אלא קרא - בערכך למאי אתא הואיל וערך סתם אינו אלא ג' שקלים בלא קרא נמי ידענא דבלא כלום לא מיפטר ובציר מהכי לא מצי יהיב דהא אין ערך קצוב נקרא בפחות מיכן:

שאינו נידון בהשג יד - שאפילו אין ידו משגת לג' שקלים נותן ג' שקלים:

כמפרש דמי - דכיון דאמר ערך סתם עלי ויודע הוא שזהו פחות שבערכין ג' שקלים כמאן דאמר הרי עלי ג' שקלים דמי ולא דמי לאומר ערכי עלי או ערך פלוני עלי דהתם לא מוכחא מילתא דאין הכל יודעין את שנותיו אבל הכא דבר גלוי הוא שהרי לא תלה בשום אדם:

איכא דאמרי א"ר נחמן - להכי אתא קרא לומר שערך נקרא ודינו כשאר ערכין ונידון בהשג יד:

פשיטא - דמ"ש משאר ערכין:

קרי ביה ערך בערכך - ערך הוה מצי למכתב והוה מייתי ערך סתם ומדכתב ערכך למדרש נמי הא:

למימר קמן - להביא מנוול ומוכה שחין:

הא אפיקתיה להנך - לאחד שהעריך את מאה ולאשה שהעריכה:

שקול הוא - אי הוה כתיב נמי נפש הוו אתו כולהו בין דבר שהנשמה תלויה בו בין אחד שהעריך מאה ובין אשה שהעריכה דנפש משמע אשה ומשמע נפשות הרבה כענין שנאמר (במדבר ל״א:ל״ה) ונפש אדם מן הנשים ששה עשר אלף ואע"ג דמחד נפש לא מצינו למדרש ג' דרשות הוו אתו כולהו דהא שקולים הן ושוות ונשמעות ממקרא זה ולא מצית לאוקמה להא דרשא טפי מהא והי מינייהו מפקת הלכך כולהו אתו מיניה ונפשות איצטריך למנוול ומוכה שחין דלא תימעטינהו מנדר בערכין:

שקול - שוה. דכל הדרשות שוות למשמע ממקרא זה ואין לך חומר בזו יותר מזו דנימא הך קא מרבה לחודה והך שקולין הן. איכא נמי בב"ק (דף ג.) כי האי גוונא בשמעתא קמייתא:

לדמים - דאם אינו ענין לערכין דהא זכר ודאי בעינן תניהו ענין לדמים:

שנידון בכבודו - שנידון כולו אחר אבר אחד שכבודו תלוי בו שאם אמר דמי ראשו עלי נותן דמי כולו:

ה"ג סד"א נדר בערכך נפשות כתיב כל שישנו בערכין נידון בכבודו - אפי' כשאמר דמי ראשי עלי וכל שאינו בערכין כשאמר דמי ראשי עלי אינו נידון בכבודו דנפשות גבי ערך כתיב קמ"ל:

משמנין ביניהן - כמה שוה ויחלוקו דמיו. ומבעיא לי אמאי נקט התם שותפין והכא משמנין:

וא"ר פפא - מאי טעמא דגבי פרה לא הקדיש אלא ראשה:

דהא מזדבן ריש תורא בבי טבחא - אבל ראש עבד וראש חמור אין דרך למכור הלכך לפלגיה זבניה לפלגיה אקדשיה:

ואין נידון בכבודו - דקתני הוא והקדש שותפין בו ולא הוי כוליה דהקדש:

והא עבד דאיתיה בערכין - כדקתני במתני' וקתני בהך ברייתא גבי עבד נמי הוא והקדש שותפין בו דאין נידון בכבודו:

אלא ל"ק - הך ברייתא דקדשי מזבח דאמר ראש חמור או עבד זה לדמי עולה אין נידון בכבודו דכי כתיב נפשות גבי ערכין כתיב דקדשי בדק הבית נינהו וכי קאמרינן אנו דנידון בכבודו אפילו טומטום שנדר דמיו בקדשי בדק הבית:

תפשוט קדושה בכולה - הואיל וחזיא להקרבה:

ערכין ד עמוד ב

1אין לי אלא איש שהעריך בין איש בין אשה, אשה שהעריכה איש, אשה שהעריכה אשה מנין? ת"ל נפשות׃

2ד"א נפשות לרבות מנוול ומוכה שחין.

3שיכול ״נדר בערכך״: כל שישנו בדמים ישנו בערכין, וכל שאינו בדמים אינו בערכין, ת"ל נפשות׃

4(ויקרא כז, ג) ״והיה ערכך״ לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים, שיכול: נדר ״בערכך״ כל שישנו בערכין ישנו בדמים, וכל שאינו בערכין אינו בדמים, תלמוד לומר: ״והיה ערכך״.

5״הזכר״ זכר, ולא טומטום ואנדרוגינוס. יכול לא יהו בערך איש, אבל יהיו בערך אשה? ת"ל ״והיה ערכך הזכר... ואם נקבה היא״ זכר ודאי, נקבה ודאית, ולא טומטום ואנדרוגינוס.

6אמר מר: ״בערכך״ לרבות ערך סתום. מאי ערך סתום?

7דתניא: האומר ״ערך סתום עלי״ נותן כפחות שבערכין, וכמה פחות שבערכין? שלשת שקלים.

8ואימא חמשים! תפשתה מרובה לא תפשתה, תפשתה מועט תפשתה.

9ואימא שקל, דכתיב: ״(ויקרא כז״, כה) וכל ערכך יהיה בשקל הקודש ההוא בהשג יד הוא דכתיב.

10ואלא קרא למה לי? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לומר שאינו נידון בהשג יד. מאי טעמא? כמפרש דמי.

11איכא דאמרי, אמ' רב נחמן אמר רבה בר אבוה: נידון בהשג יד. פשיטא! מהו דתימא כמפרש דמי, קמשמע לן.

12ד"א ״בערכך״ ערך כולו הוא נותן, ואינו נותן ערך דמי אברים. והא אפיקתיה לערך סתם? קרי ביה ״ערך״ ״בערכך״.

13יכול שאני מוציא דבר שהנשמה תלויה בו, תלמוד לומר: נפשות נפשות ולא את המת.

14והא אפיקתיה! קרי ביה ״נפש״, נפשות׃

15אוציא את המת, ולא אוציא את הגוסס? תלמוד לומר: (ויקרא כז, ח) ״והעמיד והעריך״.

16אי הכי, מת נמי תיפוק לי מוהעמיד והעריך״? הכי נמי! ואלא, ״נפש נפשות למה לי? כדבעינן למימר קמן.

17ד"א נפשות אין לי אלא אחד שהעריך אחד, אחד שהעריך מאה מנין? ת"ל נפשות׃

18ד"א נפשות אין לי אלא איש שהעריך, בין איש בין אשה, אשה שהעריכה איש, ואשה שהעריכה אשה מנין? ת"ל נפשות׃

19דבר אחר: נפשות להביא מנוול ומוכה שחין. והא אפיקתיה להנך!

20הנך לא צריכי קרא, מ"ט כי שקול הוא, ויבואו כולם כי איצטריך קרא, למנוול ומוכה שחין הוא דאצטריך.

21(ויקרא כז, ג) והיה ערכך לרבות טומטום ואנדרוגינוס לדמים. דמים למה לי קרא? לא יהא אלא דמי דיקלא, אילו אמר ״דמי דיקלא״ מי לא יהיב?

22אמר רבא: לומר שנידון בכבודו.

23סד"א ״נדר בערכך״ כתיב״, כל שישנו בערכין נידון בכבודו, וכל שאינו בערכין אינו נידון בכבודו.״

24א"ל אביי: ודלא איתיה בערכין, מי נידון בכבודו? והתניא: ״ראש עבד זה הקדש״ הוא והקדש שותפין בו, ״ראש עבד מכור לך״ משמנין ביניהם, ״ראש חמור זה הקדש״ הוא והקדש שותפין בו, ״ראש חמור מכור לך״ משמנין ביניהם.

25״ראש פרה מכור לך״ לא מכר אלא ראשה של פרה. ולא עוד, אלא אפילו: ״ראש פרה הקדש״ אין להקדש אלא ראשה. וא"ר פפא: דהא מזדבן רישא דתורא בבי טבחא.

26והא חמור ופרה ליתנהו בערכין, ואין נידון בכבודו! וליטעמיך, תיקשי לך עבד, דאיתיה בערכין, ואין נידון בכבודו!

27אלא לא קשיא: הא בקדשי מזבח, הא בקדשי בדק הבית.

28במאי אוקימתה, בקדשי מזבח? אימא סיפא: ולא עוד, אלא אפי' אמר ״ראש פרה זו הקדש״ אין להקדש אלא ראשה. אמאי? תפשוט קדושה בכולה! מי לא תניא: האומר׃

תוספות

וכמה פחות שבערכין שלשה שקלים - אע"ג דאמר בתוספתא דמכילתין הרי עלי ערך סתם מביא המועט וכמה (את) המועט ה' שקלים (סלעים) י"ל דהתם בסתם ערך דזכר (ונקבה) הוא:

לומר שאין נידון בהשג יד - מ"ט כמפרש דמי דכיון דאמר ערך סתם עלי ויודע הוא שזהו פחות שבערכין ג' שקלים כמ"ד הרי עלי ג' שקלים ולא דמי לאומר ערך פלוני דהתם לא מוכחא מילתא דאין הכל יודעין שנותיו אבל הכא דבר גלוי הוא שהרי לא תלה בשום אדם לשון הקונטרס וקשה דהא כי אמר ערך פלוני עלי יודע הוא שאינו בן חדש וחייב ה' סלעים ונידון בהשג יד שבסלע אחד או בשנים ונראה לפרש כמפרש דמי דהוי כמו אומר בהדיא הרי עלי שלש סלעים הואיל ואמר ערך סתם דודאי אי אמר ערך פלוני בן עשרים אף על פי שיודע שיתחייב חמשים סלעים מ"מ גזירת הכתוב כיון שתלה הערך בנערך גזירת הכתוב הוא שידון בהשג יד ואינו כמו מפרש הרי עלי נ' סלעים לבדק הבית:

קרי ביה ערך בערכך - מיתורא בערכך דמצי למכתב ערך ומיתורא דריש ואילו ערך גופיה איצטריך:

הוא והקדש שותפין כו' - פי' בקונטרס דגבי הקדש נקט שותפות לומר שהוא והקדש חולקין דמקדיש בעין יפה מקדיש אבל גבי מכירה שייך דמשמנין לשון שומא כלומר שישומו אותו אבר שמכר לאיזה מלאכה הוא ראוי ולפי שויה יטול:

והא פרה וחמור דליתנהו בערכין ואינו נידון בכבודו - וכל שכן כשמקדיש הגוף דפשטה קדושה בכולה:

הא לא קשיא הא בקדשי מזבח הא בקדשי בדק הבית - ברייתא בקדשי מזבח דאמר ראש חמור הקדש לדמי עולה ואינו נידון בכבודו דכי כתיב נפשות גבי ערכין כתיב דקדשי בדק הבית נינהו וכי אמרינן אנו דנידון בכבודו אפילו טומטום שנודר לדמיו לבדק הבית:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רש"ש

גמרא ד"א בערכך כו' ואינו נותן ערך דמי אברים - מלת דמי ליתא לעיל בברייתא:

שם אמר רבא לומר שנידון בכבודו - לפמש"כ התוס' לקמן (ה) ד"ה והא יש לגרוס רבה:

רש"י (ברה"ע) דמשמע שהאיש מעריך נפש כל שהוא - משמע דמנפש דרשינן שהאיש יוכל להעריך אשה. והרי מפורש בפרשה זכר ונקבה:

תד"ה לומר - וקשה כו' יודע הוא שאינו פחות מבן חדש. כ"נ דצ"ל:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת ערכין דף ד׳ עמוד ב׳

מסכת ערכין דף ד׳ עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 28 קטעים ממוספרים, כ־477 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–34)עמוד

היעד שנמצא: ערכין דף ד׳ ע״ב

פתיחה בקורא