בחד זימנא אמדינן ליה — פי שנים בדמים יתן:
אמדוהו מאליו — בלא שום צורך אלא לשום דברים בעלמא ועשרה היו שם מהו:
פשוט מהא — מתני' חדא מהני בעיות:
שאין דמים למתים — ומעיקרא לא ידעינן כמה שוה:
הא אמיד וקאי — דהא אין לך אדם שאינו שוה ד' זוזי:
לא נחית לאומדנא — שלא נאמד מעולם אלא השתא הוא דאמדינן ואנן אומדנא בעינן:
מתני' ערכי עלי — דבר קצוב הוא הלכך יתנו היורשין:
שאין דמים למתים — והא דתניא בב"ק (דף כז.) ונתן פדיון נפשו דמי ניזק התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק וההיא שעתא דאזקיה חי הוא אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישומוהו ב"ד והרי לא בא לידי כך שהרי מת לא יתנו היורשין:
נותן ערך כולו — בערכך נפשות כתיב:
ערך חציי עלי — הוי כערך ראשי וערך כבידי דהוי דבר שהנשמה תלויה בו:
דמי חציי עלי נותן דמי כולו — דהא תניא בפרק השג יד (לעיל ערכין יח.) הקשתה דמים לערכין לידון בכבודו:
גמ' על בהמה — אם אמר דמי בהמתי עלי אבל ערך אינו אלא באדם:
ואינן נידונין בהשג יד — שאם אמר דמי עלי ואין ידו משגת יתן הכל לכשיוכל:
ש"מ מלוה על פה כו' — ופלוגתא היא בכמה דוכתי:
ש"מ מלוה הכתובה כו' — ופלוגתא היא במס' בכורות בפ' יש בכור לנחלה (דף מט:):
כשעמד בדין — וחייבוהו קודם מותו דה"ל כמלוה בשטר:
אמאי לא יתנו יורשין — הרי אמדוהו ב"ד:
מחסרא אומדנא — שחייבוהו לשלם ולא הספיקו לאומדו עד שמת:
לא אמר כלום לרבנן — דאמרי בפ"ק (לעיל ערכין ה.) אדם מוציא דבריו לבטלה:
נותן דמיו — ואוקימנא בפ"ק דאליבא דר"מ אמרה:
אבל דמי לא קאמר — והלכך לא ליתיב דמי קמ"ל:
נדר בערכך — הוקשו נדרים לערכין:
ל"ש כולו ול"ש חציו — ואשמועינן בחציו וכ"ש בכולו דאע"ג דלאו אורחא לאינדובי חצי דמי כלי אפ"ה יהיב וכ"ש כולו:
אפי' כולו נמי — אפי' אמר ערך כלי זה עלי ליפטר:
סברי לה כר"מ — ומש"ה לא פליג בכולו:
ר"ש פוטר האומר הרי עלי מנחה מן השעורין בפ"ב דמנחות (דף קג.):
מאי ניהו שעמד בדין — כלומר מתני' דקתני יתנו היורשין היכי מיתוקמא בע"כ כשעמד בדין קודם מותו כדאוקמא לרישא ואמאי הדר קתני לה:
