מסכת ערכין דף י״ג עמוד ב׳

ארבעה ימים קודם שחיטה ומשום הכי בעינן ששה לעולם דבשעת חינוך נתנו שם ששה מבוקרין ד' ימים קודם לכן ונטלו יום ראשון שנים לתמידים ונתנו שנים תחתיהם ויבקרום ביום שני נטלו שנים מן הארבעה הנותרים ונתנו שנים תחתיהם ויום שלישי נטלו שנים הנותרים מן הראשונים ונתנו שנים תחתיהן וכן לעולם נוטלים שנים ונותנים שנים ואותן שנתבקרו וניתנו שם יום ראשון ראויים ליום רביעי ואותן שניתנו בשני ראויין בחמישי וכן חוזרין חלילה לעולם ונמצאו כל התמידין הנשחטין מבוקרין ד' ימים קודם שחיטה עם יום הביקור ויום השחיטה כך שמעתי. וקשיא לי הא לא דמי לארבעה ימים דפסח דביקורו בעשור ושחיטתו בי"ד הרי ארבעה ימים לבד מיום השחיטה ולכך נראה בעיני דשמונה ניתנו שם ביום חינוך וששה דקתני במתני' הכי משמע אין פוחתים מששה כלומר שאפילו כשיטלו השנים שבכל יום נשתיירו שם ששה מבוקרין ולאחר כך קודם הלילה יבקרו שנים ויתנו שם והנך הואיל וליתנהו אכתי בשעת נטילת השנים לא קחשיב להו. ל"א סימנא בעלמא דכי היכי דכי מקלעי שבת ור"ה גבי הדדי מיבקר ההוא דשלישי בשבת בע"ש דהא לא מצו היום לילך ולבקש טלה ולבקרו השתא הוי ארבעה ימים קודם שחיטה הכי נמי לעולם בעינן ד' ימים קודם שחיטה:

דיקא נמי דסימנא בעלמא הוא ולאו משום טעמא דשבת וראש השנה קא בעי להו מדלא קתני לשבת ולשני ימים כו' דהוי משמע לצורך שבת ור"ה מדקתני כדי ש"מ כפי חשבון הראוי לשבת ולראש השנה דהיינו ששה וסימנא בעלמא הוא:

מנה"מ דצלצל לבד ותו לא:

ואסף שם הלוי:

עבידתא חד עבדי דאין אחד מועיל בלא חבירו שהן ב' חתיכות רחבות של מתכת ומכין זו על זו וקורין צינב"ש:

מתני' אין לוי קטן נכנס לעזרה לשום עבודה כגון לכבד את העזרה ולהגיף את הדלתות אלא בשעה שהלוים עומדים על הדוכן בשיר אז נכנסים לוים קטנים לשורר עמהן:

ולא היו אותן קטנים:

אומרים בנבל וכנור אלא בפה ליתן תבל בנעימה ליתן תבלין בנעימות הלוים לפי שקול הלוים הקטנים דק ומתבל את קול הלוים הגדולים:

ומוסיפין עד עולם עד כמה אמר רב הונא ואמרי לה כו' ואמר רבי דהא ודאי פשיטא שיוכלו להוסיף עד העולם אלא בעי עד כמה יהא הידור מצוה וא"צ לחפש יותר אחר כהנים אמר רב הונא עד ק"כ דהא אשכחן בקרא (דברי הימים ב ה) שחפשו אחרי ק"כ כהנים לתקוע בחצוצרות ולא יותר אי נמי דהא פשיטא דאין מוסיפין עד העולם שאם יוסיפו יותר עירבוב קלא אמר רב הונא עד ק"כ כהנים יכול להוסיף דהא אשכחנא בקרא דלא חיישינן לעירבוב קלא:

[אין] פוחתין מי"ב לוים העומדין על הדוכן בכל יום כשאומרים שירה שנים לנבלים וט' כינורות וצלצל הרי י"ב ושתי חצוצרות כהנים תוקעים בהן ולא לוים והכי תנן פרק בתרא דתמיד (דף לג:) ושני כהנים עומדים על שולחן החלבים וב' חצוצרות בידם ולא חש התם למתני כינורים וחלילים לפי שלא היו בכהנים אלא בלוים וק"ק דקתני התם והקיש בן ארזא בצילצל ותירץ דחדא מינייהו נקט:

אין קטן נכנס בעזרה מנה"מ אמר ר' יוחנן [דאמר קרא] ויעמוד ישוע בניו ואחיו קדמיאל - והקשה רבינו אלחנן היכי ילפינן דקטן נכנס לעזרה לשיר בשעה שהלוים עומדים לדוכן ואמר ר"י דרבי ליה מיתורא דקרא כתיב בניהם ואחיהם הלוים וכתיב ישוע בניו קדמיאל ובניו בני יהודה בני (מורד) [חנדד] בניהם למה לי והלא הזכיר כל אחד בניו אלא ש"מ דלהכי כתביה דהוה מיותר ומשמע קטנים:

יש בערכין:

(שייך לדף י"ד ע"א) מה בין שדה מקנה לשדה אחוזה כו' והוא הדין דהוה מצי למימר חילוק אחר בין שדה אחוזה לשדה מקנה שבשדה אחוזה אם הקדישו וגאלו אחר מתחלק לכהנים ביובל ובשדה מקנה אם הקדישו וגאלו אחר חוזר לבעלים ביובל ולא נחת לפרושי אלא חילוק דשייך כשהוא עצמו פודהו:

"שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ", אַל תִּקְרִי 'שֹׂבַע' אֶלָּא 'שֶׁבַע' (תהלים טז, יא) יובן בס"ד כי השבע יבא מן יד ויד אותיות שיש בשם הוי־ה במלוי מלואו ולזה אמר פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן (תהלים קמה, טז) והיינו שתי ידים שהם יד באותיות י־ה ויד באותיות ו"ה וידוע השבע במספר הקדמיי הוא כ"ח כזה אבג"ד הנזכר ומספר כ"ח הוא יד ויד שמהם השובע וזהו שאמר אל תקרי 'שובע' שיהיה שובע בעולם אלא אם כן תקרי 'שפע' שיהיה השפעה שלימה מן 'שבע' שהוא י"ד וי"ד שעולים כ"ח שהוא שבע במספר הקדמיי.

וְשֶׁל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ 'שְׁמוֹנָה' (תהלים יב, א) (תהלים טז, יא) נראה לי בס"ד הטעם כי אחר ביאת המשיח יאירו חמשים שערי בינה שהיא שלימא דחירותא ויהיה חירות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות והבינה היא ספירה שמינית לכן יהיה הכינור שמונה נימין רמז לבינה ונעשה הרמז הזה בכנור שהוא 'נר כ"ו' שיאיר שם הוי־ה בשלימות שמספרו כ"ו.