גמ' לאיש אחר — והיה השדה בצאתו ביובל לכהנים:
ולא לבן — שאם גאלה בנו אינה יוצאה לכהנים אלא לאביו:
הרי אח אמור — שיהא כאחר ותצא לכהנים:
ליעידה — שאם קנה אביו אמה העבריה ורוצה בה ליעדה לו מיעדה ואין צריך לקדשה בכסף אחר אלא באותו כסף שנתן בה אביו כשקנאה היא מקודשת לו כדמפרש בפ"ק דקדושין (דף יט:):
ולעבד עברי — דעובד את הבן אם מת אדוניו בתוך ו' שנים ואינו עובד את האח אם מת אדוניו בלא בן ואחיו יורשו אין זה עובדו כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יז:) ה"נ מוקמינן בן במקום אב לשדה אחוזה דכי היכי דאינה יוצאה מיד אביו להתחלק לכהנים אם גאלו בנו לא תצא לכהנים ביובל:
ותיפוק ליה דהכא תרתי כו' — ול"ל לתרוצי כלום יש יבום כו':
משום — דהא דבן קם תחת אביו לעבד עברי לא נפקא לן מקרא אלא מהאי פירכא דכלום יש יבום וכו' דאמרי' בקדושין (דף יז:) מה ראית לרבות את הבן לעבד עברי ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום ומשני כלום יש יבום אלא במקום שאין בן ואי לאו האי פירכא דכלום יש יבום כו' לא נפקא ליה בעבד עברי והוה ליה הכא חדא והכא חדא:
מהו שתעמיד כו' — אם גאלתה בתו לשדה אחוזה מיד גזבר מהו שיצא לאביה ביובל ולא לכהנים:
כל שהוא אחר במקום בן — דהיכא דיש בן חשוב זה כאחר אינו מעמיד:
אשה — שהקדישה שדה מלוג מי יפדנה מיד הקדש שלא תצא לכהנים ביובל אם היא אינה יכולה לפדותה:
שכן יורשה — דהוא ירית לה אפי' יש לה בן בעלה יורשה ולא בן כדכתיב וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו (ב"ב דף קיא:):
א"ד בן מוקים לה — דהא היכא דאין בעל ובנה יורשה נוטל בנכסים הראוים ליפול לאחר מיתה כבמוחזק לה לפני מיתה אבל בעל היורש את אשתו אינו נוטל בראוי כבמוחזק כדאמרינן בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קיג.):
הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל — ובא אחר וגאלה ולא בגירוע אלא חמשים שלימין מהו שתצא לכהנים ביובל כשאר שדה אחוזה:
מאי דעתיך — דתיבעי למימר דלא נפקא:
לשדה היוצאה לכהנים — שראוי לתת לכהנים ביובל שהקדישה בעלים ולא גאלה:
וגאלה אחד מן הכהנים — מיד גזבר:
בשל אחרים אני זוכה — אם גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחיי:
ת"ל לכהן תהיה אחוזתו — ואיכא למידרש הכי אחוזתו של כהן שירש מאביו תהא שלו אבל זו אינה שלו:
מתני' כהנים נכנסין לתוכה כו' — כהנים של משמר היובל נכנסין לתוכה כו' והיא חלוטה בידם:
שדה רטושין — עזובה עד שיגאלנה אחר וכשיגיע יובל תצא מידו לכהנים:
גמ' ממקדיש בית — במקדיש בית כתיב כי יקדיש את ביתו קדש ובשדה אחוזה כתיב (ויקרא כ״ז:י״ד) בצאתו ביובל קודש וגו' מה בית לא תצא לעולם מיד הקדש בלא דמים כדכתיב התם והעריכו הכהן וגו' ובית לא נפקא לכהנים לעולם אלא שדה אחוזה לחודה דגזירת מלך היא אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים הילכך כי פריק לה אחר הרי דמיה לבדק הבית הקדש וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים ואי לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמשים שקל ושקלי לה:
בכבשי עצרת כתיב (ויקרא כ״ג:כ׳-כ״א) קודש יהיו לה' לכהן — כבשי עצרת ושדה אחוזה מכ"ד מתנות כהונה נינהו (במדבר יח) אבל בית לא הויא לעולם לכהנים ואפי' גאלה אחר מיד הקדש:
