זה (אמרו) כך מצרים עולין מצד אחר יש לתמוה איך היו ישראל באותו הדור כ"כ מקטני אמנה שסברו שכך יעשה הקב"ה נסים למצרים להעבירם מארצם לא"י ואומר ר' בשם אביו רבי שמואל שישראל לא עברו הים לרחבו מצד זה לזה שא"כ היו ממהרים ללכת אל א"י אלא רצועה אחת עברו בים לאורך הים עד שפנו למדבר לצד אחד כי לא היו יכולין ללכת מכל צד אם לא יעברו הים ומצרים היו להם מימינם ומשמאלם לפיכך עברו הים רצועה אחת עד שפנו למדבר מצד אחד וזה כשם שאנו עולין מצד זה ובאנו' למדבר כך מצרים עולין מצד אחר מן המדבר וירדפו אחרינו וישיגו כי סבורים שלא יעברו המצריים בים אלא יבאו מצד אחר ובהכי ניחא הא דכתיב (במדבר לג) ויסעו ממרה וגו' ויחנו על ים סוף ואם עברו רוחב הים עד עבר הים מצד אחר היאך פגעו עוד בים וכי חזרו לאחוריהם אלא ש"מ לאחר שנסעו באורך הים ויצאו כמו כן לאורך הים לדרום מצרים שמצרים כמו כן לרוח דרומית של א"י קרוב לסוף דרומית לצד מערב ונילוס מפסיק בין מצרים ובין א"י והים מצד דרומית של ארץ מצרים ממזרח למערב ונסעו לחוף הים מצפון הים שהוא דרומית של מצרים ואח"כ יצאו לאחר שהלכו כחצי גורן עגולה ויצאו בצד צפוני שלהם שהיא דרומית של ארץ אדום ומזרחית של ארץ מצרים ואח"כ הלכו קצת ימים עד מרה ואח"כ היו עדיין אצל הים וכשהוצרכו ליכנס לא"י לא הוצרכו לעבור הים אלא סיבבו ארץ אדום וארץ מואב שהוא בדרומית של א"י ומזרחית של ארץ מצרים:

אחד ומחצה שבהם במצרים כתיב (שמות י״ד:ז׳) שש מאות רכב בחור ובסיסרא כתיב (שופטים ד׳:ג׳) תשע מאות רכב ואף על גב דכתיב (שמות י״ד:ז׳) כל רכב מצרים לא קא חשיב אלא השרים של ארץ מצרים היה נתלה אחר השש מאות רכב ומלכים של סיסרא היו תלוים אחר התשע מאות רכב ברזל ואם חיל אנשים בזה יותר מבזה אינו חושש:

נִמְצָא אוֹמֵר בְּפִיו חָמוּר מִן הָעוֹשֶׂה. דאומר שם רע בפיו חייב מאה שקלים ואונס דעשה מעשה חייב חמשים. הנה בזה מובן דברי חכמים שהביא השל"ה ז"ל ' לָשׁוֹן הָרַע אֶחָד דּוֹחֶה מֵאָה תְּשׁוּבוֹת ' דנקטי מספר מאה כנגד לימוד שצריך ללמוד בעל לשון הרע מן מאה שקלים שמתחייב בהם המוציא שם רע (דברים כב, יט).

יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה, וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ פירש רש"י ז"ל פרנסה שנתן את המצריים פרנסה לדגים לאכלם. וקשא מהיכן נודע שנתנם פרנסה לדגים, ודילמא מעיקרא כשהטביעם היה רצונו שיפליטם הים ליבשה? ונראה לי בס"ד דכתיב צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים (שמות טו, י) וקשא אם הכונה שגופים שלהם נתמלאו מים ולכך כבדו וצללו למטה בתוך המים הנה דבר זה הוא טבעי דכל הנטבע יהיה לו כך ולמה מזכיר דבר זה בשירה דמשמע שהיה זה בדרך נס ולכן משבחים השם יתברך על מעשה נס זה? על כן מוכרח לומר שעשה הקדוש ברוך הוא נס שנתן על גופים של מצריים מתחילת הטביעה כח כובד שמכביד על גוויות שלהם שירדו תכף למצולות ים וישארו שם עד עולם ולא יצופו על פני המים כפי הטבע כל גויה הנטבעת תרד למטה אחר שתתמלא מים אך אחר שנים או שלשה ימים תהיה קלה ותצוף על פני המים, מה שאין כן אלו מתחילת הטביעה נעשה עליהם כובד שהורידם לתחתית הים ולא יהיו צפים עד עולם. והטעם שעשה השם יתברך נס זה שיהיה שורה עליהם כח כובד כדי שלא יצופו אחרי זה ויבואו קרובים שלהם ויטלום ויקברום ולכן עשה שבח זה בתוך השירה כי ירידתם למצולות ים היתה בדרך נס על ידי שנתן עליהם כח כובד שהכביד עליהם והורידם. ועל כן מצא שר של ים טענה לטעון יֵשׁ עֶבֶד שֶׁנּוֹתֵן לוֹ רַבּוֹ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְנוֹטְלָהּ מִמֶּנּוּ? דמאחר שהניח עליהם כח כובד כדי שלא יצופו אחר ב' או ג' ימים נמצא נעשו פרנסה לדגים.