מתני' אחד המקדיש - שדה בחולת המחוז סביבות עיר שאינה חשובה כ"כ מפני מדרס הרגלים. חולת סביבות כמו מחול הכרם (כלאים פ"ד מ"א). (ל"א) מחוז עיר. ל"א מחוז שם מקום שלא היו שדותיו חשובין:

פרדיסות סבסטי - כרמים של אותו מקום ומעולים הם מאוד:

נותן - מי שפודה אותם בין בעלים בין אדם אחר בבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף אם תחלת היובל היה ואם לא מגרע לפי השנים שעברו סלע ופונדיון לשנה כדכתיב קרא:

אחד שדה אחוזה כו' - דכולהו מיפרקי בנ' שקלים:

שדה אחוזה - אם בעלים פודין אותה מוסיפין חומש על החמישים כדכתיב (ויקרא כ״ז:י״ט) ואם גאל יגאל את השדה המקדיש וגו':

ובשדה מקנה אין נותן חומש - כדמפרש בגמ':

גמ' בעין יפה מקדיש - אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע:

פרדיסות - היינו כרמים נטועים וקתני חמשים שקל אלמא נפדין אילנות אגב קרקע:

ראויה - ואינה נטועה:

אין לי - נפדה בנ' שקלים אלא בית זרע שראוי לזריעה:

פודה - האילנות בשויהן וחוזר ופודה קרקע. ושדה מ"מ דקאמר לא קאי אלא אקרקע:

הקדיש שלשה אילנות - נטועין ומפוזרין כסדרן ממטע עשרה לבית סאה שאם היו עשרה מפוזרין כדרך אלו היו מחזיקין בית סאה זו היא דין נטיעת אילנות וכל קרקע שביניהם צריך להם לפיכך אם הקדישו ה"ז הקדיש קרקע שבניהם וכל אילנות קטנים שביניהם:

פחות מיכן - אם נטועין בפחות ממטע עשרה לבית סאה או ביותר מיכן אין זה סדר נטיעת אילנות ולא הקדיש אלא אילנות וכשהוא פודן פודה בשויהן:

זה אחר זה - לא קנה הקדש קרקע שאין קנין קרקע אלא לג' אילנות כדאמר בבבא בתרא:

ולא עוד - ולא אלו בלבד נפדין בשויהן שאין עמהן הקדש קרקע כלל:

אלא אפי' הקדיש האילנות - שאינן נטועים כסדר:

ואח"כ הקדיש קרקע - דאיכא למימר ליפרקו אגב ארעייהו אפי' הכי הואיל ולא קדשו יחד פודה אילנות בשויהן והקרקע נפדית בית זרע נ' שקלים:

תיובתא לרב הונא - מרישא דהיכא דהקדישן יחד נפדין אגב קרקע:

הקדיש את כולה - כל אשר בתוכה:

ר' שמעון אומר לא הקדיש - אילנות שבה:

אלא חרוב המורכב וסדן השקמה - שהם זקנים וגדולים מאד ויונקים משדה הקדש טפי משאר אילנות והכי מפורש בב"ב. סדן [השקמה] דדרך שקמין לקוץ אותם כדי שיגדלו בעובי וקודם שנקצץ קרי ליה בתולת שקמה ולאחר קציצה קרי ליה סדן השקמה הכי תניא במס' נדה (דף ח:):

ליזיל בתר פדיון - והואיל ובשעת פדיון יש קרקע עם האילנות:

ליפרקו אגב ארעייהו - ואע"ג דבשעת הקדש הקדישן בפני עצמם:

והקדישה ואח"כ מת אביו - אע"ג דבשעת הקדש הואי שדה מקנה הואיל ולאחר שמת אביו הוי שדה אחוזה:

מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה - ונפדית בחמשים שקלים ולא בשויה:

תלמוד לומר וכו' שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה - יש לה דין שדה מקנה לפדות בשוויה יצתה זו כו':

ואח"כ הקדישה - דבשעת הקדש הויא שדה אחוזה אבל הקדישה ואח"כ מת אביו אינה אלא כשדה מקנה:

ערכין 14 עמוד א

1מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאמר ״כמה נאה כנעני זה״.

2וליתני את הנאה שבישראל ואת הכעור שבכנענים בחד אומה קמיירי, בתרי אומה לא מיירי׃

3ולא והא קתני הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל התם חד אומה הוא אלא מקדיש הוא דקדישי כהנים טפי׃

4ואיבעית אימא איידי דקא בעי למתני סיפא: שדה אחוזה? דבישראל הוא דמשכחת לה בעובד כוכבים לא משכחת לה דלאו בני אחוזה, נינהו משום הכי קתני לה בישראל:

מתני׳ · משנה

5בשדה אחוזה, להקל ולהחמיר כיצד אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי נותן זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ובשדה מקנה נותן את שוויו׃

6רבי אליעזר אומר: אחד שדה מקנה ואחד שדה אחוזה? מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה שבשדה אחוזה הוא נותן חומש ובשדה מקנה אינו נותן חומש:

גמ׳ · גמרא

7אמר רב הונא הקדיש שדה מליאה אילנות כשהוא פודן פודה אילנות בשווין וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף אלמא קסבר רב הונא אדם מקדיש בעין יפה מקדיש׃

8איתיביה רב נחמן לרב הונא אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדיסות סבסטי נותן בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף א"ל ראויה לפרדיסות קאמינא׃

9איתיביה בית זרע אין לי אלא בית זרע שדה גפנים ושדה קנים ושדה אילנות מנין׃

10ת"ל שדה מ"מ אמר ליה ה"נ פודה וחוזר ופודה׃

11איתיביה הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה הרי זה הקדיש את הקרקע ואת האילנות שביניהם כשהוא פודה פודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף׃

12פחות מיכן או יתר על כן או שהקדישן בזה אחר זה ה"ז לא הקדיש לא את הקרקע ולא את האילנות שביניהם׃

13ולא עוד אלא אפי' הקדיש אילנותיו ואח"כ הקדיש קרקע כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה קרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף׃

14וכי תימא הכא נמי פודה וחוזר ופודה הא מדסיפא פודה וחוזר ופודה מכלל דרישא לא׃

15אלא הא מני ר' שמעון היא דאמר מקדיש בעין רעה מקדיש דתניא המקדיש את השדה הקדיש את כולה רש"א לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה׃

16אי ר' שמעון אימא סיפא ולא עוד אלא אפי' הקדיש אילנותיו ואח"כ הקדיש קרקע כשהוא פודה פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף׃

17ואי רבי שמעון ליזיל בתר פדיון וליפרקו אגב ארעייהו דהא שמעינן ליה לרבי שמעון דאזיל בתר פדיון׃

18דתניא מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה ת"ל (ויקרא כז, כב) אם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו׃

19שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה דברי רבי יהודה ור"ש׃

20ר' מאיר אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואחר כך הקדישה מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה׃

תוספות

בעובד כוכבים לא משכחת - משום דלאו בני אחוזה נינהו ואע"ג דאמרינן (קדושין דף יז:) עובד כוכבים יורש אביו דבר תורה מ"מ לא היה להם אחוזה בארץ ודין זה לא שייך כי אם בא"י דמצוה היא התלויה בארץ ועובד כוכבים אין לו נחלה בארץ:

הקדיש שלשה אילנות ממטע עשרה לבית סאה - והנך אילנות בנטיעות איירי דאילו גדולים בשלשה [אילנות] לבית סאה סגי:

פחות מכאן או יתר על כן לא הקדיש את הקרקעות - ממטע עשרה לבית סאה מגיע לכל אילן ואילן ר"נ אמות ותימה דבפרק המוכר [את] הספינה (ב"ב דף פב.) תניא הקונה שלשה אילנות והם מד' אמות עד ט"ז קנה תחתיהן וביניהן וצידיהן כמלא אורה וסלו אלמא לא חשבינן להו כרצופין כשאין בין זה לזה כי אם ח' אמות על ח' אמות בריבוע דהיינו ס"ד אמות לכל אחד ואית ליה קרקע בהכי והכא אמרי' דפחות מר"נ אמות לא הקדיש הקרקע ואור"י דיש חילוק בין מוכר למקדיש במוכר לא בעינן כולי האי מיהו תימה דהכא אמרי' דיתר על כן אין לו קרקע וגבי מוכר אמרי' עד ט"ז אמות על ט"ז אמות דהיינו רנ"ו ולא חשבינן להו כמפוזרים יותר מדאי ויש להו קרקע וצ"ל דהני ט"ז אמות דגבי מכירה מיירי בעיגולא והריבוע יתר על העיגול רביע נמצא דגבי מכירה לא בעינן כולי האי כמו מקדיש והקשה רבינו שמואל בבבא בתרא מהא דתניא בתוספתא דאין חילוק בין מוכר למקדיש לדין זה לקנות קרקע ותירץ דתנאי היא מיהו תימה דר' שמעון אית ליה התם דח' אמות בין זה לזה לא חשיב יותר מדאי אף לענין הקדש וברייתא דהכא במטע עשרה לבית סאה מוקי לה הכא בסמוך כר' שמעון וי"ל דלא מוקי כר' שמעון כ"א מדין דמקדיש בעין רעה מקדיש אבל מדין שיעור נטיעת האילנות לא הוי כר' שמעון:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רש"ש

במשנה ובשדה מקנה נותן את שוויו רא"א כו' - ופסק הרמב"ם פ"ד מהלכות ערכין הכ"ו כת"ק ושאינו מוסיף חומש כדמסקינן לקמן בגמרא. וכ"כ הרשב"ם בס"פ המוכר את הבית והתוס' ספ"ד דגיטין דפודין אותה בשוויו. ולפלא בעיני על המל"מ שם שפלפל בדין זה ונעלמה מאתו משנה זו עם הגמרא שעליה. וכן פרש"י לקמן (כו ב) במשנה וגם מהכ"מ אישתמיט לפי שעה המשנה והגמרא שלא ציין מקור דינים הללו:

גמרא פחות מיכן כו' ה"ז לא הקדיש כו' שביניהם לפיכך כשהוא פודה פודה את האילנות בשווייהון ול"ע כו'. כ"ה בב"ב:

שם ולא עוד אלא אפי' הקדיש אילנותיו ואח"כ כו' - עפרש"י. ועמש"כ בס"ד פי' אחר נכון בזה בב"ב:

שם דתנן המקדיש אה"ש הקדיש את כולה כו' - כצ"ל:

רש"י (במשנה) ל"א מחוז שם מקום כו' - לפ"ז נל"פ חולת מלשון חול ור"ל מקומות החול של אותו מקום וכ"מ בערוך:

רש"י ד"ה הקדיש שלש אילנות - לפיכך אם הקדישן כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה אלא חרוב - דדרך שקמין לקוץ אותם כו'. כצ"ל:

תד"ה פחות - ותימה דבפ' המוכר אה"ס תניא כו' והם מד' אמות כו'. הצ"ק הגיה מח' אמות. אמת שכן מוכח ממש"כ אלמא כו' כשאין בין זל"ז כי אם ח"א כו'. אבל שם (פג) בברייתא דת"כ דרבא איתא ד' אמות. רק שם בדף הקודם אמר רבא אר"נ משמונה:

שם אלמא לא חשבינן להו כרצופים כו' - כצ"ל:

בא"ד והקשה ר"ש בב"ב מהא דתניא כו' - כצ"ל:

בא"ד מיהו תימה דר"ש כו' דח"א בין זל"ז חשיב כו' - כצ"ל ותיבת לא למחוק:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת ערכין דף י״ד עמוד א׳

מסכת ערכין דף י״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 20 קטעים ממוספרים, כ־430 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–34)עמוד

היעד שנמצא: ערכין דף י״ד ע״א

פתיחה בקורא