מסכת ערכין דף כ׳ עמוד א׳
חזרה לאינדקסAlso cited as: Arakhin 20a, Chapter 5 HaOmer Mishkali Alai
רש"י
בחד זימנא אמדינן ליה - פי שנים בדמים יתן:
אמדוהו מאליו - בלא שום צורך אלא לשום דברים בעלמא ועשרה היו שם מהו:
פשוט מהא - מתני' חדא מהני בעיות:
שאין דמים למתים - ומעיקרא לא ידעינן כמה שוה:
הא אמיד וקאי - דהא אין לך אדם שאינו שוה ד' זוזי:
לא נחית לאומדנא - שלא נאמד מעולם אלא השתא הוא דאמדינן ואנן אומדנא בעינן:
מתני' ערכי עלי - דבר קצוב הוא הלכך יתנו היורשין:
שאין דמים למתים - והא דתניא בב"ק (דף כז.) ונתן פדיון נפשו דמי ניזק התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק וההיא שעתא דאזקיה חי הוא אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישומוהו ב"ד והרי לא בא לידי כך שהרי מת לא יתנו היורשין:
נותן ערך כולו - בערכך נפשות כתיב:
ערך חציי עלי - הוי כערך ראשי וערך כבידי דהוי דבר שהנשמה תלויה בו:
דמי חציי עלי נותן דמי כולו - דהא תניא בפרק השג יד (לעיל ערכין יח.) הקשתה דמים לערכין לידון בכבודו:
גמ' על בהמה - אם אמר דמי בהמתי עלי אבל ערך אינו אלא באדם:
ואינן נידונין בהשג יד - שאם אמר דמי עלי ואין ידו משגת יתן הכל לכשיוכל:
ש"מ מלוה על פה כו' - ופלוגתא היא בכמה דוכתי:
ש"מ מלוה הכתובה כו' - ופלוגתא היא במס' בכורות בפ' יש בכור לנחלה (דף מט:):
כשעמד בדין - וחייבוהו קודם מותו דה"ל כמלוה בשטר:
אמאי לא יתנו יורשין - הרי אמדוהו ב"ד:
מחסרא אומדנא - שחייבוהו לשלם ולא הספיקו לאומדו עד שמת:
לא אמר כלום לרבנן - דאמרי בפ"ק (לעיל ערכין ה.) אדם מוציא דבריו לבטלה:
נותן דמיו - ואוקימנא בפ"ק דאליבא דר"מ אמרה:
אבל דמי לא קאמר - והלכך לא ליתיב דמי קמ"ל:
נדר בערכך - הוקשו נדרים לערכין:
ל"ש כולו ול"ש חציו - ואשמועינן בחציו וכ"ש בכולו דאע"ג דלאו אורחא לאינדובי חצי דמי כלי אפ"ה יהיב וכ"ש כולו:
אפי' כולו נמי - אפי' אמר ערך כלי זה עלי ליפטר:
סברי לה כר"מ - ומש"ה לא פליג בכולו:
ר"ש פוטר האומר הרי עלי מנחה מן השעורין בפ"ב דמנחות (דף קג.):
מאי ניהו שעמד בדין - כלומר מתני' דקתני יתנו היורשין היכי מיתוקמא בע"כ כשעמד בדין קודם מותו כדאוקמא לרישא ואמאי הדר קתני לה:
1בחד זימנא אמדינן ליה, או דלמא כיון דבזה אחר זה נדר, תרי זימני אמדינן ליה?
2ואם תמצא לומר: כיון דבזה אחר זה נדר תרי זימני אמדינן ליה, אמר: ״שני דמי עלי״ בבת אחת, מהו? הכא ודאי בבת אחת נדר, בבת אחת אמדינן ליה, או דלמא כיון דקאמר ״שני״, כזה אחר זה דמי?
3אם תימצי לומר: כיון דקאמר ״שני״ כזה אחר זה דמי, אמדוהו מאליו מהו? מי אמרינן: הא אמיד מאליו וקאי, או דלמא בעינן כוונה לאומדנא?
4פשוט מהא חדא, דתנן: ״דמי עלי״ ומת לא יתנו יורשין, שאין דמים למתים.
5ואי ס"ד אמדוהו מאליו הוי אומדנא, הא אמיד וקאי, מי איכא גברא דלא שוי ארבעה זוזי?
6אמדוהו מאליו נחית לאומדנא, ״דמי עלי״ לא נחית לאומדנא.
מתני׳ · משנה
7חומר בערכין מבנדרים, כיצד? האומר: ״ערכי עלי״ ומת יתנו היורשים, ״דמי עלי״ ומת לא יתנו היורשים, שאין דמים למתים.
8״ערך ידי״, וערך רגלי עלי״ לא אמר כלום. ״ערך ראשי״, וערך כבידי עלי״ נותן ערך כולו. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו.
9״חצי ערכי עלי״ נותן חצי ערכו, ״ערך חציי עלי״ נותן ערך כולו, ״חצי דמי עלי״ נותן חצי דמיו, ״דמי חציי עלי״ נותן דמי כולו. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו נותן דמי כולו.
10האומר: ״ערכו של פלוני עלי״, מת הנודר והנידר יתנו היורשין. ״דמיו של פלוני עלי״, ומת הנודר יתנו היורשין, מת הנידר לא יתנו היורשין, שאין דמים למתים.
גמ׳ · גמרא
11ת"ר חומר בנדרים מבערכין, שהנדרים חלין על בהמה חיה ועוף, ואין נדונים בהשג יד, משא"כ בערכין.
12חומר בערכין מבנדרים, כיצד? אמר: ״ערכי עלי״ ומת יתנו יורשין, ״דמי עלי״ ומת לא יתנו יורשין, שאין דמים למתים.
13אמר ״ערכי עלי״ ומת יתנו יורשין. ש"מ מלוה על פה גובה מן היורשין? שאני הכא, דמלוה כתובה בתורה היא.
14ש"מ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא? הב"ע כשעמד בדין.
15דכוותה גבי ״דמי עלי״ שעמד בדין, אמאי לא יתנו יורשין ״דמי עלי״? מחוסר אומדנא. ״ערכי עלי״ לא מחוסר ולא כלום.
16ערך ידי ורגלי עלי וכו'. א"ר גידל אמר רב: ונותן דמיה.
17והא ״לא אמר כלום״ קתני! לא אמר כלום לרבנן, ונותן דמיה לר"מ׃
18הא אמרה חדא זימנא, דא"ר גידל א"ר האומר ״ערך כלי זה עלי״ נותן דמיו!
19מהו דתימא: התם הוא דאדם יודע שאין ערך לכלי, וגמר ואמר לשם דמים, אבל הכא מיטעא קטעי, דסבר כי היכי דאיכא ״ערך ראשי״ וערך כבידי״, איכא נמי ״ערך ידי״ וערך רגלי״, אבל דמי לא קאמר קמ"ל:
20״ערך ראשי״ וערך כבידי״ נותן ערך כולו. מ"ט ״נפשות קאמר רחמנא.
21זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו כו'. לאתויי מן הארכובה ולמעלה.
22חצי ערכי עלי, נותן כו'. ת"ר חצי ערכי עלי נותן חצי ערכו ר' יוסי בר' יהודה אומר לוקה ונותן ערך שלם׃
23לוקה אמאי א"ר פפא לוקה בערך שלם מ"ט גזירה חצי ערכי אטו ערך חציו וערך חציו הוי דבר שהנשמה תלויה בו:
24חצי דמי עלי נותן כו' דמי חציי עלי נותן דמי כולו: מ"ט׃
25(ויקרא כז, ב) נדר בערכך נפשות כתיב:
26זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו: לאתויי מן הארכובה ולמעלה׃
ברייתא
27ת"ר המעריך חצי ערך כלי ר"מ אומר נותן דמיו וחכ"א לא אמר כלום רבא חלש עול לגביה אביי ורבנן ויתבי וקאמרי בשלמא ר"מ קסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה לא שנא כולו ול"ש חציו׃
28אלא רבנן מאי קסברי אי אדם מוציא דבריו לבטלה אפי' כולו נמי ואי אין אדם מוציא דבריו לבטלה אפי' חציו נמי׃
29אמר להו (רבא ואביי) רבנן דהכא כר"מ סברי לה וסברי לה כר"ש סברי לה כר' מאיר דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה׃
30וסברי לה כר"ש דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים כוליה אורחיה לאיתנדובי פלגיה לאו אורחיה לאיתנדובי:
31האומר ערכו של פלוני עלי ומת הנודר כו': מאי ניהו שעמד בדין׃
32היינו הך סיפא איצטריך ליה דמיו של פלוני עליו ומת הנודר יתנו היורשים.
תוספות
אמדוהו מאליו מהו מי אמרי' כו' - הא בעיא לא אתיא בואם תמצא לומר כמו ההיא דלעיל ולבדה היה יכול לשאלה אלא שרוצה לערבה עם שאר הבעיות:
דמי עלי ומת לא יתנו יורשים לפי שאין דמים וכו' - והא דתניא בב"ק (דף כז. ושם) ונתן פדיון נפשו דמי ניזק פי' ששמין אותו לאחר מיתה כמה היה שוה מחיים גזירת הכתוב היא אבל הכא אינו נודר אלא דמים שישומוהו בב"ד והוא לא בא לידי שומא שהרי הוא מת לא יתנו יורשין את דמיו:
ת"ר חומר בנדרים מבערכין כו' - תימה אמאי לא פריך אמתני' דקתני זה חומר בנדרים מבערכין זה חומר ותו לא והא איכא הני דברייתא דכה"ג פריך בב"מ פרק הזהב (בבא מציעא דף נז:) גבי הא דאמר זה חומר בהקדש מבהדיוט ופריך זה חומר ותו לא האיכא טובא לפרוך הכא הכי וי"ל דהתם ליכא חידוש למצוא חומרא בהקדש מבהדיוט דמדין הוא דיש לנו להחמיר טפי בהקדש מבהדיוט ומש"ה קא מתמה עליה הש"ס זה חומר ותו לא והא איכא טובא אבל הכא דאיכא רבותא דמחמיר טפי בנדרים מבערכין מש"ה לא שייך למיפרך עליה זה חומר ותו לא דתנא ושייר:
ואין נידונין בהשג יד כערכין - וקשה שהרי הקשנו לעיל (ערכין ד' יח.) דמים לערכין מרגלית לקלים ואין היקש למחצה ואיכא למימר דאיכא חד מיעוטא דכתיב יעריכנו הכהן גבי ערכין דמשמע ליה ולא לאחר וגבי ערכין נידון בהשג יד כאשר יעריכנו הכהן ולא גבי נדרים:
לאתויי מן הארכובה ולמעלה - וא"ת אמאי נקט מן הארכובה ולמעלה טפי מכל שאר י"ח טריפות וי"ל דאיכא רבותא בהאי טפי לאפוקי דר"ש דאמר (חולין דף מב:) יכולה היא ליכוות ולחיות:
ת"ר המעריך חצי ערך כלי ר"מ אומר נותן דמיו - ה"ג ברוב הספרים ולא נראה דא"כ מאי קאמר בסמוך פלגיה לאו אורחיה לאינדובי ואמאי אין דרך להתנדב חצי שוייה של כלי לכך נראה לר"י דה"ג המעריך ערך חצי כלי והשתא ניחא דאמר פלגיה לאו אורחיה לאינדובי דחצי כלי אין שוה כלום ומשום הכי קאמר פלגיה לאו אורחיה לאינדובי:
לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.
מפרשים נוספים
רש"ש
גמרא אמר ערכי עלי ומת יתנו יורשין ש"מ כו' הב"ע כשעמד בדין - והרמב"ם בחבורו בפ"א מה"ע הכ"א הצריך ג"כ העמדה בדין אבל מטעם אחר (כי אנן פסקינן דמע"פ גובה מן היורשין) והוא מדכתיב והעמידו לפני הכהן כו' וכ"כ בפיה"מ והרע"ב אחריו. והתוי"ט הקשה דהאי קרא לא כתיב אלא במך כו' וא"כ כשאינו מך כו'. זה לק"מ דהא לעיל (ו ב) אמרינן דגוסס לא נערך דלאו בר העמדה והערכה הוא וכן לעיל (ד). ופשוט דאפי' אם המעריך אינו מך פטור. והוא כפרש"י שם (ד) ד"ה ולא כהן הלכך ליתא בערכין דאי עני הוא לא קרינן בי' והעמידו כו'. ועמש"כ בס"ד בקדושין (ד ב) בתד"ה מעיקרא: מה שהביא מלשון הראב"ד דשם דהעמדה והערכה באה למעוטי גוסס ויוצא ליהרג שאינן ראויין כו'. תימה דיוצא ליהרג לא מימעט מטע"ז אלא מקרא דכל חרם כו' כדאיתא לעיל (ו ב). ואולי אשגרת לישן הוא דתרוייהו תנינו להו כאחד שם במשנה:
שם בתוי"ט מה שרצה ליישב דעת הרמב"ם בהא דמטלטלי דיתמי לא הוו משתעבדי אלא מתקנת הגאונים. דבריו בזה מגומגמין מאד כמבואר למעיין הישר. ולבסוף מסיק שלפני הרמב"ם לא היתה הגי' בסוגיא כמו שהוא לפנינו. אבל מ"מ ע"כ אוקימתא דמיירי בשעמד בדין גם הוא הי' גורס. ואני אומר דהתוס' ע"כ לא הוי גרסי כלל כל השקלא וטריא ואוקימתא דכשעמד בדין וכן בסה"ע לא גרסי מאי ניהו שעמד בדין וכו'. דלגי' שלפנינו קשה טובא מש"כ לעיל (ו ב) בד"ה כי פליגי. ובנודר ומעריך שמא יחול מיד ולהכי גובה מן היורשין. ור"ל אפי' לא עמד בדין. דאי עמד בדין אפי' אם הזיק חייב כמבואר שם בסוגיא. ות"ק הא ס"ל דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין. ומלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמי מדפוטר בהזיק כדאיתא שם. וטעמא נ"ל משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפי' בעלי כדמוכח לקמן בפ' המקדיש את שדהו (כז) במשנה חזר כו' ממשכנין כו' וכן הבין שם התוי"ט. וא"כ אין מקום לסוגיא שלפנינו וע"כ ל"ג לה כלל:
שם בפיסקא זה הכלל כו' לאתויי מן הארכובה ולמעלה - לפי מאי דאיתא לעיל דבלשון ב"א נקרא רגל עד הארכובה. ואפ"ה תנן ערך רגלי עלי לא"כ. מוכח דנחתך הרגל בין הפרקים דהיינו אבר התחתון כולו עדיין אינו טרפה. ויהי' מזה לכאורה סתירה גדולה לדעת הרא"ש בפ' בהמה המקשה דמטריף בכגון זה עי' פר"ח יו"ד ר"ס נ"ה. וכן יקשה מהא דלעיל (ר"ד ה) באומר רגלה של זו עולה דאין כולה עולה לר"מ ור"י ובדבר שהנשמה תלויה בו מודו דכולה עולה:
תד"ה לאתויי - ואם תאמר אמאי נקט כו'. ול"נ ליישב דכלפי דתני ערך רגלי עלי דלא"כ. לכן קאמר דלמעלה קצת נותן ערך כולו. ועוד יש לפרש עפ"י מש"כ הב"ש בשו"ע אה"ע סימן י"ז סעיף ל"ב דאף לדעת ר"ת דאדם טרפה חי יותר מיב"ח מ"מ בלמעלה מן הארכובה קי"ל לחז"ל דאף אדם אינו חי יב"ח וא"כ י"ל דדוקא קאמר מארכובה ולמעלה ולמעוטי שאר טרפות:
מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain
מסכת ערכין דף כ׳ עמוד א׳
מסכת ערכין דף כ׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 32 קטעים ממוספרים, כ־586 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: ערכין דף כ׳ ע״א
פתיחה בקורא