מסכת ערכין דף י״א עמוד ב׳

על עסקי קול שהיה מצוהו לשורר לפי שמשה לוי היה:

אף הם הלוים בעבודת מזבח ולא משכחת לוים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר:

מה אתם אכהנים קאי קרא:

אתם בשלהם הכהנים שנכנסו בעבודת לוים כגון ששררו:

והם בשלכם לוי שעבד על המזבח ככהן:

הם בשלהם כגון לוי משורר שהגיף דלתות ולוי משוער שאמר שיר שהרי הלוים היו חלוקים זה למשוער וזה למשורר:

אלא באזהרה לא אתפרש לן:

אביי לית ליה הא מתני' דקתני לעיל הם בשלהם אינו במיתה דהא משכחת תנא אחרינא דקאי כוותיה:

מהכא ויהי כאחד למחצצרים ובקרא (במדבר י׳:י׳) כתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אלמא איכא שירה [מן התורה]:

משוער ששורר דבדברי הימים (א ט) כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים:

מיתיבי פ"ה לא ידענא האי אזהרה מהיכא היא ורבינו מנחם נ"ע פי' דכתיב (במדבר ח׳:כ״ו) לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד וכתיב (שם) ככה תעשה ללוים במשמרותם:

דמר סבר במיתה אם משוער לבדו וגזרו בו רבנן מסייע עם אחר ומ"ס באזהרה ולא גזרו רבנן אם בא לסייע:

עולת נדבת ציבור טעונה שיר כגון עולת קיץ אבל דיחיד אפי' חובתו אין טעונה נסכים:

אלא אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קא מיבעיא ליה - טובא תימה מאי ס"ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אימלך אלא ממוסף ט"ז דניסן:

איבעיא להו אי איקבע ר"ח וקשה לרש"י דבדברי הימים כתיב האי קרא מקמי ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני:

אלא אמר רב (שימי) [אשי] מידי דהוי אשליח דציבורא דממליך ולעולם לא תפשוט דנימא דכבש הבא עם העומר הוה:

"מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל", עַל עִסְקֵי קוֹל (שמות יט, יט) (דברי הימים ב' ה, יג). אף על גב דזה נאמר בסיני שעדיין לא נבנה המשכן ולא נצטוו בעבודת הלוים על הדוכן, ועוד דאף על גב דמשה רבינו ע"ה היה לוי הוא לא עשה עבודת הלוים לשורר על הדוכן, נראה לי בס"ד דדריש הכי דהאלקים ענהו למשה רבינו ע"ה בשביל מצות הקול שיש ללויים אחר שהוקם המשכן והואיל והוא לוי לכן מצוה זו של לויים שעושין בקול שירה הגינה שיענהו עתה.

"וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם" מָה אַתֶּם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ, אַף הֵם בַּעֲבוֹדַת מִזְבֵּחַ (במדבר יח, ג). נראה גם מהכא יליף שירה דלויים בפה כי הכהנים יש להם שני מיני עבודה האחד בידים בהקרבה והשני בפה שהוא בברכת כהנים שגם זו אמרו רבותינו ז"ל נקראת עבודה וכיון דמדמי כהנים ולויים להדדי מוכרח שגם בלויים יש שני מיני עבודות אחת בשיר שבפה ואחת בשיר של כנור שהוא בידים.

מְגַלְגְלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּב קשא לא נקיט כאן אלא חובה דתשעה באב ולא פירש זכות ליום זכאי? ונראה לי בס"ד דכפי סדר העיבור יום שחל בו תשעה באב יחול בו יום טוב ראשון של פסח וסמניך 'עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ' (שמות יב, ח) וידוע דגם בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה היו משתדלין לכוין שיעלה קדוש החודש על פי משפט העיבור שיש לנו עתה וידוע יום טוב ראשון של פסח שהוא מכוון כנגד יום תשעה באב היה בו זכות ליום זכאי כי בו נצח יעקב אבינו ע"ה את שר עשו ובו נצח אברהם אבינו ע"ה את המלכים ובו יצאו ישראל ממצרים ובו נלחמו הכוכבים במחנה סיסרא ובו נהרגו חיל סנחריב ולכן כיון שפירש החובה ליום חייב מה שנעשה בתשעה באב ממילא מובן שהיה זכות ליום זכאי שהוא כנגד יום זה.

"יַצְמִיתֵם הֳ' אֱלֹקֵינוּ", עַד שֶׁבָּאוּ אוֹיְבִים וּכְבָשׁוּם (תהלים צד, כג) הנה נודע כי בחרבן תמה זכות אבות וכנזכר בגמרא (שבת נה.) והם השלימו בתיבת 'יַצְמִיתֵם' ולא הספיקו לומר 'הֳ' אֱלֹקֵינוּ' נמצא סיימו באותיות 'תם' של תיבת 'יַצְמִיתֵם' להורות תמה זכות אבות הרמוזים בראשי תיבות יַ צְמִיתֵם יְ יָ אֱ לֹקֵינוּ.