גמ' הרי הן כהקדש — ויש בהן מעילה:
הרי הן כחולין — כשאר ממונו של כהן:
בשלמא רבנן — דמתניתין מפרשי טעמא וקרא דרבי יהודה כדקתני א"כ למה נאמר כל חרם כו':
שהקדיש שדה חרמו — שדה שהחרים ישראל והגיע לחלק כהן שדה שלא יאמר הואיל וכשיגיע יובל אם לא אפדנה אני מיד גזבר ויגאלנה אחר תתחלק לכהנים ביובל כדין מקדיש שדה אחוזה דהא שדה חרם לגבי כהן אחוזה היא כדכתיב כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ועכשיו שאני מוחזק בה תהא שלי שהרי דין הוא בשל אחרים אני זוכה אם היה ישראל מקדיש שדה אחוזתו כשיגיע יובל תתחלק לי בשל עצמי לא כל שכן:
תלמוד לומר כשדה החרם כו' — דהאי קרא במקדיש שדה אחוזה כתיב:
מה למדנו משדה החרם — על שדה אחוזה כו' מה שדה אחוזה שהקדיש ישראל וגאלה אחד מן הכהנים תצא מידו ביובל ותתחלק לכל בני המשמר כדאמר בפירקין דלעיל אחוזתו שלו ואין זו שלו אף שדה חרמו כו':
סבר לה כרבי ישמעאל — דמפיק לה במתניתין מיקדיש ואל תקדיש:
הלכה כר' יהודה בן בתירא — דסתם חרמים לבדק הבית:
ברייתא איפכא תניא — דרבנן אמרי לבדק הבית ורבי יהודה לכהנים:
רב גמריה גמיר — מרביה דרביה אגמריה דמתני' משבשתא היא:
ושדינהו — לד' זוזי בנהרא דהקדש הן לבדק הבית דאי לכהן לית להו פדיון ולכהן בעי מיתבינהו:
בזמן הזה — דליכא בית וליכא פסידא אלא איסורא הוא דרביעא עלייהו אפילו לכתחלה נמי:
אין עבד עברי נוהג — דאינו נמכר בזמן הזה:
ואין שדה אחוזה — דין שדה אחוזה שתהא נגאלת בגירוע אלא אם ירצה הלוקח להחזירה לו בדמים שירצה מחזיר ואם לאו אין כופין אותו וכן דין מקדיש שדה אחוזה בזמן הבית ואין היובל נוהג כגון משגלו שבט ראובן וגד שבטלו היובלות אין נגאלת אלא בשויה:
אין בתי ערי חומה נוהגין — דלא כייפינן ליה ללוקח אם בא מוכר לגאלה אפילו בתוך שנה:
אין גר תושב נוהג — שיהא ישראל מצווה להחיותו. גר תושב שקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות:
כתיב — בעבד עברי כי טוב לו עמך וכתיב בגר תושב עמך ישב וגו' דלא תסגיר עבד אל אדוניו בגר תושב משתעי דהכי מוקמינן לה במסכת גיטין בפ' השולח גט (דף מה.) וכתיב בתריה עמך ישב בקרבך וגו'. מכל מקום לתרוייהו קשיא דקתני אין שדה חרמים נוהג אלא בזמן יובל:
מקרקעי — אין נוהגין כדכתיב בצאתו ביובל כשדה החרם:
מתני' כתוב אחד אומר תקדיש — גבי בכור דכתיב כל הבכור [וגו'] תקדיש (דברים טו):
וכתוב אחד אומר לא יקדיש — אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו וגו' (ויקרא כ״ז:כ״ו):
הקדש עילוי — להעלותו בדמים ויתן טובת הנאתו לכהן:
ואי אתה מקדישו הקדש מזבח — שיהא שם זבח אחר חל עליו:
גמ' ורבנן — דנפקא להו הך דרשא (לעיל ערכין כח:) מכל חרם קדש קדשים:
אל תקדיש מיבעי ליה ללאו — שאם מתפיסו לשם זבח אחר עובר בלאו:
שמצוה להקדישו — לשם בכור ואף על פי שהוא קדוש מאליו:
ורבי ישמעאל — אמר לך אי לא מקדיש ליה לא קדיש בתמיה:
לא צריך לאקדושיה — ולית ליה לרבי ישמעאל הך דרשא:
