כענין שנאמר מראשו ועד רגליו — דפשיטא לן כדמפרש לקמן מראשו ולא ראשו בכלל:
ת"ל עד יום האחד ועשרים לחדש בערב — אלמא יום ראשון בכלל כדכתיב ברישא דקרא בערב תאכלו מצות ושביעי נמי בכלל מסיפיה דקרא כדכתיב בערב:
שקולי משקלי קראי — שקולין הן המדרשות. לפי מדרשו של רבי יש להכריען כלמטה ויש להכריען כלמעלה כדכתיב מבן חדש ועד בן חמש שנים והיה ערכך וגו' ואמרינן עד ועד בכלל הרי בן חמש כלמטה והדר כתיב ואם מבן חמש שנים ועד בן כ' וגו' ולרבי מבן חמש ובן חמש בכלל דהאמר מיום הראשון הראשון בכלל הרי שנת ה' כלמעלה הלכך אי לאו ג"ש לא קמה לן הכרעה להיכא:
מבן ה' תו ל"ל — הכי ה"ל למיכתב ועד בן עשרים שנה והיה ערכך וגו' ועד בן ששים שנה והיה ערכך וגו':
שאני סימנין דגופו מסימנין דראשו — דסימני נגע שבמקום שיער נידון בשיער צהוב ובנגע שבמקום בשר נידון בשיער לבן ובפסיון:
לכל מראה — ואינו יכול לראות בראש מפני השיער וברגל בין אצבע לאצבע:
ונאמר להלן — גבי לוים חדש ומעלה מה להלן חדש ויום אחד כדכתיב מבן חדש ומעלה דכבר נכנס בה חדש האחר אף כאן חדש ויום אחד:
מה התם חד יומא — מה מעלה דכתיב גבי חדש לא הוי אלא חד יומא אף מעלה דהכא גבי שנים לא הוי אלא חד יומא:
ג"ש מאי אהני לי — בלא ג"ש ידענא דחד יומא בעינן דהא ומעלה כתיב:
שנה האמורה בקדשים — כגון (במדבר כ״ח:ג׳) כבשים בני שנה:
שתי שנים שבשדה אחוזה — (שהוא) שהמוכר שדה אחוזה אינו רשאי לגאול עד שתהא ב' שנים ביד הלוקח דכתיב (ויקרא כ״ה:ט״ו-ט״ז) במספר שני תבואות ימכר לך ומיעוט שנים שתים:
שני תבואות — כיון דכתיב שני שני תבואות במשמע תבואות ל"ל אלא מלמד שכל תבואה שימצא באותן ב' שנים יאכל ואפי' ג' כגון אם מכרו לו בניסן מליאה קמה ולא יגאלנה עד שתי שנים בניסן באותו יום ואם קדם וקצר הרי שאכל ג' תבואות וכשיפדנה מוכר יחשוב שנים מיום שמכרה עד היובל אם היו עשר שנים והוא מכרה בעשרה מנים נמצא שמכרה לכל שנה במנה שהרי ביובל היתה עתידה לחזור הלכך כשהוא פודה עכשיו נותן שמנה מנים לשמנה שנים הנותרים וזה אכל שלש תבואות שוות כמה מנים בשתי שנים ואילו הוה אזלינן בתר מנין עולם מתשרי הבאה בשנה האחרת הוה פריק ליה ולא הוה אכיל אלא שתי תבואות:
ושבבן ושבבת — שנים האמורים בבן ובבת ולקמן מפ' להו:
מעת לעת — אותו יום ואותה שעה לשנה הבאה ולא אזלינן בתר מנין עולם דכי מטי תשרי ניחשוב ליה שתא:
לערכין — דלא אזלינן בשנת חמש ועשרים וששים בתר מנין עולם:
לפרקין דיוצא דופן — במסכת נדה (דף מה:) בן י"ב שנה נדריו נבדקין בן י"ג נדריו קיימין בת אחת עשרה נדריה נבדקין בת שתים עשרה נדריה קיימין וכן הרבה שנות בן ובת שנינו שם וקאמר הכא דכולהו מעת לעת שנולדו:
האמר רב — התם במסכת נדה (דף מז:):
הלכתא בכולה פירקין — דיוצא דופן מעת לעת:
מ"ט לא אמר ליוצא דופן — הואיל וסבירא ליה נמי התם מעת לעת:
אמר לך אפי' הכי הכא לא קתני להו דומיא דהנך שנה דקדשים ודעבד עברי קתני דכתיבי באורייתא והנהו שנים דיוצא דופן כולהו דרבנן:
