מסכת ערכין דף י״ב עמוד א׳

נסכים הבאין בפני עצמן — כגון שהביאו היום קרבן ציבור ולא הביאו נסכים עמו והביאום למחר דאמר מר (מנחות דף מד:) מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפי' למחר:

אכילה ושתיה — קרבן ונסכים:

והא תני רב מרי בריה דרב כהנא — לעיל דאין עולת נדבה טעונה שיר שהרי אין זמנה קבוע:

ותסברא — דלשם שירה אמרו באחד בשבת:

נפיק מיניה חורבא — דאתי למימר כי היכי דנסכים הבאים בפני עצמן רשות נסכים הבאין עם הקרבן נמי רשות:

לגלותנו — גלות יהויכין והחרש והמסגר ויחזקאל היה מהם:

יובל — ראש השנה שלה ביום הכפורים דתוקעין ב"ד בשופר ונפטרים עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן ואז נראית שהיא יובל. אלמא שנת היובל הוה בשנת י"ד לחורבן הבית וקס"ד בהדי שתא דחורבן קאמר ויובל הוא לעולם במוצאי שביעית דשנת מ"ט שביעית היא:

ואי ס"ד במוצאי שביעי' חרוב — היכי משכחת לה י"ד לבהדי דתיהוי במוצאי שביעית אחד בשבוע וכו':

אחר שנה — וכי חשבת ט"ו שנים משנת היובל למפרע משכחת חורבן במוצאי שביעית שהיא שנת ל"ו למנין יובל זה:

אי הכי — דבשנת ט"ו לחורבן הוי ההיא נבואה כ"ו לגלות יהויכין הואי:

דאמר מר גלו — ישראל עם יהויכין:

בשבע — בשנה שביעית לכיבוש יהויקים:

גלו בשמונה — כלומר שאותה גלות היתה בשנה שמינית למלכות נבוכדנצר דשנה שניה למלכותו כיבש יהויקים כדמפרש לקמן:

גלו בי"ח — עם צדקיהו והיא היתה חרבות ירושלים והיא היתה שנת י"ח לכיבוש יהויקים והיא שנת י"ט לנבוכדנצר:

משב ועד תמני סרי — משנה שביעית שהוא גלות יחזקאל עד תמני סרי שהוא חורבן הבית חד סרי לבהדי שתא דגלה בה יחזקאל ולבר משנת החורבן דמנינו לה בהדי הנך דמחורבן ועד יובל וחמיסר דמחורבן ועד יובל עם שנת החורבן ושנת היובל אשתכח דכ"ו הוו מהשתא דגלו בה ועד יובל והיכי אמר יחזקאל בעשרים וחמש לגלותנו היה יובל וס"ד דבהדי שתא דגלו קאמר:

ולדידך — דבעית למימני לשנת החורבן בהנך ארבעה עשר מי ניחא:

מכדי גלו נמי בי"ט — דס"ד דהאי מתרץ דג' גליות הוו דהא דתני גלו בי"ח ובי"ט הוו שני גליות וסבר דבשמונה עשר הוה חורבן וכי מנית נמי ארביסר לבהדי שנת חורבן ושנת היובל משכחת לה עשרין ושית בגלות יהויכין שהיתה בשנת שבע ולבהדי שתא דגלו בה:

אלא מאי אית לך למימר — האי דקאמר יחזקאל בעשרים וחמש לגלותנו:

לבר משתא דגלו בה — יהויכין ויחזקאל:

מ"מ תשסרי לרבינא קשיא — דהא ודאי בגלות האחרון היה החורבן וכיון דאמר רבינא חמיסרי שנים עד היובל ומגלות יהויכין ועד שנת חורבן שהוא בי"ט הוו חד סרי לבר משתא דגלו בה ולבר שנת החורבן וחמיסרי הא עשרין ושית:

מי סברת ג' גליות הוו — הש"ס הוא דקא מתרץ דהאי דאמרן לעיל גלו נמי בתישסרי לאו מלתא היא דחד גלות הוה דבשמונה עשר לכיבוש יהויקים הוו חרבות ירושלים שהיא תשעה עשר לנבוכדנצר הלכך משב ועד תשעה עשר לבר משתא דגלו בה יהויכין ויחזקאל ולבר שנת החורבן וט"ו עם שנת החורבן ושנת היובל הרי כ"ה:

דאמר מר — בסדר עולם: