מסכת ערכין דף ל״ג עמוד ב׳

מתני' שתי חצרות — עיר שאין בה אלא שתי חצירות:

גמ' איני יודע שאין להן חומה — דבתי החצרים משמע שאינו בעיר אלא יישוב חצירות הסמוכות:

כמי שאין להן חומה — הואיל ואין בה כדי עיר:

וכמה — הן דלא ליחשוב חומה דידהו כעיר חומה שתי חצרות וכו':

אימא בית וחצר בית וחצר — אבל אי איכא שני בתים בכל חצר הוו כעיר חומה ולא הוו כבתי החצרים:

א"כ ליכתוב חצרים — ולא ליכתוב בתי ואנא ידענא דאין חצר בלא בית:

מתני' ישראל שירש — בתי ערי חומה מאבי אמו לוי אינו גואל כסדר הזה שאם מכרה שתהא נחלטת ללוקח לסוף שנה אלא לעולם גואלה כלוי דכתיב בהו (ויקרא כ״ה:ל״ב) גאולת עולם תהיה ללוים:

עד שיהא — הוא המוכר לוי לאפוקי ישראל שירש את אבי אמו לוי דאינו גואל כלוי:

וערי הלוים — מערים שניתנו ללוים בימי יהושע לאפוקי בן לוי שירש את אבי אמו ישראל דאינו גואל כלוי. והשתא קשיא רישא לסיפא ובגמ' מתרץ לה:

אין דברים הללו — דגאולת עולם אמורים אלא בערי הלוים אבל עד שיהא לוי לא בעינן דישראל שירש את אבי אמו לוי מודו רבנן דגואל כלוי הואיל ומערי הלוים היא זו אבל בבן לוי שירש את אבי אמו ישראל מודו רבנן דאינו גואל כלוי דבערי הלוים תלא רחמנא:

גמ' וקא פריך אינו גואל כסדר הזה כישראל אלא כמאן כבן לוי בתמיה והא תני סיפא עד שיהא לוי כו':

בשלמא ערי הלוים — בעינן לאפוקי בן לוי שירש את ישראל כדכתיב ערי הלוים:

אלא לוי מנלן — דבעינן שיהא לוי לאפוקי ישראל שירש את אבי אמו לוי:

ואשר יגאל מן הלוים — דמשמע למקצת לוים נתתי רשות לגאול ולא לכולם:

ותניא — דדרשינן הכי. ה"ג לה בתורת כהנים מן הלוים מה ת"ל שיכול לוי מישראל יגאל כלומר אי לא כתב אלא גאולת עולם תהיה ללוים יכולני לומר לוי שמכר לישראל יגאלנה לעולם שישראל הורע כחו בממכרו דנחלטת לסוף שנה:

וזה יפה כחו — דכתיב גאולת עולם וגו' אבל לוי שמכר ללוי לא יגאל אלא תיחלט לסוף שנה:

ת"ל מן הלוים — פרט לבן לוי שבא מן הממזרת ומן הנתינה וכ"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא:

מתני' שדה מגרש — מגרש הוי אלף אמה סביב לעיר מדכתיב (במדבר ל״ה:ד׳-ה׳) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וחוץ לאותו אלף היה להם ללוים אלף אמה לשדות וכרמים כדכתיב (שם) ומדותם מחוץ לעיר וגו' צא מהם אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים. מגרש פנוי מכלום ואין בו בית ואין זורעין אותן אלא נוי הוא לעיר:

אין עושין שדה מגרש — משום יישוב ארץ ישראל והיינו חורבן שממעט את הזריעה:

ולא מגרש שדה — שמחריב את נוי העיר:

מגרש אין עושין עיר — שיעשו בו בתים שאין עיר נאה בלא מגרש וכ"ש שאין עושין עיר מגרש שאין מחריבין את יישוב העיר:

מוכרין לעולם — אפילו בשנת היובל עצמה כך שמעתי וקשיא לי אמאי הא כי היכי דפליגי רב ושמואל בריש פירקא (לעיל ערכין כט:) בישראל שמכר שדהו בשנת היובל עצמה ה"נ איכא לפלוגי הכא ולמימר ק"ו מכורה כבר יוצאה עכשיו דהא אמרינן לעיל (ערכין דף כח.) דממכרו של לוי חוזר בשנת היובל. וכמדומה לי דאיידי דתנא באידך פירקא מקדישין לעולם וגואלין לעולם תנא נמי הכא:

גואלין לעולם — שאין בתי ערי חומה שלהן נחלטין:

גמ' יכול אף זה — לוי כן שאם מכר שדה אחוזתו אותן אלף אמה שחוץ למגרש שלא יהא מותר לגאול בפחות משתי שנים:

לפי שנאמר — במקדיש שדה אחוזה וגאלה אחר מיד הקדש דבשנת היובל יוצאה לכהנים כדכתיב והיה השדה וגו':

יכול אף — לוי כן אם הקדיש שדה ולא גאלה יפסידנה ביובל ת"ל גאולת עולם וגו':

ערים הללו — הניתנים ללוים:

אין עושין ערים קטנים — לפי שהן ערי מקלט ובעינן שיהא שם יישוב לבית מנוס לרוצחים:

ולא כרכים גדולים — לפי שמתקבצין שם מכל מקומות לסחורה ותהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב את הרוצח ויהרגנו:

אלא עיירות בינוניות — בלא חומה:

כאן שהוקף ולבסוף ישב — לא משכחת בהו בלוים כדקאמרת אבל ישב ולבסוף הוקף משכחת בהו שלאחר שניתנו להם בימי יהושע היקיפוה הם:

וכי האי גוונא — דישב ולבסוף הוקף מי הוי חומה דאצטריך קרא למעוטיה:

בית מושב עיר חומה — בית שהושב ונבנה עיר חומה דמשמע שהוקף ולבסוף ישב:

יכול אפילו הקיפוה ישראל — לאחר שכבשו את הארץ ואפילו קודם שישבו בה:

ונאמר להלן חומה — (דברים ג׳:ה׳) כל אלה ערים בצורות וגו':

לאחר מכן — לאחר שכיבשום ישראל:

תרגמה רב סלא — לעולם כשהוקף ולבסוף ישב ודקשיא לך עיירות הללו אין עושין אותן כו':

כגון שנפלו להן — בגורל בימי יהושע: