הניחא לרבנן — דפליגי עליה דר' יהודה [דאמרי] שנת חמשים אינה ממנין השמיטין אצטריך לממני יובלות כדקאמרת:
אלא לרבי יהודה דאמר שנת חמשים — הויא שנת יובל ועולה נמי למנין שמיטה הבאה ל"ל לממני יובלות בשמיטין סגיא משבע לשבע שנים יעשו שמיטה לעולם שאין שנה מפסקת בנתיים ואין כאן שום טעות:
ודאי — דקתני לעיל מנו שמיטין ויובלות בימי עזרא דלא כר' יהודה:
ולא מנו יובלות — בימי סנחריב:
והא כתיב — בצדקיה:
מקץ שבע שנים תשלחו וגו' והוינן בה מקץ שבע שנים — משמע לאחר שבע שנים שאף שנה שביעית והא כתיב ועבדך שש שנים:
שש לנמכר — כדכתי' (שמות כ״א:ב׳) שש שנים יעבד:
ושבע לנרצע — שהנרצע אינו יוצא עד היובל ואם נרצע ופגע יובל בשנה שמינית לרציעתו יוצא ביובל. אלמא בימי צדקיה הוה יובל וצדקיהו בימי חורבן הבית דהוו כמה וכמה דורות אחר גלות סנחריב:
בתוכחה כתיב — דקא מוכח להו ירמיה וקאמר להו השלחתם באותן שנים שהייתם חייבים לשלח:
דכתיב — בימי צדקיהו כי המוכר אל הממכר לא ישוב דקאמר להו סופכם לגלות ויהא יובל בטל ולא יחזרו שדות לבעליהן:
אפשר יובל בטל — משגלו שבט ראובן וגד ונביא מתנבא עליו וכו':
מה טיבו של יאשיהו בבית אל — דהא קרא ביאשיהו כתיב כשהיה חוזר לבער עבודת כוכבים שבארץ ישראל ובית אל של מלכי ישראל היתה ויאשיהו מלך יהודה מה טיבו בה:
קציר — קצין דנו"ן מתחלפת ברי"ש כדכתיב נבוכד נצר נבוכד ראצר:
מתני' בתי החצרים — שאין להם לעיירות חומה:
כח יפה — כדמפרש נגאלין מיד ואין צריך להמתין שני שנים ביד הלוקח והיינו כבתים של ערי חומה:
ובגרעון כסף — שמנכה לו הלוקח לפי שנים ששהו בידו כשדות דכתיב (ויקרא כ״ה:כ״ז) וחשב את שני ממכרו וגו':
גמ' על שדה הארץ יחשב — בבתי החצרים כתיב:
ובגרעון כסף — אם בא לגאלם קודם היובל:
מאי קאמר — מהיכא תיתי דלא יצאו ביובל הלא הוקשו לשדה אחוזה ולמאי אצטריך וביובל יצא:
ופגע יובל בשנה שניה — ללקיחתו של זה שלקחה מן הגזבר:
ללוקח הוי — דהכי תניא לעיל גאלה אחר מיד הקדש הגיע היובל ולא נגאלה היה חלוט לו:
לכהנים נפקא — דהמקדיש שדה אחוזה וגאלה אחר יוצאה לכהנים ביובל. ולהכי נקט שנה שניה דאי פגע בשנה ראשונה לא אצטריך וביובל יצא דכי מדמית ליה לבתי ערי חומה אכתי לא איחלט ליה ונפיק ביובל דהא יש לו כח יפה שבשדות:
אפילו לא גאלו — אחר נמי ליפוק מיד הקדש דהא כתיב וביובל יצא דלא אצטריך למכתב משום מכר הדיוט דהא אתקש לשדות:
בן לוי יפה כחו בממכרו — שגואל מיד שדה מגרש עריהם ובתי ערי חומה גואלין לעולם ויוצאין ביובל כדאמר לקמן:
הורע כחו בהקדישו — שלא יוצא בלא פדיון כדמפרש לקמן:
ויצא ממכר — אי הוה כתיב ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר ביובל ולא הוה כתב בית הוה אמינא אפילו שטרי ומטלטלין של לוי אם מכרן יוצאין לו ביובל:
ופליגא דרבי אושעיא — הא דאמר רב הונא לעיל מקדיש בית בבתי חצרים וגאלה אחר מיד הקדש יוצאה מידו וחוזרת לבעלים ביובל פליגא אדרבי אושעיא:
בכלל ונתן הכסף וקם לו — שהלוקח כלום מיד הקדש יקום המקח בידו לעולם:
כשפרט לך הכתוב — בגואל שדה אחוזה של אחרים מיד הקדש דיוצאה מידו ומתחלקת האי הוא דאפקיה רחמנא בהדיא מכלל ונתן הכסף וקם לו:
אבל הנך — בתי החצרים כדקיימי קיימי בכלל וקם לו ולא נפקא מידא דלוקח:
וביובל יצא — לרבי אושעיא ל"ל:
השלמה בעי — להשלים לו שנה אחת משתי שנים שהיא ראויה לשהות ביד לוקח כדתניא לעיל בריש פירקין אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת לאחר היובל:
תניא כוותיה דרב הונא גרסינן — כרב הונא דאמר לעיל מקדיש בית בבתי החצרים וגאלה אחר מיד מקדיש יוצאה לבעלים ביובל:
ותיובתא דרבי אושעיא — דאמר כדקיימי קיימי בידא דלוקח:
וגואלו לעולם — ואפילו גאלה אחר גואלה מידו ולא הויא כשדה אחוזה דכתיב בה לא יגאל עוד:
גאלה אחר מיד הקדש והגיע יובל ולא גאלה — מקדיש מידו חוזרת לו בחנם:
