מסכת ערכין דף כ״ו עמוד ב׳

1איבעיא להו: בעלים ביובל שני, כאחר דמו או לא?

2תא שמע: (ויקרא כז, כ) ״לא יגאל״ יכול לא תהא נגאלת, שתהא לפניו כשדה מקנה? ת"ל ״עוד״ לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה.

3אימת? אילימא ביובל ראשון אמאי אינה נגאלת? אחוזה נמי הויא! אלא פשיטא ביובל שני.

4ולמאן? אי לרבי יהודה ורבי שמעון לכהנים נפקא! אלא לאו לרבי אליעזר, ושמע מינה: בעלים ביובל שני כאחר דמו.

5ותסברא?! רבי יהודה ורבי שמעון האי ״עוד״ מאי דרשי ביה? אלא, הכא במאי עסקינן? בשדה שיצאה לכהנים, והקדישה כהן, ואתו בעלים למיפרקה. ס"ד אמינא: לא תיפרוק, שתהא כשדה מקנה. ת"ל ״עוד״ לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה.

6והתניא: (ויקרא כז, כד) ״ישוב השדה לאשר קנהו מאתו״, יכול יחזור לגזבר שלקחה הימנו? ת"ל (ויקרא כז, כד) ״לאשר לו אחוזת הארץ״.

7מה תלמוד לומר ״לאשר קנהו״? שדה שיצאה לכהנים, ומכרה כהן, והקדישה לוקח, וגאלה אחר יכול תחזור לבעלים הראשונים? ת"ל ״לאשר קנהו״.

8ואיצטריך למיכתב ״לא יגאל״, ואיצטריך למיכתב ״לאשר קנהו״, דאי כתב רחמנא ״לא יגאל״ דלא קא הדרא כלל, כתב רחמנא ״לאשר קנהו״.

9ואי כתב רחמנא ״לאשר קנהו״, דלא קיהבי בעלים דמי, אבל הכא, דיהבי בעלים דמי, דתיקום בידיהו, כתב רחמנא ״לא יגאל״.

10ואי כתב רחמנא ״לא יגאל״, ולא כתב ״עוד״, הוה אמינא לא תיפרוק כלל, כתב רחמנא ״עוד״, לכמות שהיתה אינה נגאלת, אבל נגאלת שתהא לפניו כשדה מקנה.

11מאי הוי עלה? ת"ש ר' אליעזר אומר: גאלה בעלים ביובל שני יוצאה לכהנים ביובל.

12א"ל רבינא לרב אשי: האנן לא תנן הכי, רבי אליעזר אומר: אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר! אמר ליה: בעלים ביובל שני כאחר דמו.

13איכא דאמרי: ר' אליעזר אומר: גאלה ביובל שני אינה יוצאה לכהנים ביובל. א"ל רבינא לרב אשי: אף אנן נמי תנינא, ר' אליעזר אומר: אין הכהנים נכנסין לתוכה עד שיגאלנה אחר! א"ל אי ממתני' ה"א בעלים ביובל שני כאחר דמו, קמ"ל:

מתני׳ · משנה

14הלוקח שדה מאביו, ומת אביו, ואח"כ הקדישה הרי היא כשדה אחוזה. הקדישה ואח"כ מת אביו הרי היא כשדה מקנה, דברי ר"מ׃

15רבי יהודה ור"ש אומרים: הרי היא כשדה אחוזה, שנאמר: ״(ויקרא כז״, טז) אם משדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה.

16שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. הכהנים והלוים מקדישין לעולם, וגואלין לעולם, בין לפני היובל בין לאחר היובל.

גמ׳ · גמרא

17תנו רבנן: מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואחר כך מת אביו, מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה? ת"ל {ויקרא כ״ז:כ״ב } ואם (משדה) מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו, שראויה להיות שדה אחוזה, דברי רבי יהודה ורבי שמעון.

18רבי מאיר אומר: מנין ללוקח שדה מאביו, ומת אביו ואחר כך הקדישה, מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה? ת"ל ואם משדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו שדה שאינה שדה אחוזה, יצאת זו שהיא שדה אחוזה.

19לימא בהא קא מיפלגי, דר"מ סבר: קנין פירות כקנין הגוף דמי.

20ר' יהודה ור"ש סברי: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי.

21אמר רב נחמן בר יצחק: בעלמא לר"ש ור"י קנין פירות כקנין הגוף דמי,׃